065- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קצג-קצה למתקדמים

065- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קצג-קצה למתקדמים

שאלות חזרה ויחי קצג-קצה
1. מהי הבינה היציבה שגילה הינוקא בהפרדו מהזקן? עפ"י הנאמר באות תרו.
2. 5D7ל מה מרמז שנאמר לדוד "אל תתחר במרעים" ולא מזמור לדוד?
3. מהו "אל תתחר במרעים" וצריך להיות אל תתחבר?
4. מהו אל תתקנא בעושי עוולה?
5. כיצד הא' הקטנה במילה ויקרא מתארת חיבור חלקי ולא שלם עם הקב"ה ומהו התנאי לחיבור השלם?

"

וַיְחִי קצג-קצה

אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים 

יש להיפרד מהיצר הרע ולא ללכת איתו בדרך.

אל לו לאדם להסתכל במעשה הרשעים, כדי שלא ירצה כמותם את ההצלחה הגשמית, או את עוצמתם. קנאה ברשע, מערערת על הצדק בהשגחה. הקשר והקִרבה להשם אמוניים, ומי שמחפש גדלות חיצונית ועוצמה לעצמו עובר של שלושה לאווים. לכן יש לנתב כל רצון לקשר ודבקות.

אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים – אל תחפש תחרות בתוכך לראות שהכוח האמוני שלך חזק ממעשיהם, פשוט אל תתעסק איתם ואל תזמין על עצמך ניסיונות, אל תזמין לעצמך דין, אלא פעל בסביבה שתוכל להצליח בה.

בעוד שהיו הולכים פגעו בילד (בחינת יצר הטוב), שהיה הולך לקפוטקיא באחורי חמור, וזקן (כאן מדבר על היצר הרע – מלך זקן וכסיל) אחד היה רוכב עליו. אמר הזקן להילד: בני, הגד לי פסוקיך. אמר לו הילד: מקראות הרבה לי ולא אחד, אלא רד למטה (מגאוותך), או ארכב עימך לפניך ואומר לך. אמר לו הזקן, אני זקן ואתה ילד, איני רוצה להשוות עצמי עימך (אך ללא השוואת צורה אין אפשרות לקבל את האור). אמר לו הילד: אם כן, למה שאלת ממני מקראות? אמר לו, כדי שנלך יחד בדרך. אמר הילד: תִּפַּח רוחו של אותו זקן, שהוא רוכב ואינו יודע דבר, ואומר, שאינו רוצה להשתוות עימי. נ%T7רד מאותו זקן והלך לו בדרך.

כשהגיעו ר' יהודה ורבי יצחק, קרב הילד אליהם, שאלו לו, וסיפר להם המעשה. יפה עשית, לך עימנו ונשב פה, ונשמע דבר ממך. אמר להם עייף אנכי שלא אכלתי היום, הוציאו לחם ונתנו לו. קרה להם נס, ומצאו מעיין אחד קטן תחת אילן. שתה מהם, והם שתו, וישבו.

פתח אותו הילד ואמר: לדוד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים. כתוב לדוד, אם שירה הוא, למה אינו אומר לדוד מזמור שיר? ואם תפילה, למה אינו אומר תפילה לדוד? אלא בכל מקום שכתוב דוד סתם, רוח הקודש אמרו.

אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא, בְּעֹשֵׂי עַוְלָה. הלוא היה צריך לומר, אל תתחבר במרֵעים? (כפי שהילד לא התחבר בזקן) אלא, אל תעשה מדָנים (דינים)במרֵעים, משום שאינך יודע היסוד של עצמך, בחינת גלגול נשמתך, ויכול להיות שלא תוכל לו, אם הוא אילן שאינו נעקר לעולם, כלומר, נשמה בלתי מגולגלת לעולם, שהיא חזקה מאוד, אז תדחה לפניו.

