006- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – טז-יח (שיעור השקפה)
שיעור שמע:
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ
קשים מזונותיו של אדם, מפני שעליו להקדים ולמעט עצמו.
אושר אמיתי מתקבל רק לאחר שרוכש אדם את היכולת לוותר על ההרגש הרוחני, על המקרה – ולרכוש אמונה. "בא לי" לאכול, רצון לקבלה גופני לא מביא את האדם לקשר. מזון הוא מעין בחינה של קבלת אור לגוף.
הקושי הוא שהלב (בחינת הנקבה) צריך למעט עצמו להיכנע ולומר שהוא תחת המוח – זה קשה כקריעת ים סוף, להסכים שהוא קטן, לרדת לעיבור.
הנחמה של הנוקבא היא בשמחת הבנים שירדה בכדי לתת להם מזון.
בנים חיים ופרנסה תלוי במזל. המזון בא מלמעלה, והנוקבא צריכה לתת לזו"ן (לבנים) רק אם תמעט עצמה, כלומר עליה להסכים לקבל חסדים ולוותר בכך על מקומה.
כנגד זה הלב צריך לוותר לנשמה, הבריאה לבורא – להסכים שהדבר החשוב יותר זה לא אני – וזה קשה. אומר לה השם לו הייתי נותן לך את כל החוכמה, לא היית מצליחה, מכאן שזה לטובתך.
תחילה אומר שיש לברך לאחר שֹביעה, ומצד שני מלמד שאין לברך אפילו לשלום לפני תפילה? כאשר באים לאכול, שזו מדרגת חוכמה, בה תלויים במזל, בבחינת ברכה של בנים, פרנסה וחיים – כאן צריך זיווג בין זכר ונקבה, בין השפעה וקבלה. בכדי שבחינת הנקבה תוכל לקבל השפע/החוכמה עבור הבנים, עליה למעט עצמה. בדיוק כאן על האדם לבוא בביטול ולהכנס לנקודה הפנימית – דהיינו להקיץ. לא לבקש רק את המזון להנאה גשמית, אלא לדחות בכדי לרכוש אמונה – ואז יוכל לקבל כראוי.
בתהליך ירידת הנשמה לעולם, נפרדת היא לזכר ונקבה, מאחר ועל הנקבה למעט עצמה, למנוע עצמה מקבלה עצמית – דהיינו בחינת מנעולא. החיבור יבוא בקבלת אור חלקית, בחינת מפתחא – ולכן קשים הזיווגים לקב"ה. קודם על הלב לוותר על התאוות, להסתפק בחלק מהאור – בזיווג חלקי, בכדי לרכוש הגיון חדש, הגיון של ראש. כך יבוא החיבור והקשר – בקו אמצעי הכולל השתוקקות הכפופה להשפעה, לאמונה.
הקושי בתהליך הפרידה הוא בכך שהתיקון הוא הדרגתי, וכל פעם חלק קטן "נלקח" מהמנעולא, ופתיחתו לבחינת השפעה. תיקונים מתמשכים אלו מביאים גם למצבים בהם הזיווג הוא זמני, לתיקון נקודה מסוימת, שרק לאחריה אפשר יהיה להגיע לזיווג ממחשבת הבריאה. כלומר לצורך התיקון ישנם חיבורים זמניים שאינם נכונים לכאורה, זיווגים בהם לא ניתן לקבל את כל האור.
פתח אותו יהודי: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. וכי אין אנו מברכים את הקב"ה מטרם שאנו אוכלים, שאסור לאכול מטרם שמברך לריבונו? וכתוב: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ, משמע, שאין לברך אלא אחר האכילה. אסור גם לברך אחרים לפני שמברך את ה'. בבוקר רואים שברכה קודמת לאכילה, וכאן מראה ההפך.
אלא זה שאנו מברכים קודם האכילה, הוא ברכת התפילה לייחוד זו"ן. וזה שלאחר האכילה הוא ברכת המזון. וצריכים לב' דברים: א. להראות שׂובע למדרגת האמונה, הנוקבא, כראוי. ב. לברך אותה כראוי, כדי שאותה מדרגת האמונה תתרווה ותתברך ותתמלא שמחה מחיים העליונים כפי שצריך, כדי שתיתן לנו מזונות.
כי קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. משום שמזונות העולם מלמעלה הם, כי בנים חיים ומזונות, אין הדבר תלוי בזכות, אלא הדבר תלוי במזל. ומשום זה, קשים לפניו מזונות העולם, משום שהדבר תלוי במזל, שממנו יוצאים בנים חיים ומזונות. וע"כ קשה לפניו מזונות העולם, כי אינם ברשותו, מטרם שהוא מתברך מהמזל. קודם יש להתברך מהמזל, ורק לאחר מכן יברך על המזון.
כל הזיווגים שבעולם קשים לפני מדרגה זו – הנוקבא, משום כשנעשה הזיווג להוליד נשמות, יוצאות כל הנשמות מהמזל הזה שלמעלה, מנהר הנמשך ויוצא מעדן. וכשההשתוקקות נמצא להמשיך ממטה למעלה, להמשיך הארת החכמה אז פורחות הנשמות אל הנוקבא, ונעשות כולן באותה המדרגה כלולות זכר ונקבה יחד. ואח"כ הוא מפריד אותם, כל אחד ואחד למקומו כראוי לו. ואח"כ קשה לפנֵי מדרגה הזו, לחזור ולחבר אותם זכר ונקבה כבתחילה. משום שאינם מתחברים, רק כאֵלו האורַחות של בני אדם, והכל תלוי למעלה. תלוי מה עושה האדם – אין הם מקבלים את בן זוגם הראוי בגלל מעשיהם.
ונודע שתחילת הארת המסך דחיריק הוא בכוח המנעולא. ואינה ראויה לקבל מוחין, עד שנמתקת בבינה ונתקנה במפתחא. ואח"כ קשה לפני מדרגה הזו, לחזור ולחבר אותם זכר ונקבה כבתחילה, כי מחמת התכללותם במסך דמנעולא, אינם ראויים לזיווג. משום שאינם מתחברים, רק כאֵלו האורַחות של בני אדם, משום שאין הם מתחברים לזיווג, רק אחר שנתקנו באורַחות, אחר שקיבלו המסך דמפתחא, המכונה אוֹרַח. כי אז, היא, אמא השאילה בגדיה לבתה. וכן זכר ונקבה דנשמות בני אדם, וכך גם נותנים לאדם את המזונות והבנים באופן הזה.
