הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שטז-שיח | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שטז-שיח | מתקדמים | שיעור 106

פנחס שטז-שיח שעור 106

חג הסוכות 

כל סיפור בתורה מסמן מפגש נפשי, וגם כאן בישיבה בסוכה. לכאורה נועד הסכך להגן מפני השמש, אך לא כך, אלא להגן על הנשמה, על האמונה. לא בונים סוכה כדי להגן על הגוף, על הרצונות הגשמיים, אלא לנסוך ביטחון ע"י הרגשת האמונה. כשיושבים בסוכה יש לכוון כמו שהיו במדבר שהוא מקום נחשים ועקרבים, הכל נעצר בצל האמונה. לכן גם הלולב המסמן את עמוד השידרה, את הצדיק עליו ניתן לסמוך, וכך יש לכוון, להביא את האתרוג, את הלב לחיבור עם היסוד, עם הצדיק. 

תתיד) בחמשה עשר יום לחדש השביעי שהוא תשרי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים. בחמשה עשר היינו מצד י"ה שהם חכמה ובינה וחגותם אותו הוא אותיות ו שהוא עמוד האמצעי דהיינו ז"א. שבעת ימים היינו מצד בת שבע שהיא מלכות שהיא ה אחרונה. האבות שהם חג"ת ור"מ שהוא נצח ואהרן שהוא הוד ודוד שהוא מלכות ושלמה שהוא יסוד הנק' שלום הרי הם שבע כנגד שבע ספירות. אני רוצה לתקן לכם סוכה שהיא אמא עליונה שתסכך עליהם על שבע הספירות כאם על הבנים. הקב"ה נותן לנו פעולות בעזרתן אפשר לעורר את הנקודה הפנימית הנכונה, זאת כאשר פועלים למטה כנגד המבנה בעליונים, מבנה שוודאי נכון. דרך הפעולה החיצונית מתקרבים לסוג של הנפשה. 

תתטו) ומשום ז הספירות אמר הכתוב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים דהיינו בז' ענני כבוד שה"ס ז' ספירות. סוכה עם אות ו היא בסוד ב' בנים שבינה מסככת עליהם שהם הויה אדני דהיינו ז"א ומלכות שכך עולה סוכה בחשבון יאהדונה"י כי סוכה היא אותיות כ"ו שהיא גימ' הויה וס"ה גימ' אדני והם סוד ב כרובים שהם סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו שה"ס ז"א ומלכות. כאשר כתוב סוכה עם האות וו זו הויה ואדני, ובלי וו זה שם אלוקים. 

תתטז) ויש עשרה טפחים בכרובים שהם זו"ן ממה ממעלה דהיינו ע"ס דאור חוזר מרגליהם  עד ראשיהם. וע"ס דאור ישר מראשיהם עד רגליהם ושורים על טפח שה"ס י ועשרה עשרה שבהם שממעלה למטה וממטה למעלה, דהיינו ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר היינו יוד גימ' עשרים. ומשום זה אמרו חכמים ששיעור סוכה לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים. סוכה העשויה ככבשן היא מצד אמא שהיא דין עליה נאמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן והכל אחד שהכל בא לאותו עניין, לעורר את אמא עילאה לסוכך על בניה.

תתיז) וסוכה תהיה לצל יומם היינו שצריכים לסכך וסכך נעשה לצל שנאמר בה בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכת הדיוט המגן על הגוף משמש אלא צל להגן על הנשמה בסו"ה צלו חמתדי וישבתי אשר אמרנו בצלו נחיה הגוים. לם עם ם הוא צלם שצל ה"ס הסכך וה ם' ה"ס ארבע דפנות הסוכה שנאמר בו אך בצלם יתהלך איש. ם סתומה יש לה ארבע דפנות שה"ס ד דפנות והסוכה הצל שמגן על הנשמה הוא צל האמונה. הצל הגשמי שעושים על הגוף הוא רק סימן, ויש לכוון בנפש לצל האמונה. לכן הסוכה לא באה לגוף, אלא לנשמה, ולמעשה כך כל המצוות המעשיות.

תתיח) ומה שהעמידו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וכן למי שאומר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח הם משום זה ג' שיעורים שתים שלש ארבע שהם ביחד תשע ששתים הם חו"ב. שלש הם חג"ת ארבע הם נהי"מ והטפח שאמרו בשתים ובשלש הוא העשירי שהיא מלכות המשלמת כל חסרון. ומשום זה שיעור סוכה לא פחות מעשר שהיא מלכות שהיא העשירית של כל הספירות ולא למעלה מעשרים שהיא כ הרומזת על כתר עליון שאין העין שולטת בו שאין שם השגה שקשה לאדם להאמין בדבר שמעל ההשגה שלו. כבוד עליון עליו אמר משה, הראני נא את כבודך והשיב לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני מעל המדרגה שלך ואין כבוד בלא כ.