אַל תְּקַנֵּא, בְּעֹשֵׂי עַוְלָה. לא תסתכל במעשיהם, ולא תבוא לקַנא אותם. כי כל מי שרואה מעשיהם ואינו מקנא לכבוד הקב"ה, עובר על שלושה לאווין כמ"ש: לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל תְּמוּנָה. וכתוב: לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא.

משום זה, צריך האדם להיפרד מהם, ולהטות דרכו מהם. ע"כ נפרדתי והטיתי דרכי ממנו. מכאן ולהלאה שמצאתי אתכם, אומר מקראות אלו לפניכם ואמר: ויקרא אל משה. במילה ויקרא, אות א' קטנה, להורות, שקריאה זו לא הייתה בשלמות, משום שלא הייתה אלא במשכן, שאינו מקום קבוע, ובארץ אחרת, כי לא נמצא שלמות אלא בא"י.

סביבת העובדה מלמדת האם הרצון הוא של ארץ ישראל או לא, האם הרצון הוא לשמה או לא.

 

א זְעִירָא

עוד אמר, כי בקריאה אל משה, א' קטנה היא השכינה, ובכתוב: אדם שֵׂת אֶנוש, אדם עם א' גדולה, רומזת על השלמות של זכר ונוקבא יחד. ושכתוב א' קטנה, רומזת על הנוקבא לבדה, השכינה.

עוד, וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. ואוהל מועד הוא הנוקבא, הרי שהדיבור היה מנוקבא לבדה, וע"כ כתוב א' קטנה. כי אותיות קטנות רומזות על הנוקבא, ורגילות על ז"א, גדולות על אמא, או על שלמות זכר ונוקבא ביחד, שהוא רק ע"י אמא.

עוד יש לפרש מה 5A9כתוב א' קטנה, משל למלך שהיה יושב בכיסאו, וכתר מלכות עליו, הוא נקרא מלך עליון. וכשיורד והולך לבית עבדו, מלך קטן נקרא. כך הקב"ה, כל זמן שהוא למעלה על כל, מלך עליון נקרא, כיוון שהוריד בית דירתו למטה, למשכן, הוא מלך אבל אינו עוד עליון כבתחילה. משום זה כתוב א' קטנה.

ויקרא, פירושו, שקרא והזמינו להיכלו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. אוהל שבו תלויים לִמנות מועד וחג ושבת כמ"ש: והיו לאותות (שבתות) ולמועדים (חגים), בה שורה החשבון לִמנות. והיא הלבנה, הנוקבא, שכל השינויים מחול ומועד וחג ושבת, באים משנויים בשיעור קומה של מוחותיה. הנוקבא נקראת אוהל.

שוא59C מהו לֵאמֹר? ועונה פירושו, לגלות מה שהיה סתום בפנים. בכל מקום שכתוב: לאמור, פירושו שניתן רשות לגלות. אבל הגילוי נמסר ללבנה, הנוקבא, ממקום שמשה עומד, מז"א.

וידבר ה', למעלה, בינה. אל משה, באמצע, ז"א, שמבינה מושפע אל ז"א. לאמור, האחרונה, הנוקבא, המקבלת מז"א, המקום שיש שם רשות לגלות, עולם הנגלה, ע"ש החכמה שמתגלה בה לבדה ולא בשום ספירה שלמעלה ממנה. וע"כ המילה, לאמור, סובב על (המלכות). פירושו, לגלות מה שהיה סתום בפנים, שמגלה מה שסתום למעלה ממנה, הנבחן לפנימיות כלפי הנוקבא. לאמור – שהוריד את המוחין עם לבושים כאלו שניתן לגלות הלאה, שניתן להוריד ללב.

וכתוב: ויביאו את המשכן אל משה. אל משה, משום שמשה ראה אותו בהר, שהקב"ה הראה לו למראה העין כמ"ש: כאשר הֶראָה אותך בהר. וכתוב: כמראה אשר הֶראָה ה' את משה. לכן עתה הביאו לו את המשכן, כדי שיראה, אם הוא כמשכן ההוא, שראה.

co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב