022- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – סז-סט (שיעור השקפה)

022- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – סז-סט (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

bmp3 (1)

וַיְחִי  סז-סט

ד' מינים

אדם חי הוא מי שפועל צלם של היגיון אמוני.

הגיון גופני של נפרדות, על-אף שנראה כחי, הוא מת למעשה, ומנותק כמעט לחלוטין ממקור החיים. וכך מלמד בעל הסולם, שדומם צומח חי הם בבחינת מתים, מפני שאין להם את היכולת לצאת מחוץ לעצמם ברצון. וכך גוף של יהודי שאינו מחזיק בהיגיון אמוני – הוא מטמא בחייו.

על האדם לבדוק תדיר את השקפתו האמונית. הוא נבדק כאשר הוא חושב, האם הרגשת המחשבה, הידיעה, הולכת לכיוון אמונה %Q9יש וודאי ראשוני – שהוא הסיבה, הוא הכלל.

הטבע הרגיל של הנברא הוא נפרדות, ועליו לעשות פעולות שיבטאו את האחדות בכדי להשוות צורה לעליון. לכן על האדם לאחד את כל רצונותיו לרצון אחד מרכזי, ואז האחדות הפנימית תבוא מבחינה צורתית.

אמונה אינה דבר פאסיבי, אלא יש לעשות פעולה אחדותית, לעורר ולהפעים מעשה בעולמות העליונים, בפנימיות. האמונה עוזרת לקשור את היסוד, (הלולב באתרג). שלושת האבות, שהם ביטול עבודה זרה – אברהם, ביטול שפיכות דמים – יצחק, ביטול גילוי עריות – יעקב, ג' אמונות אלו הם המפתח לקשר וחיבור לעליון. אליהם מצטרפת הערבה היא בחינת ההשתוקקות.

כמה חשובים הם עובדי המלך הקדוש, כי באלו המעשים שהם עושים למטה, הם קושרים אותם בדברים העליונים למעלה בשורשם, כי כל דבר למטה בעולם הזה יש לו שורש למעלה בעולמות העליונים, וכשלוקחים אותם למטה ועושים מעשה בהם, נתעורר כנגדם מעשה ההוא שלמעלה, כגון אזוב עץ הארז שצוותה התורה לקחת למטהר.

ויש מהם שאחוזים בשם הקדוש (הויה – הרצון שמבטא את הבורא) למעלה כגון: לולב אתרוג הדס וערבה שצריכים לייחד אותם (לקשרם) ולעשות בהם מעשה ל%Q0ענע אותם כדי לעורר שמחה בשורש ההוא שאחוז בו למעלה. במעשה המצווה צריכים להראות בדבר שלמטה, כדי לעורר בזה אתה הדבר שלמעלה.

וזהו שכתוב: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי, דהינו שיעשה לי כבוד, בְּרָאתִיו (בתודעה) כדי ליחד אותי, יְצַרְתִּיו, לעשות לי מעשים טובים, אַף עֲשִׂיתִיו, שיתעורר על ידו כוח העליון.

היינו שכתוב:  פרי עץ הדר, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו היינו כפות תמרים. יצריו היינו ענף עץ עבות. אף עשיתיו היינו וערבי נחל. שורשי ארבעת המינים, שהם ד' העולמות אבי"ע. האתרוג היא כנגד עולם האצילות שעליו כתוב: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, כי הנוקבא דאצילות נק' שם. כפות תמרים כנגד עולם הבריאה שעליו כתוב: ולכבודי בראתיו. ענף עץ עבות כנגד עולם היצירה, ועליו נאמר יצרתיו. וערבי נחל נגד עולם העשיה, עליהם כתוב: אף עשיתיו.

