הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שיג-שטו | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שיג-שטו | מתקדמים | שיעור 105

פנחס שיג-שטו שעור 105

.יום הכיפורים

המבחן של האדם הוא האם הוא מנצל את יום הכיפורים כדי לתקן את רצונותיו. השאלה היא האם הסיבה לפעולות שעושה האדם, היא כדי לשרת את האני הפרטי שלו, את הנחש, או את המטה, את התכלית. ההזדמנות של יום כיפור היא, שמי שעבד ליצר הרע, "המעסיק" שלו נח ביום הזה, ויכול האדם להגיע לטהרה, שאין הנחש יכול לשלוט בו. המבחן של האדם, האם מוכן הוא לוותר על הרצונות הזרים שבו.

תתז) ובעשור לחודש השביעי שהוא תשרי, מקרא קדש יהיה לכם, זהו יום הכיפורים שהוא עשירי, י הכלול מעשרת ימי תשובה, והתקינו בו ה תפילות כדי לחבר י חוכמה עם ה דהיינו חכמה עם בינה. מהו מקרא קדש, היינו להבדיל אותו משאר הימים שיש בהם עבודה של חול ומשום זה כל מלאכת עבודה לא תעשו. לשבת קוראים קודש, וכאן מקרא קודש

תתח) כי הימים שיש בהם מלאכת חול, הם מצד עץ הדעת טוב ורע, שנהפך ממטה לנחש ומנחש למטה לכל אחד לפי מעשיו, ומטטרון זהו מטה, וסמאל הוא נחש. אבל ביום הזה שהוא יום הכיפורים הנק' קדש, שולט בו עץ החיים, שאינו מתחבר עמו השטן ופגע רע, ומצדו לא יגורך רע, אלא כולו טוב כך שהיצר הרע לא יכול להאחז בו. ומשום זה בו בעץ החיים ינוחו העבדים, ובו הם יוצאים לחירות בו יוצאים מכבליהם.

ימות החול הם חג"ת נה"י דמטטרון הנמשך מצד עץ הדעת טוב ורע, שהוא המלכות וע"כ נוהג בימות החול טוב ורע, אם זכה הוא דבוק במט"ט הנקרא מטה, ואם לא זכה הוא דבוק בסמאל שהוא רע הנק' נחש. וכן מתהפכת השליטה באדם לפי מעשיו גם מצד מעשי התחתון וגם מצד ההשגחה, שז"ס מטה המתהפך לנחש, כי המעשים מהפכים לו השליטה של טוב או רע, אבל ביוה"כ הנק' קדש, שולט עץ החיים שהוא ז"א שכולו טוב, ואין בו אחיזה לשטן וסמאל, והזוכה להתדבק ביוה"כ שה"ס עץ החיים, כבר יצא מכלל התהפכות ממטה לנחש, וזוכה להיות דבוק בו לנצחיות, ואין עוד לשום רע שליטה עליו. וזס"ה על יום הכיפורים לא יגורך רע. יום הכיפורים מייצג את פנימיות המדרגה, מוותרים על כל הדברים החיצוניים, ומי שנדבק בנקודה הפנימית שבנפש, שדרכה מתקשרים לבורא, עליו נאמר לא יגורך רע. והוא הזוכה להתדבק בעץ החיים, כי אז נעשים בני חורין ממלחמת הטוב ורע ויוצאים מכבלי הס"א לנצחיות. הדבקות בנקודה הפנימית ביום הכיפורים מוציאה אותנו מהמלחה להשתחרר מהקליפה. יש לנצח בלחמה, שאז יצר הרע מודע שצריך להיות טובים, וגם הוא רוצה לעבוד את השם. 

תתט) אותם שיש עליהם גזר דין בנדר ושבועה שלא לשנות הגזר דין, התקינו לומר משום זה, כל נדרי ואיסרי, כולהון יהון שביתין ושביקין לא שירין ולא קיימים אין להם קיום, מבטלים אותם, אלא שיתבטל גזר הדין מעליהם. ומשום זה הנדר שהוא בשם הויה ת"ת, והשבועה היא בשם אדני שהיא מלכות, שהם גרמו בעונותיהם על הגלות שלהם. הנה על ידי חכמה ובינה שם י"ה יהיו נעזבים ומשבתים לא יהיו חזקים ואל יתקיימו ונסלח לכל עדת בני ישראל. החסד הוא מים הגבורה אש, ת"ת אויר, וכיון שהנדרים הם בת"ת שבינה היא תפארת דגוף שהוא אוויר ע"כ העמידו בעלי המשנה התרת נדרים פורחים באוויר שההתר מן חכמה ובינה פורח באויר שהוא ת"ת ומבטל משם את הנדר. 

הנדר והשבועה מהם יש להשתחרר, כובלים את האדם לעניין מסוים. כאשר הדבר היחיד שראוי לבחור להיות כבול אליו, הוא הבחירה ביתר דבקות. כל דבר אחר שאדם כבול אליו, שאינו משרת את עניין הדבקות, הוא קשר לא נכון. נשמענו בסיני נעשה ונשמע, מכאן שכל שבועה או נדר שאינם נעשה ונשמע, מהם יש להשתחרר. י"ה כנגד אבא ואמא, התבטלות שלמה היא האות יוד, ואהבה האות ה, בדרך תורה ומצוות.

נדר מבינה/תפארת, שם הויה, שבועה ממלכות, ומכאן קל וחומר ששבועה היא פרט בכלל הנדרים. 

תתי) ומשום שהשבועה היא ממלכות, שהיא למטה מנדר שהוא בת"ת, העמידו שנדרים עולים על שבועו ועוד העמידו כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך. המלך עצמו הוא אדנ"י שהיא מלכות. חיי המלך הם הויה שהוא ז"א שממנו החיים אל המלך שהיא המלכות ומשום זה כתוב, כי ידור נדר להויה שהוא ז"א. הנדר עולה על השבועה. 

תתיא) ואף כך יש סוד אחר, חיי המלך הם חכמה ז"ש החכמה תחיה בעליה. לפיכך כל הנודר בהויה שהוא ת"ת הוא כאלו נדר בחכמה דז"א שהוא הויה במילוי אלפין יוד הא ואו הא שהוא חיי המלך, שהוא חיי ז"א, וכל הנשבע באדני הוא כאלו נשבע במלך עצמו, היינו כי עצמו היא אמא עליונה, דהיינו בינה שדומה כאלו נשבה בה שהיא עצם השמים לטהר. שהם המוחין של המלכות כי מצד החסד נק' המלכות עצם מעצמי, ומצד הגבורה נק' המלכות ובשר מבשרי. ובחכמה שהיא חיי הת"ת דהיינו המוחין שלו הוא ת"ת עולה להקרא אדם גימ' מ"ה כהויה במילוי אלפין הנ"ל. ז"ש כתפארת אדם, כי תפארת נק' אדם בזמן שיש לו המוחין דחכמה שה"ס שנק' בהויה דאלפין גימ' מ"ה.

תתיב) ונאמר בים הכפורים ועניתם את נפשותיכם, וכן ובעשור לחודש השביעי הזה תענו את נפשותיכם. והתקינו בה ה עינויים כדי שתתלבן ה הקטנה שהיא מלכות, ב ה עליונה שהיא בינה שממנה נמשכים העינויים דהיינו מקו שמאל שלה, שהם ה תפלות לקיים בישראל, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וזה סוד של לשון של זהורית שהיו קושרים על פתח האולם מבפנים, וכיון שהגיע השעיר למדבר, היה מלבין משום שכל עונות בית ישראל מגיעים למלכות והתשובה שהיא בינה מלבנת אותם כשמעלים את המלכות ומקבלים את כח ההשפעה מבינה, אז המלכות מתלבנת. משום שכתוב במלכות אני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם וד' בגדי לבן וד' בגדי זהב ללבוש ה"ס יאהדונהי שהוא שילוב הויה אדני כי ד' בגדי לבן ה"ס ד' אותיות הויה ו ד' בגדי זהב ה"ס ד' אותיות אדני.

תתיג)  והתקינו לתקוע שופר ביום הכפורים להעלות קול שהוא ו דהויה דהיינו ז"א לחרות, שהוא בינה לזה צריך לכוון בעיקר בתקיעה האחרונה, בתרועה הגדולה, לכוון שצד שמאל יצא לחירות שנאמר בה בכל צרתם לו צר, אשר לו הוא בא' ובו' דהיינו קרי וכתיב כי כתיב א וקרי ו כי בכל צרתם רומז על ה עינויים והדינים שמקורם הוא בבינה בקו שמאל שלה ובסוד תקיעת שופר מעלים ז"א ג"כ שם לבינה וע"כ יש כתיב וקרי בא' ובו' אשר א רומזת על בינה בסוד אלף בינה, ו רומזת על ז"א שעלה לבינה ועבודת יום הכפורים היא באריכות והיא כלולה מג' מדרגות מחשבה דבור ומעשה.

אין תגובות

להגיב