016- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – מט-נא (שיעור השקפה)

016- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – מט-נא (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

bmp3 (1)

וַיְחִי  מט-נא

רַבִּי יִצְחָק יֹשֵׁב עָצוּב

 כל הלומד את הזוהר של רבי שמעון, נאחז בעץ החיים.

רשב"י הוא עץ החיים מגן עדן, מדרגה עצומה המקבלת מעתיקא  קדישה. רבי שמעון בכלל לא מדבר עם מלאך, אלא גוזר והקב"ה מקיים.

רוחו של הצדיק מביאה לו שמחה כאשר עולה הוא לעולם העליון. ומי שאינו צדיק עדיין, עובר "כיבוס" של אש שורף לטהרה, ובמצב קשה יותר, רדוף הוא בכף הקלע. לכן על האדם למהר ולתקן עצמו כאן במקום האימון, במקום רכישת האמונה. 30 יום טרם הפטירה מסתלק הצלם ונחשך, ועדיין יכול האדם לתקן, אך כאן הבעיה שאינו מודע לכך, כשאמונתו נחשכת כאן בארץ. לכן כל אחד צריך למהר את תיקונו, כפי שרבי יצחק לא עזב את בנו מלימוד תורה.

מוסיף ומלמד אילו תיקונים עושים צדיקים גדולים טרם פטירתם, וכמה חשובה אהבת חברים שבכך ישמר את החבורה הקדושה בעולם הנצח, ואיזו הגנה אדירה יש במחיצת הצדיקים!

רבי יצחק היה יושב יום אחד בפתחו של רבי יהודה והיה עצוב, יצא רבי יהודה ומצאו בפתחו, שהיה יושב ועצוב, אמר לו: מה יום מיומיים. הבין רבי יצחק שהוא עומד להסתלק מהעולם, ואמר: באתי אליך לבקש ממשך שלושה דברים: א' כאשר תאמר דברי תורה ותזכיר מאלו הדברים שאמרתי, תאמר אותם בשמי, כדי להזכיר את שמי. ב' שתזכה את בני יוסף בתורה, ג' אחד שתלך לקברי כל ז' הימים של אבלות ותתפלל תפילתך עלי.

אמר לו מאין תדע שתמות? אמר לו: הנה נשמתי מסתלקת ממני כל לילה ואינה מאירה לי בחלום כמו מתחילה, ועוד, כאשר אני מתפלל ומגיע לשומע תפילה, אני מסתכל בצלם שלי שעל הכותל (השכינה הקדושה), ואיני רואה אותו – (לכן) אומר אני שאמות, הואיל שעבר ממני הצלם ואינו נראה, כי כרוז יוצא ומכריז: אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ, כל זמן שצלמו של אדם לא עבר ממנו, יתהלך איש ורוחו מתקיים בתוכו. נעבר צלמו של אדם ואינו נראה, הוא נעבר מעולם זה.  בודדים מגיעים לדרגה רוחנית בה הם יכולים לראות את הצלם שלהם, את בחינת ההיגיון האמוני שבהם.

אמר לו ר' יהודה: גם מכאן נשמע זה שכתוב: כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי-אָרֶץ. כל אלו הדברים שבקשת אעשה, אבל אני מבקש ממך שבעולם ההוא תבחר מקומי אצלך כמו שהייתי אצלך בעולם הזה. בכה ר' יצחק ואמר: בבקשה ממך שלא תיפרד ממני כל אלו הימים (עד שאמות).

הלכו לר' שמעון ומצאהו שהיה עוסק בתורה (כרגיל). נשא עיניו ר' שמעון וראה את ר' יצחק שמלאך המוות רץ ורוקד לפניו. קם ר' שמעון ואחז בידו של ר' יצחק ואמר: גוזר אני, מי שרגיל לבא אצלי יבא, ומי שלא רגיל לבא אלי לא יבא. נכנסו ר' יצחק ורבי יהודה. קשר בזה (שגזר) את מלאך המוות לחוץ ולא יכול להיכנס.

הסתכל ר' שמעון וראה שעד עתה עוד לא הגיע זמנו למות, אלא עד שמונה שעות של היום הוא זמנו. הושיבו לפני ר' שמעון ועסק עמו בתורה, אמר לר' אלעזר בנו: שב בפתח ומי שתראה לא תדבר עמו, ואם ירצה (מלאך המוות) להיכנס, תשבע שבועה שלא יכנס.

