הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רפג-רפה | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רפג-רפה | מתקדמים | שיעור 95

פנחס רפג- רפה שעור 95

חג הפסח

רעיא מהימנא

כפי שציווה אותם לאכל את קרבן הפסח כשהמקל בידם, כך אדם שרוצה לצאת מהתפיסה הנפשית המצרית, לפיה מרגיש שהמקרה קובע, על האדם להגיע לשליטה נפשית ולהפנמה שהמקרים בעולם הזה לא קובעים. כך שם יוסף את אחיו להיות רועי צאן, כדי להראות שהם שולטים על האלקים של מצרים, שולטים על התאוות. 

תשלג) כמו הלשון שהיא מקל לכל אנשי הבית, כי מייסר אותם בלשונו, ודומה עליהם כאלו מייסר אותם עם מקל. והלשון הוא אות ו', ז"א, הויה. והוא מטה שבו עשר אותיות, כי הויה במילוי היא עשר אותיות, יוד הא ואו הא. ובו היכה הקב"ה על ידו עשר מכות. ומשום שכל המכות היו מצד ה' ה' של השם הויה, ע"כ אומר רבי עקיבא בהגדה של פסח, מנין שכל מכה ומכה, שהביא הקב"ה על המצרים במצרים, הייתה של חמש מכות? ואות ה' עולה באות י' לחמישים מכות. וה' פעמים חמישים הן ר"נ. ומשום זה כתוב, ועל הים לקו ר"נ מכות. ז"א הוא בחינת שורש האדם, כאן מתחבר האדם ליתר דבקות, לנקודה הפנימית, שאז הוא יודע ומקושר נפשית לרצון ליחד, לאהבה, ובזאת הוא יכול להתגבר על התפיסה הנפשית המצרית, בבחינת על כל פשעים תכסה האהבה, ובתפיסה זו מכים את מצרים. האדם הוא בחינת אהבה. כדי להתגבר על התפיסה המצרית, יש להתחבר לשורש האדם. 

תשלד) אמר יוסף, כל מיטב ארץ מצרים הוא רעמסס. ואותה ארץ הפרישו לאלוה שלהם, לרעות וללכת בכל תענוגי העולם. וכל המצרים החשיבו את אלו שרועים את אלהיהם כמו אלהיהם. וזהו שביקש יוסף מפרעה את ארץ רעמסס לרעות צאנם, כדי להשליט אחיו על אלהי מצרים, שיהיו נכנעים תחת ידיהם כעבדים תחת מלכם, שיהיו כולם נכנעים תחת שם הויה מצידם, ולא ישלוט בעולם אלא שם הויה. ונכנעו כל השרים הממונים תחת ידו. כאשר אומרים האחים לפרעה רועי צאן עבדיך, למעשה אומרים לו אנו שולטים על האלוקה שלך. 

תשלה) ולהראותם, שהוא עתיד להיפרע מהם, כמ"ש, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. משום שהם מטעים את הבריות ועושים עצמם אלהות. ומשום שהטלה, הממונה שלו גדול על כל הממונים של אלהים אחרים, ציווה הקב"ה לישראל, ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, והשליטם עליו, ותפשו אותו תפוש בתפישה שלהם תפיסת הקדושה את הס"א יום ושניים ושלושה. ולאחר זה הוציאו אותו לדין לעיני כל מצרים, להראות, שאלוה שלהם הוא ברשות ישראל, לעשות בו דין. חייב אדם לראות שעל תפיסת מצרים שבנפשו, ישנה שליטה של שם השם. 

תשלו) משום זה שיש לישראל שליטה על אלוקי מצרים כתוב, אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. כדי שיהיה נדון באש צלי. וציווה להשליך עצמותיו בשוק ברשות הרבים בביזיון. משום זה כתוב, ועצם לא תשברו בו. וציווה על יום הרביעי, שלאחר שיהיה ג' ימים קשור, לעשות בו דין. וזה היה קשה להם מכל המכות, שהיכה אותם הקב"ה ע"י ר"מ. ולא עוד, אלא שציווה שלא לאכלו בחשק, אלא על השובע כמי שנראה שאינו נהנה כלל מהארוחה, הוא שבע, כדי שלא יאמרו המצרים שעשו זאת רק כדי לאכול. ומיד שרואים עצמותיו בשוק ואינם יכולים להצילו, קשה להם זה מכל. ולא עוד, אלא שנאמר בהם, ומקלכם בידכם, להכניע כל אלהי מצרים תחת ידיהם. ומשום שאלהיהם הם בכורות ממונים, כתוב, וה' היכה כל בכור.

תשלז) אחר כל זה כתוב, לא יאכל חמץ שבעת ימים, תאכל עליו מצות לחם עוני. וכתוב, כל מחמצת לא תאכלו. שואל למה ציווה שלא לאכול חמץ שבעת ימים ולאכול בהם מצה? ולמה פעם כתוב, לא יאכל, ופעם, לא תאכלו? ומשיב אלא ז' כוכבי לכת הם שבתי צדק, מאדים חמה נגה כוכב לבנה, חג"ת נהי"מ, שבכלים דאחוריים דמלכות. והם מצד טוב ורע, שהאור שבפנים הוא מצה, והקליפה שמבחוץ היא חמץ. חמץ זכר, מחמצת נקבה, הם זו"ן של אותו הקליפה שמבחוץ. ועל הזכר דקליפה, שאינו כל כך חמור, נאמר, לא יאכל. ועל הנקבה דקליפה, שהיא חמורה, נאמר, לא תאכלו. אוכלים מצה שבעה ימים, מפני שרוצים להתקשר לנקודה הפנימית שבנפש, האור הפנימי נק מצה, התמצית של הדבר.  

תשלח) המצה שמבפנים ז' כוכבי לכת שמורה מן הקליפות. והן שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך. הכלים דאחוריים של המלכות דאצילות, שהחכמה מתלבשת בהם בעת גדלות המלכות. ונאמר עליהם, ושמרתם את המצות. מצה שמורה מן הקליפות, לבעלה, ו', ז"א, שהוא ו' דהויה. ובו עם הו' המצה נעשית מצוה. לכאורה כדאי היה לאכול מצה ולשמור כל השנה, שהיא שמורה לבעלה בלי לתת לקליפות אחיזה, שנק מצווה, אז האם נאמר שאשה צריכה להיות שמורה לבעלה רק בפסח. אלא, בפסח רק מראים את השמירה שלה, וכמובן שכל השנה עליה להיות צנועה. כאן מדגישים שהרצון לא מיועד לתאוות מצרים אלא לנקודה הפנימית.  

תשלט) מי ששומר אותה אל י"ה, הגנוזים במ"צ מן מצה, כי בחילוף הא"ב של א"ת ב"ש, הם י"מ ה"צ, שהמ' של מצה מתחלפת בי', והצ' דמצה מתחלפת על ה'. ז"ש, י"ה הגנוזים במ"צ דמצה. וציווה הקב"ה לברך את המלכות בשבע ברכות בליל פסח, שבע הנערות שלה, ז' כליס חג"ת נה"י דמלכות דאצילות מבחינת האחוריים, הנקראים: שבתי, צדק, מאדים, חמה, נגה, כוכב, לבנה. וציווה להעביר מהם הקליפות, חמץ ומחמצת, שהם עננים חשוכים המכסים על האורות של ז' כוכבי לכת, כמ"ש, באו אל קִרְבֶנָה ומראיהן רע, חושך כאשר בתחילה. כי כל כך חזק החושך של עננים שלהם, עד שהאורות שבז' כוכבי לכת, אינם יכולים להאיר להם. ומשום זה כתוב, לא נודע כי באו אל קרבנה.

אין תגובות

להגיב