001- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – א-ג – למתקדמים

001- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – א-ג – למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה שמות א-ג
1. מי מוגדר כ"משכילים"?
2. מדוע כתוב "יזהירו" ולא "יאירו"? הסבר כל אחד מהמושגים, את ההבדל והדומה ביניהם.
3. מהו "זהר", מה הקשר שלו ל"זיו" ומדוע רק דרך הזוהר ניתן לצאת מהגלות?
4. הסבר את המושגים: "רקיע", "כוכבים", "מזלות", "שמשא" ו"סיהרא".
5. באיזה מצב נקרא לז"א יעקב ובאיזה מצב נקרא לו ישראל?
6. מדוע מתחיל הכתוב בישראל ומסיים ביעקב?
7. מה גרם לבני ישראל להיות "הבאים מצרימה" וכיצד זה נוגע לנפש האדם?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שְׁמוֹת א – ג

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת

בִּזְכוּת הָזוֹהַר יוֹצְאִים מֶהָגַלוּת בְּרַחֲמִים.

כשיורדים לגלות, למבוכת נפש, ומרגישים מרוחקים מנותן החיוּת, בא הזוהר ומלמד על הדרכים להתגבר.

עבודת הנפש מחייבת עליות וירידות, עליה לדרגת ישראל בה החסדים מכוסים, באידיה והשקפה גבוהים – וירידה לגלות לדרגת יעקב, למוחש, להעמדה בניסיון, תוך התמודדות עם אותם אידיאלים. הירידה מאפשרת ללקט את הרצונות והתאוות הגדולים ולהעלותם לקדושה.

על אדם הבא למלא תפקידו ולתקן את המלכות, את הלב, הוא עצם הרצון – עליו לחלק את העבודה לשנים. שלב ראשון עבודה רק על הרצון להשפיע, כאשר את העבודה על הרצון לקבל עושים רק במסגרת הרצון להשפיע.

קבלת חוכמה – שפע אמיתי אפשרית רק דרך לב נתיבות החוכמה, דהיינו דוחים ומוותרים על קבלה ישירה, מקבלים את אור דרך "פילטר" הבינה, ההשפעה, ל"ב נתיבות החוכמה נק' זוהר, דהיינו רק קבלה של זיו מהתפשטות האור, רק במידה שהנפש מסוגלת להקדיש להשפעה.

המשכילים הם אותם שהשיגו את סוד החוכמה, אור העיניים, והשגתה היא הסתכלות, שחכמי העדה נק' עיני העדה. הם המסתכלים לפנימיות, בסודות התורה ולא מסתפקים בחיצוניות ובראיה רדודה. חכמים הם אלו בעלי הסתכלות נִשּמָתִּית, דהיינו מעבר למקרה והזמן.

מושג הזוהר הוא חוכמה/תענוג מיוחד  שעבר צמצום ותיקון כדי שניתן יהיה לקבלו כראוי – תענוג שמותר. לא מאירים ישירות מהחוכמה, אלא מקדימים ומערבים חסדים בחוכמה. חסדים אלו מחברים בין חוסר שלמות הנברא, אל שלמות הבורא.

יזהירו, מפני שאין להשיג ג"ר דחוכמה לאחר התיקון של גניזו דאו"א – עצם הרצון לקבל, אלא דרך בינה את ל"ב נתיבות חוכמה – שזה רק זיו, זוהר זה ל"ב נתיבות החוכמה שנובעים מהחוכמה. זוהר זוהי הארה והתנוצצות, היוצאת מעדן, מהחוכמה.

בצמצום ב' בינה יצאה מראש דאריך לבחינת גרון, שעליה מלבישים פרצוף או"א, ובעליית עולמות שהם עולים וחוזרים לראש דאריך אנפין, ואיתם גם ז"ת דבינה שיצאה מחוץ לראש, וכעת היא מקבלת חוכמה אותה היא משפיע לתחתונים – אין הזוהר מדבר על ג"ר דחוכמה, שממילא אסור לקבל, שהוא בחינת עשיו.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. למה מתחיל בישראל ומסיים ביעקב, ומהי הפנימיות בירידה במצרים. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ; וּמַצְדִּיקֵי, הָרַבִּים, כַּכּוֹכָבִים, לְעוֹלָם וָעֶד. והמשכילים, הם המסתכלים בסוד החכמה, שהשיגו החכמה, כי חכמה מכונה אור העיניים, והשגתה מכונה הסתכלות. למה לא כתוב, יאירו? אלא, שמאירים ומתנוצצים בזיווה של החכמה העליונה. כי עצם חכמה עליונה אינם יכולים להשיג, אלא רק מבינה שחזרה להיות חכמה, ע"י חזרתה לראש א"א, שזה נחשב רק לזיו חכמה העליונה, שנבחן רק לזוהר, ולא עצם אור החכמה. וע"כ נאמר, יזהירו, ולא נאמר, יאירו. כזוהר, ההארה וההתנוצצות של הנהר היוצא מעדן, בינה, שיצאה מראש דא"א, חכמה, הנקראת עדן, שבחזרתה לראש א"א, נעשתה לחכמה. וחכמה שבה נבחנת רק לזיו החכמה. וע"כ נאמר עליה כזוהר, לשון זיו.