שאל  ר' שמעון לר' יצחק, הראית צורת אביך ביום הזה או לא? כי למדנו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם, אביו (הביולוגי או הרוחני) וקרוביו נמצאים שמה עמו, רואה אותם ומכירם, וכל אלו שיהיה מִשּכַּנו עימהם בעולם ההוא במדרגה אחת, כולם מקבצים ונמצאים עמו והולכים עם נשמתו עד המקום שישכן שמה. אמר ר' יצחק עד עתה עוד לא ראיתי את צורת אבי.

בתוך זה קם ר' שמעון ואמר: ריבונו של עולם, נודע רבי יצחק אצלנו, ומאלו שבע עיניים הוא כאן, דהיינו משבעת התלמידים שנשארו בחיים ביציאתם מאידרא רבא קדישא, הנה אני אוחז בו, ותן אותו לי (לוקח עליו אחריות). יצא בת קול ואמר: הכסא של אדונו דהיינו הנוקבא קרבה לזיווג על ידי כנפיו של רבי שמעון, דהיינו ע"י עבודתו ותפילתו, הנה שלך רבי יצחק, ותבא עמו בזמן שתבא לשבת בכסאך. דהיינו בשעה שיפטר רבי שמעון מן העולם. אמר רבי שמעון: ודאי כן אעשה, שאביאהו עמי בשעת פטרתי מעולם.

בתוך כך ראה רבי אלעזר שמלאך המוות נסתלק ואמר: אין גזר דין קיים במקום של רבי שמעון. אמר ר' שמעון לבנו: בוא הנה ואחוז בו (בלימוד תורה) ברבי יצחק, כי אני רואה אותו שהוא מפחד.

ישן רבי יצחק, וראה את אביו. אמר לו אביו, בני אשרי חלקך בעולם הזה ובבא. כי בין העלים של עץ החיים מגן עדן אתה יושב, אילן גדול וחזק בשתי העולמות הוא רבי שמעון, אשר הוא אוחז אותך בענפיו.

שאל רבי יצחק (בחלום): אבי, ומה אני שם בעולם האמת? אמר לו שלש ימים היו מכינים בחפזון את חדר משכבך, ותקנו לך חלונות פתוחים להאיר לך מארבע רוחות העולם, ראיתי מקומך ושמחתי, שאמרתי אשר חלקך בני, לבד שעד עתה לא זכה בנך בתורה, שהייתי מצטער מזה. משמע שהיה לו עדיין לתקן את בנו של רבי יצחק, שיש מצווה ללמד את הבנים.

והרי עתה היו עתידים לבא אליך י"ב צדיקים מן החברים, ובעוד שהיו יוצאים, נתעורר קול בכל העולמות, מי הם החברים העומדים כאן, התעטרו בשביל רבי שמעון, שבקש בקשה מהקב"ה שלא ימות רבי יצחק וניתנה לו.

ולא זה בלבד, כי שבעים מקומות מתעטרים כאן בשבילו, וכל מקום ומקום, פתחים פתוחים לע' עולמות, וכל עולם ועולם נפתח לע' רצים, וכל רץ נפתח לע' כתרים עליונים, ומשם נפתחים דרכים לעתיקא שהוא סתום מכל, לראות בנועם העליון ההוא המאיר ומענג לכל. כמ"ש: לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, שכתוב: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.

אמר לו רבי יצחק, אבי: כמה זמן נתנו לי לחיות עוד בעולם הזה? אמר לו אין לי רשות להודיעך את זה, ואין מודיעים זה לאדם, אבל בשמחה הגדולה של רבי שמעון, ביום פטירתו (שאז גילה רשב"י את כל תיקוני הדיקנא), תהיה שם עורך שולחנו, כלומר שישתתף עמו בגילוי הסודות כמ"ש: צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ.

בתוך כך הקיץ רבי יצחק, היה צוחק ופניו מאירים. ראה רבי שמעון ושאל דבר חדש שמעת? אמר לו מה שראה בחלומו, השתטח רבי יצחק על הארץ לפני רבי שמעון. להראות שכולו מתבטל לפניו.

מיום ההוא והלאה, היה אוחז רבי יצחק את בנו בידו, ועסק עמו בתורה, ולא הניח אותו מידו. כשנכנס לפני רבי שמעון הושיב את בנו בחוץ והיה קורא לפני רבי שמעון אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי.

אין תגובות

להגיב