והתיקון שלהם (של הבחינות העליונות המבטאות את המדרגות האמורות) כמ"ש, ולקחתם לכם ביום הראשון, בדיוק חמישה על עשר. כי חמישה עשר לחודש מורה, שהנוקבא, ספירה עשירית, ומרומזת במספר עשר, עלתה ונכללת באמא, הנבחנת במספר חמש, להיותה כוללת בתוכה חמש ספירות חג"ת נ"ה, שכל אחת כלולה מעשר. וכשאלו חמש ספירות של הבינה מאירים בנוקבא, נקראת הנוקבא במספר חמישה עשר לחודש, אשר אז הלבנה, שהיא הנוקבא, בתכלית המילוי שלה.

ביום הראשון, הוא יום, שיצא הראשון למסע במקורות מים חיים, קו הראשון של ג' קווים, הנוסעים בג' מקומות. שמנסיעתם יוצאים חסדים מגולים בחכמה, הנקראים מים חיים. קו הימין, חסד, הנוסע ראשונה. ואנחנו צריכים להמשיך אותו בעולם. כי בסוכות הוא זמן המשכת החסדים%2S כמ"ש, וימינו תחבקני.

משל למלך שאסר אנשים בבית האסורים שלו, באה אמו הגבירה והוציאה אותם לחירות. והמלך שהשגיח על כבודה נתן אותם לרשותה. והיא מצאה אותם רעבים וצמאים אמרה אל בנה: הרי הוצאתי אותם לחירות, תן להם אכילה ושתיה. והנמשל: הנה יום הכיפורים הוא סוד אמא דהיינו בינה (מדרגת הבורא שבנברא), הוציאה כולם לחירות (מהחיצוניות), ואנחנו נמצאים רעבים למזון (רוחני) ומצמאים לשתות.

ביום ההוא הרומז על אברהם, ספירת החסד, התחלת הכל, אם בענני כבוד, אורות מקיפים, הוא ההתחלה, שאו"מ הראשון הוא חסד, ואם במים, או"פ, הוא ההתחלה, שאו"פ הראשון הוא חסד, שאברהם התחיל לחפור בארות מים.

פרי עץ הדר, זהו בארו של יצחק. הנוקבא הנקראת באר, בעת שמקבלת חכמה מקו שמאל דז"א, שנקרא יצחק. כי יצחק הידר את הקב"ה, וקרא לו עץ הדר. והנוקבא פרי של עץ הדר הזה. כפות תמרים, שכתוב, צדיק כתמר יפרח, יסוד צדיק. ולא נמצא פירוד בין יסוד לנוקבא. ע"כ לא כתוב, וכפּוֹת אלא כפוּת, מלשון קשוּר ואגוּד, משום שאינם נמצאים זה בלי זה, וכפוּתים תמיד יחד. ובזה מתמלא באר, הנוקבא, מבאר מים חיים העליונים, מבינה, כי היסוד, מתמלא תחילה מת"ת, ות"ת מבינה. וממנו מתמלא הבאר, עד שהיא נעשית מעיין נובע לכל.

וענף עץ עבות. ענף של אילן הגדול (עץ החיים), ת"ת, שהתגבר והשתרש בשורשיו ונעשה אילן עליון על כל, שאחוז מכל צדדיו, ת"ת, הכולל כל ששת הספירות חג"ת נה"י ואחוזים בו מכל צדדיו. ענף הוא עץ עבות, עץ שאוחז את האבות, כי הוא קו אמצעי, הכולל בתוכו ימין ושמאל, חו"ג, אברהם ויצחק. ודורש עבות כמו אבות, כי ע' וא' מתחלפים זה בזה. כי מת"ת מקבל יסוד העולם ומתמלא להריק אל הבאר, הנוקבא, זהו ארץ שכולה משקה. כי בעת שהנוקבא מקבלת מיסוד, היא נקראת ארץ שכולה משקה. וערבי נחל שתים הם, רומזות על שני נחלי מים דהיינו ב' ספירות נצח והוד, שהמ5D7ם מתכנסים בהם להריק אל הצדיק שהוא יסוד המקבל מנצח והוד.

אין תגובות

להגיב