41- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים עט-פ
אופני החידוש הראויים לשם יצירת שיתוף אמיתי בין הנברא לבורא
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "עימי אתה בשותפא", המתאר את דרכי החידוש הראויים, העשויים לקשר את הנברא לבורא.
מסביר הזוה"ק שחידושי התורה יש בהם חשיבות בכך שעשויים לקשר את הנברא לבורא, כך שיוכל להיות שותף מלא לבורא יתברך בבריאת העולמות. אולם מסייג הזוה"ק את דבריו בכך שיש להיזהר בדבר חידושי תורה, אשר אינם אמיתיים. על כך בא הזוה"ק ומסביר, שכדי לחדש באופן הראוי, על החידוש לנבוע ממקום פנימי, המקבל גירוי מן המפגש עם הנקודות החיצוניות, שהרי כך הוא סדר העבודה – "מן החוץ לפנים". אלא שיש לדרך ראויה זו תנאי נוסף, המגביל את סדר עבודתו של הנברא, להיות על סדר המדרגה, באופן שחלוקת המציאות החיצונית לפרטים תסייע לו לגלות מקום פנימי זה מעט מעט, כך שיוכל להיות שותף לבורא יתברך באופן הראוי.
מקום פנימי זה, ממנו נובע החידוש הוא אותו מקום המכוסה מן העין, השומר ומגן על דבר החכמה או החידוש מפני קליפת הגאווה, המבקשת את דבר החידוש לעצמה – לצורך הגדלת הפרט מחד והכחשת הכלל מאידך גיסא.
ראייה לכך מקנאת המלאכים (כוחות הטבע שבאדם המבקשים להתגלות במלא עצמתם) במשה רבינו, אשר ביקשו את דבר התורה לעצמם – כדי להתגלות במלא עצמתם, זאת בעת שעלה משה רבינו לקבל את חידושי תורה אלו מן הבורא יתברך. נמצא אם כן שכל מה שמכוסה מן העין עולה לתועלת עליונה, כלומר שדבר החידוש הראוי עולה לבחינת מ"ן על-ידי הצדיק, בכדי להועיל לכלל, אולם כאשר אינו מכוסה מן העין, אזי הוא בבחינת "עין רעה", אשר בה החכמה מרובה על החסדים.
כלומר שחידוש זה אשר אינו נובע ממקום פנימי, אלא מנקודה חיצונית הבאה להגדיל את פרטיותו של האדם ולא את הכלל, היא זו הנקראת "עין רעה", הגורמת להיזק רב.
דבר החידוש המדובר, הם אותם סודות התורה הפנימיים, בבחינת "כללי התורה ויסודותיו האמוניים", שהם אלה, אשר מהווים תנאי מוכרח לדבר החידוש היוצא תחת יד האדם, שאם לא כן כל חידושי התורה שיתחדשו על-ידו, יהיו בבחינת "שווא", המייצג את הזכר שבקליפה (כנגד הגאווה), הלוקח דבר חידוש זה ומזדווג עליו עם צד הנקבה שבקליפה, אשר בבחינת "תהומא רבה" (כנגד השקר), ליצירת רקיע שווא, שהוא בחינת בית קיבול לעליונים, אשר לענייננו, הוא זה אשר מחזק את כוחם של הקליפות "שווא" ו"תהומא רבה" מצד העולם וכוחם של קליפות הגאווה והשקר מצד נפש האדם.
משיעור זה יוצא הזוה"ק באזהרה ובשימת דגש חשובה מאוד: "שכל שאינו בקי בסודות התורה העליונים, או שלא שמע דבר תורה כלשהו מרבו, עדיף שלא יוציאנו מפיו בבחינת "חידוש", אחר שרב ההיזק על התועלת, אולם אין בכך לפטור את האדם מלימוד התורה, אלא שעל אף שאינו יודע, יחזק עצמו לידע".