002- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – ד-ו (שיעור השקפה)
שיעור שמע:
וַיְחִי ד-ו
אדם ההופך כראוי לב שבור, לאתגר נפשי לביטול הגאווה – יצליח.
לב הפועל בגאווה לעצמו מביא לפירוד מהשם, לכן לגאוותן לא ניתנת נבואה, ממילא הוא רואה רק בתוך עצמו. במצב קטנות – יעקב דרושה עבודה נפשית ובגדלות – בחינת ישראל לא, לכן כותב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל.
מלמד כאן שלא ניתנה נבואה אלא לנשברי לב, דהיינו לביטול האני. הנבואה באה מטעם שברון הלב, שאדם מוכן לוותר על ליבו, שאין לו ברירה, אלא לשבור ליבו לבוא בביטול להקב"ה. לב האדם מזויף, רע מנעוריו ועליו לתקנו. ירידה למצרים מביאה אדם לראות את הרע, וכאשר רואה כמה מצרים וגאווה יש בליבו, אז נשבר.
בכדי שבחינת יעקב תגיע לגדלות עליה לצרף אליה את בחינת הספיר. ספיר זו בחינה א הממעטת החוכמה ומביאה אותה לו"ק, דין טוב שעושה גבול שבא לבטא דבר חיובי. עדיף לקבל רק חלק מהאור שבא להועיל, מאשר לנסות לקבל את כל האור – ג"ר, ולהינזק. כאשר הצמצום – הדין, בא לידי רחמים – יתרון, אז גם הוא יתרון, כפי שירידה בזמן קפיצה למעלה, הירידה עצמה היא חלק מהיתרון. כמו גבול שלכאורה מצמצם ומגביל, אך בא הוא לטוב, לאפשר חופש בתוך הגבול. וכך בחינת הגלות היא רחמים כשמביאה לגאולה, שהרי כל העומד להיגבות כגבוי דמה.
רק שעל האדם לפעול כך שהדין לא יישאר רק כדממה, אלא להופכו לרחמים.
רבי שמעון פתח: וְאֶת-דַּכָּא, וּשְׁפַל-רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. לב נדכאים זהו יעקב, כי ויחי יעקב מתחת המדרגה דהיינו מאחוריים ירדו עליו נבואות וברכות במצרים. ועל כן היה ליבו נדכא כמו שיתבאר לפנינו.
אמר רבי אבא: הלב רואה שיעקב שהיה במצרים לא הייתה נבואתו נעלה כי הארץ הייתה שנואה. לא זכה לברך אף אחד מבניו ולא היה בידו רוח לברך, אלא במצרים כאשר ברך אותם לכל אחד ואחד על פי סוד. והסוד הוא וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ. שלא נתנה נבואה אלא לנשברי לב, כמש"כ רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם.
ולא הגיע יעקב אל הנבואה של ויחי, אלא במצרים, הוא מטעם, ופני לא ייראו. לכן לא היה לו רוח לברך את בניו, אלא במצרים, ששם בחינת אחוריים. שמשום זה היה לו ליעקב לב נדכאים. וע"כ מביא ע"ז ראָיה מהכתוב: וירְא יעקב, כי יש שבר במצרים, הרומז על שבירת הלב, שיהיה לו במצרים. ותכף נתעורר לשלוח בניו שמה, מטעם שידע, שלא ניתנה נבואה זו אלא לנשברי לב. וכן הוא אומר, רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ, הרומז ג"כ על שבירת הלב.
אמר רבי יוסי: תחת כיסא הכבוד הקדוש יש יעקב ספיר, שהספיר מדת הדין של בחינתו (בחינה א). בא הכתוב ואמר יֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. ויעקב ראה לבחינתו מדה"ד, שכתוב, וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. והוא הדבר, אוֹי לָנוּ כִּי-פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי-עָרֶב.
רבי שמעון אמר: כשגלו מן ירושלים והוסר התמיד, והאויב טמא את ההיכל, בעת ההוא לא יכלה המלכות לסבול עוונותיהם של בני ישראל, אלא מדרגת השם ישראל סבל אותם משום שהיא בשני צדדים, רחמים ודין שהוא סיבה לגילוי הרחמים, וע"כ גם הדין נחשב לרחמים. ישראל מכיל דין ורחמים ויכול לסבול העוונות.
וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. מתבאר בהבנה נמצא ישראל יעקב עליון זה מן זה, שישראל חשוב יותר מיעקב ולכן ברכו בשם ישראל. ועל הוראתם היה מטה משה חקוק משני צדדיו שמו הקדוש, אחד רחמים בדין שהיא מדרגת ישראל, ואחד דין בדין שהיא מדרגת יעקב. דין שבא אף הוא לרחמים.
וזה סוד לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, משמע שביעקב לא ראה און, אבל אמר ראה, מה שאין כן בישראל אפילו עמל לא ראה, משום שהדין נחשב בו ג"כ לרחמים. כי דוחק הגלות בין האויבים נעשה זה סיבה שלבסוף ישרה שכינה בינינו ויגאל אותנו (שכל העומד להיגבות כגבוי דמה). כי הדוחק מביאנו לתשובה והתשובה לגאולה. לפיכך גם הדין שבמדרגת ישראל נהפך לרחמים, לא ראה עמל בישראל, אלא כולו רחמים, אבל במדרגת יעקב אינו כן, וע"כ נמצא בו עמל. ולפיכך ברכו המלאך וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל, שיש בו דין ורחמים דהיינו גלות וגאולה – וכולו רחמים.
וזה סוד כֹּה-אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת, ויחי חי פירושו כי מלך, ה"ס הדין שבשם ישראל וגואלו, ה"ס הרחמים שבשם ישראל ושנים נכללים בצבאות שהו נצח והוד. אשר הנצח הוא הרחמים שבו והוד הוא הדין שבו, ומכונים ויחי, חי. כי נצח רגל ימין מאיר רק ממטה למעלה ע"כ מכונה ויחי לשון עבר, וההוד רגל שמאל מאיר גם ממעלה למה ומכונה חי לשום הווה. למטה ממדרגת ישראל כתוב: כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, שתי רגלי חי. הדום רגלי שהוא לשון דממה היפך החיים.
ועל כן מתחברות יחד: חלוקה ב' רומזת על הגלות עם חלוקה א' הרומזת על תחייה וגאולה. בֵּית, יַעֲקֹב–לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר יְהוָה, האותיות הרומזות על הגלות שנגזר עליהם על עוונותיהם באמת ומדין יש להם תקנה בתורה, שבקיומה תצאו מן הטיט והפרש שהיא הגלות, ותלכו לאור ה', ועל ידי שתתחזקו שם בתורה תזכו ונלכה באור ה' שהיא התחייה והגאולה, ונמצא שהגלות היא סבה לגאולה.
מכאן שכל הירידה למצרים הייתה לצורך הגאולה, ונבואת יעקב במצרים מלמדת על כך.