תתיט) ומשום זה שערו בעלי המשנה כנגדם סוכה העשויה במבוי שהיא מצד או ב וכמין גאם שהיא צד אות ג וכמין צריף שהיא מצד אות ד ושבע אותיות הן בג"ד כפר"ת שהם הכפולות בדגש הרומזות על ז"ס חג"ת נהי"מ על בחינת הדין שבהם והם ראשי תיבות הרומזים על ז סוכות הפסולת מחמת הדין שבהם כ רומזת על סוכה העשויה ככבשן, ב על סוכת בורגנין ושאר האותיות על שאר סוכות הפסולות שכולן רומזות אצל בעלי המשנה כגון סוכת שומרי פירות סוכת רועים סוכת כותים. אין הסוכה מגינה מהשמש אלא מחוסר אמונה שמביאה לפחד. מי שמאמין לא מפחד. היציאה מדירת קבע זה דבר מפחיד, אך יוצאים מהדברים החיצוניים כדי לבוא לאמונה פנימית. 

תתכ) והם כנגד בג"ד כפר"ת שבעה ככבי לכת והם זכר ונקבה שבג"ד כפר"ת הרפויות הן בזכר והדגושות בנקבה ומשום זה נק' ז כפולות, וכמו שבעה נרות המנורה שה"ס ז"ס חג"ת נהי"מ שנאמר בה שבע ביום הללתיך, וכך נאמר שבעה ושבעה מוצקות שה"ס ז כפולות שהם שבע אותיות רפויות ושבע אותיות דגושות וכך שבע ספירות הן כפולות שיש בהם ז של דין ו ז של רחמים וכך שבעת ימי בראשי למטה דהיינו ז ספירות המלכות שהן דגושות בדינים ושבע למעלה, דהיינו ז"ס דז"א שהן רפויות מדינים שעל ז"ס שלמטה נאמר אין כל חדש תחת השמש, כי כל החדושים באים משמש שהוא ז"ס דז"א ולא מתחת השמש שהוא ז"ס המלכות. השאלה מה שולט, אם זה צד ההשפעה, צד הז"א שהוא צד הנשמה, אז הסוכה כשרה. וכאשר הסוכה דגושה, מצד המלכות אינה כשרה. 

תתכא) לולב זה צדיק שהוא יסוד כי הלולב דומה לחוט עמוד השדרה שיש בו ח"י טבעות כנגד ח"י נענועים שבלולב והם כנגד י"ח ברכות של תפלת העמידה והם כנגד ח"י אזכרות דהיינו שמות הויה שבהבו לה' בני אלים וכנגד ח"י אזכרות שבק"ש והנענוע של הלולב הוא לששה צדדים דרום צפון מזרח מערב מטה ומעלה שהוא בחשבון ששה וג' נענוענים לכל צד הם חשבון ח"י 

תתכב) הלולב נלקח ביד ימין וכלול ששה שהם ג הדסים כנגד גדולה גבורה ת"ת והם דומים לג' צבעים שבעין שהם לבן אדום ירוק ב בדי ערבות הם נצח והוד ודומים לב' שפתיים הלולב הוא יסוד ודומה לשדרה שבו קיום כל העצמות ועליו אמר דוד כל עצמותי תארנה ה' מי כמוך האתרוג הוא מלכות ודומה ללב שבו הרהורים אין מדובר על מלכות הנפרדת אלא על מלכות דז"א. שאמר דוד כל עצמותי תאמרנה, כל הוא יסוד שיסוד עצמותי תאמרנה השם מי כמוך.

תתכג) והנענועים של הלל הם משותפים בנענועים של נטילת לולב והם ח"י נענועים באנא ה' הושיעה נא, ח"י בהודו הראשון וח"י שבנטילת לולב הרי ע"ב נענועים ומשום זה לולב בחשבון ס"ח ועם ד מיני הלולב הוא בחשבון ע"ב והוא בחשבן חסד שהוא זרוע הימין. ומשום זה התקינו שהלולב יהיה בימין לצד החסד והאתרוג לצד הגבורה לשמאל כנגד הלב. ומשום אתרוג הדומה ללב, התקינו שיהיה ביד שמאל. לולב בימין ואתרוג בשמאלו והם כנגד זכור ושמור ומי הנוטל שניהם, הלולב והאתרוג, הוא עמוד אמצעי דהיינו ז"א הלולב הוא בימינו ואתרוג בשמאלו. את האתרוג הלב, יש לקרב ללולב, ליסוד ולא ההיפך. 

אין תגובות

להגיב