005- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – יג-טו (שיעור השקפה)

005- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – יג-טו (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

MP3-הורד6

שישים נשימות

 רק התורה היא היקיצה של האדם/העולם.

בגמר תיקון בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים  אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק, פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה. בזמן תיקון מצב התודעה הטבעי של האדם הוא שינה וחלום. התעוררות למילוי תפקידו בהכנת הכלי הקבלה תלויה בעבודה דרך קו אמצעי בלבד, דהיינו התורה הקדושה.

במפגש של האדם בנפשו, היקיצה מהתפיסה המצבית של השמאל – היא התורה. העולם כפי שהוא מפגיש אותו עם צד הדין, מאפשר לכאורה להגיע מכל דבר לסודות הקיומיים, שהרי הכל קיים ומתהווה משם הויה – אך כל האמצעים האחרים למעט התורה, אינם מוגשים לאדם.

 

ההכנה הנפשית של בחינת השמים תמידית, בקשר קבוע. להשפעה אין גבול, המשפיע יתברך תמיד נותן, ועל המקבל לרצות לקבל לא בגלל שזה נעים, אלא בגלל שזהו רצונו של נותן המתנה, רק זו סיבת הקבלה, וכך נבנה כלי אהבה אין סופי. לרצון להשפיע נחת רוח לבורא בלי גבול.

 

על האדם הרוצה להיות חי אמיתי, להידבק בחי העולמים, וכך יוכל לעשות עבודתו. הדבר הראשון אותו עליו לעשות – להקיץ. להקיץ בחצות לילה מהתפיסה החיצונית ולבוא לתפיסה הפנימית, להקיץ מהמקרה ולבוא למעבר למקרה. אחד הסימנים לפיהם האדם אינו רוצה להקיץ מהמקרה: מתרץ תירוצים.

 

באו רבי יהודה ורבי יוסי ונשקו אותו, כי גילה להם ביאור חדש בתיקון חצות. אמרו לו מה שמך? אמר להם חזקיה, אמר לו יישר כחך ויתחזק תורתך. ישבו -אמר רבי יהודה, כיון שפתחת, אמור לנו מאלו סודות עליונים שאתה אומר.

פתח ואמר: ה' בחכמה יָסַד אָרץ. כשברא הקב"ה את העולם, ראה שאינו יכול להתקיים. כי העולם נברא בשליטת קו שמאל, חכמה בלי חסדים, ואין החכמה מאירה בלי חסדים, וע"כ לא יכול להתקיים. עד שברא את התורה, קו האמצעי. ז"א נקרא תורה, שהכליל ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. ונכללה החכמה בחסדים, ואז האירה החכמה. אשר ממנה, מקו אמצעי, יוצאים כל הנהגות העליונים והתחתונים, ובה מתקיימים העליונים והתחתונים. וזהו שכתוב, הויה, ז"א, קו אמצעי, בחכמה יָסד אָרץ. שיסד הארץ בחכמה, כי הלביש החכמה בחסדים, ונתקיימה הארת החכמה בעולם. ובחכמה מתקיימים כל קיומי העולם והכל יוצאים ממנה כמ"ש: כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ.

יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ; כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. עולם העליון, תבונה (עולם הבא), לא נברא אלא על ידי חכמה. ועולם התחתון, הנוקבא, לא נברא אלא מתוך חכמה תחתונה, החכמה המתלבשת בנוקבא. נמצא, שכולם יצאו מחכמה העליונה. כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, כונן הוא תבונה, המכוננת את ז"א, שמים ולא נתתקן בפעם אחת אלא בכל יום ויום מתקן אותו.

 

והוא סוד הכתוב: וְשָׁמַיִם לֹא-זַכּוּ בְעֵינָיו. והאם יעלה על דעתך, שהוא חיסרון לשמים? אלא יתרון הוא לשמים, משום אהבה ותשוקה הגדולה, שהקב"ה, תבונה, חָפץ בשמים, ז"א, ואהבתו אליו. ואע"פ שהוא מתקן אותם בכל יום ויום, אינם נראים בעיניו כמתוקנים כראוי, מפני שאהבתו אליו, וחפצו להאיר להם תמיד בלי הפסק. כי עוה"ב, תבונה, מוציא אורות מתנוצצים בכל יום ויום תמיד בלי הפסק, כדי להאיר אֲליהם תמיד.

בתוך כך בא רבי אלעזר, כיוון שראה אותם אמר: בוודאי שהשכינה כאן, במה אתם עוסקים ונתנים? סיפרו לו כל המעשה עם אותו אדם ומאמרו. אמר ודאי יפה אמר, ומבאר דבריו – אלו שישים נשימות, דהיינו שש השעות שמקודם חצות לילה, הם של חיים, בין למעלה בעולמות העליונים, ובין למטה בעולם הזה. ואחר נקודת החצות יש שישים נשימות אחרות, שהן כולן מצד המוות, ומדרגת המוות עליהם, נקודת המנעולא שבנקודת החזה, שהוא גורם כל מוות שבעולם. ואלו שישים נשימות שמחזה ולמטה, נקראות תרדמה. וכולן הן טעם המוות.

ומשום זה דוד המלך היה מתדבק באלו שישים נשימות של חיים, בשש השעות שמקודם חצות לילה, שלמעלה מחזה. שאין כוח הדין והמוות שבנקודת החזה יכול להגיע אֲליהם. ומשם ולהלאה לא היה ישן כלל כמ"ש: אם אתן שְנַת לעיני.

פתח רבי אלעזר: יְהוָה אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם-צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ. דוד המלך היה קם בחצות לילה ועסק בתורה בשירות ותשבחות לשמחת המלך והגבירה. וזה הוא שמחת האמונה בארץ, משום שזהו שבח של האמונה, השכינה, הנראית בארץ.

כי למעלה פותחים בשמחה, שירה, כמה מלאכים עליונים בכמה אופנים, שהם משבחים בלילה בכל הצדדים, אפילו בהארת צד שמאל. כי אז שליטת הנוקבא, כמ"ש וַתָּקָם בעוד לילה. כעין זה למטה בארץ, מי שמשבח בארץ אל הקב"ה בלילה, חפץ בו הקב"ה. וכל המלאכים הקדושים המשבחים אל הקב"ה, כולם מקשיבים לאותו המשבח אל הקב"ה בלילה בארץ. כי שירה זו היא בשלמות, להגדיל כבוד הקב"ה מלמטה, ולזמר בשמחת היחוד.

דוד המלך כתב: יְהוָה, אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי. מתי ה' אלקי ישועתי? הוא ישועתי ביום ההוא שהקדמתי שירה בלילה אליך, כי אז הוא ישועתי ביום. ישועה היא בגוף, הוא המקום בו מתגלה ההארה. הצלה היא בלילה – בחינת האמונה. ללא הצלה אין ישועה – לכן יש לרכוש אמונה בלימוד בלילה, ואז ביום הגילוי לא ילך לס"א ותגיע ישועה אמיתית.

כי בלילה מי שמשבח לריבונו ברינה של תורה, מתחזק אז בגבורה ביום בצד ימין, חסד. שהחכמה, שקיבל בלילה מצד שמאל, מתלבש ביום בחסד מצד ימין. כי חוט אחד של חסד יוצא מצד ימין. ואז הוא נמשך עליו ומתחזק בו. וע"כ אמר דוד:  יְהוָה, אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם-צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ.

ומשום זה אמר: לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ. לא המתים, משום שחי לחי צריך לשבחַ. ומת לחי אינו כן, שכתוב, לא המתים יהללו יה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, כי אנחנו חיים, ואין לנו חלק בצד המוות כלום. דוד המלך הוא חי, וקרב לחיי העולמים, ומי שקרב אליו, לחיי העולמים, הוא חי, שכתוב: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים  בַּיהוָה  אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם  הַיּוֹם. וכתוב: ובְנָיהו בן יְהוידע בן איש חי רב פּעלים מקבצאל.

 

אין תגובות

להגיב