09- הדף היומי בזוהר הסולם – תולדות – כה-כז (למתקדמים)

09- הדף היומי בזוהר הסולם – תולדות – כה-כז (למתקדמים)

 שיעור שמע:

MP3-הורד

שיתוף מדת הרחמים בדין |

נא) למה נשאר ומתקיים אותו העצם יותר מכל שאר העצמות, משום שהוא רמאי ואינו סובל טעם המזונות של בני אדם כמו שאר העצמות. ומשום זה הוא חזק יותר מכל העצמות. והוא יהיה השורש שהגוף יבנה ממנו בעת תחיית המתים. וכמ"ש בת בתואל הארמי.

ויש להתבונן:

א. במה הוא משונה משאר עצמות?

ב. למה דומה לראש הנחש?

ג. למה הראש של הנחש הוא רמאי?

ד. למה אינו סובל טעם מזונות?

ה. למה אינו נרקב משום זה בקבר?

ו. מהו המעלה שאינו אוכל?

ז. למה הוא נעשה עיקר בתחיית המתים?

מלכות המשותפת במידת הרחמים ניבחנת לשנת הארבעים, שהיא אור המלכות המתלבשת בכלי דז"א, בעטרת יסוד שלו. וכלי מלכות עצמה, שהיא שנת החמישים, חסרה, שאינה ראויה להתלבשות האור. וע"כ גם הגוף, הנמשך ממלכות, חסר לו ג"כ בחינת מלכות עצמה. שנשארה בו ריקנית בלי התלבשות האור. ותדע, שהיא העצם, שמכנהו בשם העצם של השדרה, ונקרא בתואל רמאי. והטעם שנקרא רמאי, כי להיותו מבחינת המלכות של מידת הדין הבלתי נמתקת במידת הרחמים, אינו יכול להנות מהמוחין הנמשכים מבינה. ונמצא אינו סובל טעם מזונות. אבל הוא מעלים מציאותו ממדת הדין, ואומר שהוא נהנה בשווה עם שאר עצמות הגוף. אבל הוא רמאי. כי האמת הוא שאינו נהנה. ומה שהוא מעלים מציאותו, הוא מטעם שלא יפגום בשאר הגוף. כי אם היה מורגש מציאותו, היה נפגם כל הגוף, והיו המוחין מסתלקים מכל הגוף בסיבתו.

הנחש, שהסית לחוה לאכול עצה"ד, היה משקר ואמר, לא מות תמותון, שהעלים המלכות דמידת הדין, שממנו המיתה. הרי שהן הנחש והן העצם של השדרה, שניהם רמאים בדבר אחד, שמעלימים מציאות המלכות דמידת הדין. ומה שאומר כראש הנחש ואינו אומר כנחש, הוא בדיוק. כי פעולת השקר והעלמת מציאות מלכות דמידת הדין, הוא רק בראש הנחש. כי אחר שהסית לאכילת עצה"ד, אמרו, הוא השטן, והוא היצר הרע, והוא המלאך המות. באופן, שנחש המסית עצמו, נעשה אחר החטא למלאך המות, שיורד ומגלה על האדם את המלכות דמידת הדין. ואורות החיים מסתלקים ממנו, והוא מת. ופעולה זו של הנחש הוא בזנבו, שהזוהר אומר עליו, כופף את ראשו ומכה בזנבו. ונמצא שכוח העלמת מידת הדין הוא בראש הנחש. וכוח הגילוי של מידת הדין הוא בזנב הנחש. ולפיכך אומר כאן, ראש הנחש והנה נתבאר ענין העצם של השדרה מה הוא. ולמה אינו טועם טעם מזונות. ולמה הוא רמאי. ולמה הוא דומה לראש הנחש.

משום שאינו סובל טעם מזונות, על כן אינו נירקב בקבר. אשר קבלת המוחין מקו אמצעי גורמים להגוף שירקב בעפר. וכיון שעצם זה אינו סובל אותם המוחין, ואינו נהנה מהם, כי הוא לא יהנה זולת מהמוחין של ג"ר דג"ר, שיאירו בגמר התיקון, לפיכך אינו נרקב בקבר.

נב) העצם של השידרה רמאי, ובא מעולם רמאי, מפדן ארם, ושכן יצה"ר שהוא רמאי, ראש הנחש, שהוא היצר הרע והוא מלאך המות. בת בתואל הארמי, העצם של השדרה הרמאי, מפדן ארם, שבא מעולם רמאי, מצמד רמאים. צמד בקר, אף פדן ארם, פירושו צמד רמאים. אחות לבן, אחות יצר הרע הרמאי. פדן ארם, המקום שמשם ניזון ויונק הגוף, שהוא כלול מב' המלכויות. אשר בעת שהגוף הולך בדרך הישר, ניגנזה שם בעדו המלכות דמידת הדין, ורק מלכות דמידת הרחמים מגולה עליו.

וזה נראה כרמאות, שהמקום מחפה על מידת הדין, והגוף מקבל מוחין כמו שלא היה כלול כלום ממלכות דמידת הדין. ובשעה שאין הגוף הולך בדרך הישר, אז המקום מגלה עליו המלכות של מידת הדין וכל המוחין מסתלקים ממנו. וגם זה נראה כרמאות, משום שאילו המוחין המלובשים בכלי הבינה של הגוף היו צריכים להשאר בו. כי רק כלי המלכות נפגם, ולא כלי הבינה. אלא משום השיתוף של מידת הרחמים בדין, שהיה מקודם לכן, המערֵב בינה ומלכות יחדיו זו בזו, ע"כ נסתלקו המוחין גם מכלי הבינה. ונמצא שיש כאן צמד רמאים, רמאות א' מהמלכות הממותקת, ורמאות ב' מגילוי המלכות של מדת הדין.

כמו שלמדנו, בתחילה שהיה מנוול בחטאים בזה העולם, נקרא לוט, לעתיד לבוא, שלא יהיה מנוול כבתחילה, שיהיה דומה כמי שרחץ וטבל מטומאתו, קוראים אותו לבן. על כל פנים, אין יצר הרע בטל מן העולם.

נו) מה ההפרש בין עולם הזה לאותו הזמן, אם גם אז יהיה היצה"ר? וכמ"ש, וַיֶעְתַר לו ה' ותהר, שהקב"ה בעצמו מעורר באותו הזמן את היצה"ר? הקב"ה מעורר היצה"ר כפי שצריך אל הזיווג בלבד, אבל לא לכל שעה, שיהיה תמיד עם האדם, כמו עתה, שהוא נמצא תמיד עם האדם, ובני אדם חוטאים על ידו. והתעוררות של היצה"ר רק לשעת הזיווג, יהיה התעוררות של הקב"ה.

וכמ"ש, והסירותי את לב האבן ונתתי לכם לב בשר. לב בשר, לב, להוציא בשר ולא לדבר אחר. ללידת בנים בלבד. ונתתי לכם, הרי שהקב"ה בעצמו יעורר את יצר הרע לשעת הזיווג.

נז) היצר הרע נצרך לעולם, כמו הגשם שנצרך לעולם. כי אלמלא יצר הרע, לא היתה חדוות הלימוד בעולם. אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכן, לחטוא על ידו. הר קודשי הוא הלב, שבו מישכנו של יצר הרע.

לב טוב, הוא בנין של הגוף והנשמה. וע"כ כתוב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך. כי הלב הוא עיקר הכל.

נח) שני בניני הגוף הכבד והלב. הכבד והלב הם מנהיגי הגוף בכל מיני אבריו. מנהיג הראש הוא המוח. אבל של הגוף הם שניים, הכבד והלב. ויתרוצצו הבנים בקירבה, שהם המוח והלב, בִּניְינֵי הגוף.

אין תגובות

להגיב