הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב א-ג | השקפה | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב א-ג | השקפה | שיעור 1

עקב א – ג

לְמַעַן הַכְּלָל צָרִיך אָדָם לְבָרֵך עַל כָּל מַה שנהנה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין התענוג פְּרָטִי.
הַבְּרָכַה מֶקָשֶּׁרֶת בֵּין הַמְבָרֶך לְבֵין הַקב"ה.
כשאדם מְבָרֵך, הוּא מוֹצִיא המחשבה, מהכח אֶל הַפּוֹעַל, וְיֵשׁ בכוח המילים לְהַשְׁפִּיעַ בָּעוֹלָם.
מִי שמחלק אֶת הנאתו עִם כָּל הָעוֹלָם, ממשיך שֶׁפַע לכולם. כשאדם לֹא מַרְגִּישׁ הֲנָאָה בעולמו שֶׁל הקב"ה, הוּא מַרְגִּישׁ אֶת הָעֶלְיוֹן כַּקָּטֹן, וּכְּדֵי שהברכות יַעֲלוּ  יֵשׁ לְהַגְדִּיל אֶת תְּפִיסַת הַבּוֹרֵא בָּנִבְרַא.
אָדָם יָכוֹל לְהַצְמִיד אֶת הַבְּרָכָה למדרגה בָּהּ הוּא תופס אֶת הָעֶלְיוֹן מִצַּד הָהֶרגֶשׁ החוויתי שֶׁלּוֹ.

כל פרט שיצא מהכלל לא על עצמו ללמד יצא, כלומר אדם הנהנה מאוכל, הוא למעשה שליח של הכלל, ועליו לברך למען הכלל. יוצא שאדם המברך גורם לזיכוי הרבים, למרות שאתה מתברך ראשון.

ואכלת ושׂבעת וברכת את ה׳ אלוקיך. מצווה זו היא לברך את הקב״ה על כל מה שאכל ושתה ונהנה בעוה"ז. ואם אינו מברך, נקרא גזלן להקב״ה. שהכתוב, גוזֵל אביו ואימו, סובב על הקב״ה. וע״כ, צריך האדם לשים רצונו בסוד הברכות דהיינו שירצה להוריק ברכות לכולם.

כשעולות הברכות מלמטה, מכריזים ואומרים בכל אלו הרקיעים, זו היא מתנה למלך שפלוני שלח, זו היא מתנה במילואה כראוי. ומי היא ברכה במילואה? ברכה שענו עליה אמן. כי כל ברכה שענו עליה אמן, זו היא ברכה במילואה כראוי. אומרת הגמרא גדול העונה מהמברך שהרי המברך מקבל תענוג מהאכילה, אך מי שאומר אמן שזו הסכמה שהשם הוא מלך העולם, אין לו אינטרס אישי, ולמרות זאת עונה אמן. ובנוסף העונה הוא המכה בפטיש, שמסיים את הברכה.

אין חופש הפרט. האדם הוא חלק מהכלל, לכן כאשר מברך רצוי שאחרים יענו אמן, ובכל אופן הברכה מזכה את הרבים. כאשר אדם נהנה, יכול הוא להגדיל את תפיסת הקב"ה והשכינה בעיניו ולחוש בכך ע"י קבלת העונג, שזו התכלית, שהשם ברא את העולם כדי להטיב לנבראיו.

אין תגובות

להגיב