שהרקיע, המסך של צ"ב, מוציא את הבינה לחוץ מראש דא"א, ע"י עלייתו למקומה. וכן מחֲזירה לראש דא"א ע"י חזרתו למטה, למקום המלכות דראש א"א. וכזוהר הרקיע, הם הכלים והמוחין, המתגלים ע"י הרקיע. כי בו נמצאים הכוכבים, ג"ר דמוחין. והמזלות, ו"ק דמוחין. והשמש, ז"א. והלבנה, הנוקבא. וכל אלו נרות המאירים, שהם כל האורות שבבי"ע. כי כל האורות שבד' עולמות אבי"ע, הם יוצאים על המסך דצ"ב, שנקרא רקיע.

הזוהר של רקיע הזה, מאיר בהארתו על הגן, מלכות. ועץ החיים, ת"ת, עומד באמצע הגן, בקו האמצעי, וענפיו, ספירותיו, מכסים על כל הצורות שהם הנפשות, ואילנות שהן הרוחות, וּבְּשׂמים שהם הנשמות שבגן, בכלים ישרים, כלומר שמתוקנים בג' הקווים. ובצילו מסתופפות, כל חיות השדה, מלאכים החיצוניים, וכל עוף השמים, מלאכים הפנימיים. ישבו תחת ענפיו.

זוהר הפירות של האילן, הנשמות הנולדות ממנו, נותן חיים לכל. קיומו הוא לעולם ולעולמי עולמים. צד האחר של הטומאה אינו שׁורה בו, שאין לס"א שום יניקה בעץ החיים, ז"א בגדלות, אלא צד הקדושה בלבד. אשרי חלקם של הטועמים ממנו, שהם חיים לעולם ולעולמי עולמים  כמ"ש: וְעַתָּה וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. הם נקראים משכילים, וזוכים בחיים בעולם הזה ובעולם הבא. קו אמצעי מחזה ולמעלה, המקיצים בחצות לילה בדיוק בנקודה שבין המקרה אל מעבר למקרה, ושם הם בונים את בחינת האמונה, שום כוח לא מונע מהם ללכת בבטחה בדרך השם. אלו המשכילים, המסתכלים בסוד החוכמה.

זוהר אילן הזה, ז"א, מתנשא למעלה לישסו"ת ולמעלה, לאו"א כשמתנשא לישסו"ת, שהם בינה. חמש מאות פרסאות הילוכו, כי מקבל חג"ת נ"ה מבינה, שספירותיה מאות. אבל יסוד אין לה, כי אמא עד הוד התפשטותה. וכשמתנשא לאו"א, שמאיר בהם הארת עתיק, הוא שישים ריבוא בהתפשטותו, שמתפשט בו היסוד ומקבל חג"ת נה"י מהארת עתיק, שספירותיו, כל אחת, מאה אלף. וע"כ הוא שישים ריבוא.

באילן הזה נמצאת הארה אחת, מלכות שבגופו. שכל הצבעים, לבן אדום ירוק, אורות חג"ת, נמצאים בה. אלו הצבעים עולים באו"י ויורדים באו"ח, ואינם מתישבים במקום אחר, חוץ מבאילן הזה, כי הוא קו אמצעי.

כשהאורות יוצאים מן האילן, להֵראות בתוך הזוהר שאינו מאיר, מלכות הכוללת שמחזה ולמטה דז"א, שבה עצמה יש זו"ן, שהם זו"ן הקטנים, הנקראים יעקב ורחל. האורות פעם מתישבים, ופעם אינם מתישבים בה. נמצאים ואינם נמצאים. משום שאינם מתישבים במקום אחר, חוץ מבאילן הזה, שהוא מחזה ומעלה דז"א, הנקרא ישראל. מאילן הזה יוצאים י"ב שבטים, שתחומיהם בו, שהם י"ב אורות, המכונים י"ב גבולי אלכסון. והם ירדו בזוהר הזה שאינו מאיר לתוך גלות מצרים, בכמה מחנות עליונים  כמ"ש, ואלה שמות.

ומובן שהכתוב מתחיל בישראל, בפסוק: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. משום ששורש אורות של י"ב השבטים באים מן האילן, הנקרא ישראל, מחזה ולמעלה דז"א. וכן מה שגומר ביעקב, שאומר, הבאים מצריימה את יעקב, כי עברו מבחינת ישראל, לבחינת יעקב שמחזה ולמטה דז"א, ששם י"ב אורות של השבטים אינם יכולים להתישב. וכמ"ש: הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, לשון מֵצֵר, וע"כ שלטו בהם המצרים.

אין תגובות

להגיב