011- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – לד-לו (שיעור השקפה)

011- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – לד-לו (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

MP3-הורד6

קְחוּ לָכֶם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם

 

כאשר מופיעים רצון ותאווה חזקים – יש לבנות מהם אמונה,

זהו אתגר תמידי שיש לעשות בזמן התיקון.

מאמר זה בא לספר מהו התיקון כאשר מתעוררת התאווה באדם. ואם לא יעשה זאת, כאשר יגיע התיקון, האהבה – הוא יזרוק אותה מתוך שהוא עסוק בדברים הפרטיים. קשה להבין כיצד בני ישראל במדבר, לאחר שראו כל הניסים, יתלוננו ויפעלו נגד השם – מכאן שזה טבע האדם אותו עליו לתקן. כאשר מגיע הרצון העצמי, יש לקחת אותו כחומר לגלם לרכישת אמונה, לבחון כל דבר מעבר למקרה.

בא להסביר כאן כיצד על האדם להתנהל בעולם הבנוי משמאל וימין, בדיוק כפי שהאדם מורכב. את השמאל חייבים לפגוש בעבודה, ויש לחברו לימין, אחרת נפרדות הרצון לקבל הרסנית, שהרי לא ניתן להשתמש בחוכמה/בשפע – ללא החסדים של הימין. לכן על האדם ליצור מהשמאל אמונה, מההשתוקקות רצון לקשר.

גלות אומר שזה חוסר הרגש של חשיבות הדבר. כאשר האני החשוב של האדם הוגלה, אומר הדבר שאין זה חשוב אצלו בהרגשה, ואינו יכול לחוות את החיסרון. גלות גם אומרת שאין האור המאיר ואין את הכלי שמחזיק את האור – כלומר אפילו ההשתוקקות איננה.

הגלות היא של נפש האדם, עם כל הכוחות שבו הנק' מלאכים. כל זה קורה "בפמיניזם הרוחני" דהיינו צד האישה שבאדם הרוצה עצמאות ללא קשר לעליון, בלי להמליך את המלך העליון – פירוד זה הוא הגלות.

חייב אדם שיהיה לו שֹכל להצטער על הדברים הרעים. מי שמוכן בנפשו להתאבל על אובדן הקשר, ולהשקיע ולקחת על עצמו יגיע – אז כאשר זוכה בדבר יכול להגיע למצב: שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ, כָּל-אֹהֲבֶיהָ. שמחה יש רק באני המשותף, וכאשר בונים לאני הזה השתוקקות ורצון לחיבור, שמחים. כל הרע הוא שבזמן תיקון, בדרך שעוד טרם מגיע למטרה – אדם שמח במקום להתגעגע לתכלית. וכך בדרך צריך להרגיש חיסרון, אך במטרה (בחינת שבת) יש להרגיש שלימות. אם לא יבין שהוא תחת קליפת מצרים, כיצד יזכה לגאולה. הכוח באדם מתקבל כאשר מוותר הוא על קבלה בכלים דעיגולים (בעגלה של מצרים), ברצון לקבל לעצמו. כל הצער על עגל הזהב, שהעיגולים שולטים עלינו – כאשר דוחים את האור שלא יבוא לרצון לקבל – מקבלים כוח לבניית כלי השפעה ועבודה בקו אמצעי.

הניצוצות הם רשימות של הכלי של הרצון – לדעת מה לרצות. וכאשר אינך יודע מה לרצות, הקליפה מציעה לך רצון מזויף. ותפקיד האדם לגאול את הניצוץ, את הרצון האמיתי השבוי בקליפות. אין לאדם ברירה אלא לעבוד גם עם קו שמאל, אך יש להבחין ולהבין שאין השמאל כלי ראוי לקבל, אלא רק חומר גלם של תאווה, הנדרש לעבודה, ויש להכפיף לימין.

וכאשר אדם חוטא, אל ייתן לעצמו תירוצים שירחיקו אותו יותר, אלא יצטער, שלפי הצער השכר, וימנף את מצבו להתקדם.

על האדם להרגיש מושפל כאשר הוא רוצה לקבל על הפרטיות שלו. ברחוב אומרים העיקר שאתה נהנה מזה – זו עצת הקליפה לא לבדוק את הדבר ביחס לרצון הכלל. המלחמה הזו מתמשכת כל זמן התיקון – שהיא לקיחה הדרגתית של רצון קטן, לבחון ולכוון אותו ביחס לטובת הכלל. עדיף לקבל אור חלקי שמטיב, מאשר את כל האור שפוגם.

וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם וּבָאתֶם. רבי חייא פתח: שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ, כָּל-אֹהֲבֶיהָ; שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. אלא כשנחרב בית המקדש, והחטאים גרמו שהוגלו ישראל מן הארץ, נסתלק הקב"ה למעלה למעלה. ולא השגיח על החורבן של ביהמ"ק ועל עמו שהוגלו, ואז השכינה הוגלתה עימהם.

כאשר ירד השגיח על ביתו והנה נשרף. הסתכל על עמו, והנה הוגלו. שאל על הגבירה, השכינה, והיא הוגלתה. אז: וַיִּקְרָא, אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא: לִבְכִי, וּלְמִסְפֵּד, וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק. ועל השכינה כתוב: אֱלִי, כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת-שַׂק עַל-בַּעַל נְעוּרֶיהָ כמ"ש כי איננו (הקב"ה). כך בעלה איננו, משום שנסתלק ממנה, ונעשה פירוד.

ואפילו שמים וארץ התאבלו כולם כמ"ש: אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם, קַדְרוּת; וְשַׂק, אָשִׂים כְּסוּתָם. מלאכים העליונים כולם התאבלו עליה כמ"ש: הֵן אֶרְאֶלָּם  צָעֲקוּ. השמש והלבנה התאבלו ונחשכו אורותיהם כמ"ש, חָשַׁך השמש בצאתו. וכל העליונים ותחתונים בכו עליה, והתאבלו, משום שהס"א שלטה עליה, ששלטה על ארץ הקדושה, דהיינו הרצון לקדושה של האדם, שליטה על האני האמיתי שלו.

וְאַתָּה בֶן-אָדָם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ:  בָּא הַקֵּץ, עַל-ארבעת (אַרְבַּע) כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. קץ לימין, קץ לשמאל. לשמאל כמ"ש: קץ שׂם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר. וזהו קץ כל בשר. בפרשת נח לימד שהקץ בשמאל הוא הצד החוקר, השואל, ועושה חלוקה – יש לו סיום וחיתוך מהבורא. קץ הימין קדוש והוא אין סופי – אמונה. קץ הימים – השמאל הוא כשאדם שואל מה יהיה בסוף איתי, וקץ הימין – מה יהיה בסוף איתנו, עם כלל ישראל.

קץ הימין כמ"ש: לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ. בא הקץ על ארבע כנפות הארץ, זהו קץ השמאל. קץ הימין זהו קץ יצה"ט. קץ השמאל זה הוא קץ היצה"ר. וזהו, כאשר החטאים גרמו ונתגברו, נגזר וניתן ממשלה למלכות הרשעה, לשלוט ולהחריב ביתו ומקדשו. וכתוב: כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה: רָעָה אַחַת רָעָה, הִנֵּה בָאָה. והכל אחד. הכל תלוי במעשי התחתונים, שביקשו נפרדות וללכת אחר עצתם הרעה. הרעות באות כשאדם רוצה ללכת עם הפרטיות שלו ולא עם הכלל.

השמאל הוא רעה, ששם דינים ועונשים. וקץ השמאל הוא רעה שנייה, היצה"ר, השטן ומלאך המוות (הרוצה למשוך אורות תחת הפרסה). וב' רעות אלו נעשו אחד, כי נתחברו זה בזה.

ומשום זה התאבלו העליונים ותחתונים על שניתן הממשלה לקץ הזה של השמאל (לפרטיות). ומשום זה, כיוון שמלכות הקדושה, מלכות שמים, הושפלה, ומלכות הרשעה התגברה, יש לכל אדם להתאבל עם המלכות הקדושה, ולהיות מושפל עימה (שאם אינו בדרכי השם שלא יהיה בגאווה). ובשביל זה, כאשר תקום המלכות הקדושה, והעולם יהיה שמח, ישמח גם הוא עימה כמ"ש: שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ.

כתוב במצרים: עֶגְלה יפֵיפיה מצרים. ועגלה הזו, היו ישראל תחת ממשלתה רד"ו (210) שנים, שהיו במצרים. ומשום שאח"כ עתידים ישראל למשול עליה, נרמז להם זה עתה, בכתוב: זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.

קליפת מצרים הוא המשכת החכמה ממעלה למטה מקו השמאל, כמו החטא דעצה"ד. כי הכלים והניצוצים, שפגם אותם אדם בחטאו בעצה"ד, נפלו לחלקם של המצרים.

וכתוב, קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, שיקבלו מרכבות מארץ מצרים להמשכת המוחין. והיתכן שישמשו השבטים ויעקב בעגלות ארץ מצרים, שהן מרכבות הטומאה? אלא הדינים הקשים השולטים בשעת הארת השמאל, שהם חורבן ביהמ"ק, וגלות ישראל, וגלות השכינה. כמ"ש, ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבְכי ולמספְּד ולקורחָה, שהוא נוהג בכל זיווג. וכן הוא בזיווגים הכוללים, שהם גלות וגאולה. שבזמן שליטת השמאל, ניתן כוח לס"א לשלוט על ישראל, ולהחריב בתו ומקדשו, שבזה הוכן זיווג השלם לשעת הגאולה, בשלמות ג' התיקונים.

שִׂישוּ איתה מָשׂוש כל המתאבלים עליה, שכל מי שנכלל עם הנוקבא בעת שנתעוררו עליה הדינים דקו שמאל, והתאבל עליה והושפל עימה, הוא ישׂישׂ עימה בעת שתהיה בזיווג השלם.

אמנם אם לא התאבל עליה, כי לא נכלל עימה בעת התעוררות הדינים הקשים, לא יוכל לשׂוּשׂ עימה ולקבל מהארת זיווגה השלם, משום שאינו מובטח להישמר שלא להמשיך הג"ר דשמאל, שאז תחזור ותתחזק שליטת הס"א על הקדושה. לפיכך, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. כי המתאבל עימה בטוח שימשיך השיעור ו"ק דג"ר (קו אמצעי) כראוי.

נרמז להם בדברי פרעה, קחו לכם מארץ מצרים עֲגָלוֹת, כי שיעור זה מותר להם לקחת ממצרים. מרמז להם שצריך לקחת אמונה ממצרים.

tp://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב