004- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – י-יב – השקפה

שיעור שמע:

שְׁמוֹת י – יב

שְׁלוֹשָׁה הַדוֹחִים אֶת הַשְּׁכִינָה [תלתא אינון דדחיין שכינתא]

שלושה דברים המוציאים את האדם מהיהדות, כנגד ג' מצוות לא תעשה עליהם נאמר יהרג ובָּל יעבור: הבא על נידה – כנגד גילוי עריות. הבא על אשת אל נכר – רצון עצמי המנותק מהשם – כנגד עבודה זרה,  או השופך זרעו לארץ – שפיכות דמים, מרחיק השכינה ממנו.

כאשר כוח החיים ניתן בנידה, זו הליכה למציאות נפסדת, דבר המגדיל את הטומאה בעולם. הנידה מזינה את הקליפות ומחייה אותם וכך לא מאפשרת לאדם להתחבר לשכינה הקדושה, דהינו נידה זה פירוק של כוח החיים מצד הבריאה, ומציאות של מוות וניתוק מהיכולת לקיים את מטרת הבריאה.

אדם שמל ואינו פורע, דהיינו מסיר את העבודה הזרה, אך לא עובר לשלב של גילוי הטוב, הוא יחזור לסורו. תפקיד האדם כפרט, לתת את חלקו לכלל. ואם בא להפריע, כגון מבצע חלילה הפלה, וגורם שבגללו מסתלקת השכינה, עדיף לו שלא נברא.

בני ישראל שמרו במצרים על שם, לשון ומלבוש – ראשי תיבות "שלם" – לשון כנגד שפיכות דמים, שהרי חיים ומוות ביד הלשון, שם הוא בחינת: אֲנִי יְהוָה, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן – כנגד עבודה זרה. וכנגד גילוי ערויות – מלבושם, שלבשו בגדי קדושה.

הנשים הצדקניות נשמרו מנידה בגלות מצרים. צד הנקבה צריך לפתות את האדם לפריה ורביה, כלומר כשצד הלב רואה שכל מה שירצה לא יוביל לטוב מפני שאינו מונח בקדושה, ולא יוכל להוליד תענוג מהאמת – עליו להימנע מקבלת תענוג במקום זה. וכאשר הרצון מונח בקדושה, עליו לפעול ולהתעורר, להתקשט באהבת התורה, באהבת חברים – ובפעולה זו, הולדת ההבנות תועיל ותשמור אותו אפילו בגלות מצרית כפי שקיימת בעולם זה.

תפקיד שומרי התורה והמצוות בפנימיות להפיץ את האמת, בכדי לעורר אפילו את היודעים את האמת להפסיק להתעצל מהעבודה.

הבחינה השלישית שמסלקת את השכינה כנגד שפיכות דמים: מי שהורג את בניו, כלומר לאותו עוּבָּר שאשתו נתעבּרה בו, כי בא עליה ביום צ' לעיבורו, שאז ממית העובר, וגורם להרוג אותו במֵעיה, או שעושה איזה פעולה הגורמת שתפיל העובר. שסותר בניינו של הקב"ה ואומנותו. יש מי שהורג אדם, וזה הורג בניו.

ג' רָעות עשה, שהעולם כולו אינו יכול לסבול, וע"כ העולם (של האדם) מתמוטט מעט מעט, ולא ידוע למה הוא. והקב"ה מסתלק מן העולם. וחרב ורעב ומוות באים על העולם. ואלו ג' רעות שעשה, הורג בניו, סותר בניין המלך, שמבטל העיבור, בניין הקב"ה, ודוחה את השכינה, שהולכת ומשוטטת בעולם ואינה מוצאת מנוחה. ועל אלו, רוח הקודש בוכה. והעולם נידון בכל אלו הדינים. אוי לאותו האדם, מוטב לו שלא היה נברא בעולם.

אשרי הם ישראל, שאע"פ שהיו בגלות מצרים, נשמרו מכל ג' אלו, מנידה, ומבת אל נכר, ומלהרוג את הבנים. והשתדלו במעשים בפרהסיה לעורר הפריה ורבייה. ואע"פ שנגזרה גזרה, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לא נמצא ביניהם איש, שיהרוג עובּר במְעֵי אישה, ומכל שכן לאחר שנולד. ובזכות זה יצאו ישראל מן הגלות. גזירת פרעה לא הייתה חכמה לשיטתו, מפני שלו היה גוזר על נקבות, אז היה עוצר את הילודה בעם, שזכר אחד יכול להוליד ילדים הרבה. חשב שמי שעושה את האדם יהודי זה הזכר שנותן את צורת האור, אך דווקא הנקבה נותנת את צורת הכלי – תיקון אודם דאימא המלכות של צמצום ב' אשר נותנת את הכוח שמלכות תיכלל בבינה. צורת יהודי לא נקבעת על פי האור שמתקבל, אלא על פי היכולת להכליל את הרצון בהשפעה, מלכות בבינה. צד הנקבה קובע רצון כיהודי.

נשמרו במצרים מנידה שכתוב: וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת. מפני מה זכו הנשים לכך, להביא את מראות הצוֹבאוֹת, למשכן? משום ששמרו את עצמן בגלות מצרים, שלאחר שנטהרו מנידתן, היו באות ומתקשטות ומסתכלות במראה בבעליהן, ומעוררות אותם בפרייה ורבייה. הרי שנשמרו מנידה בגלות מצרים.

מבת אל נכר. נשמרו במצרים מבת אל נכר, מנשים נכריות  כמ"ש: יצאו כל צבאות ה'. וכתוב, שבטי יה עדות לישראל. ודאי, שאין בהם תערובת מאומה נכריה. וכתוב, אלה שמות בני ישראל. שבטי בני ישראל. דבר אל בני ישראל. שכל זה יורה, שאין בהם תערובת נכריות.

ואם תאמר הרי כתוב, והוא בן איש מצרי? הנה ודאי, אחד היה ופרסמו הכתוב. נשמרו במצרים לקיים פרייה ורבייה, שכתוב, ובני ישראל פרו וישרצו. הרי שמכל אלו, מנידה, מבת אל נכר, ומלהרוג הבנים, נשמרו ישראל במצרים. וע"כ באו בני ישראל למצרים, ויָצאו בני ישראל לחירות  כמ"ש, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. כי באו, משמע, שלא להשתקע, אלא שיצאו משם. בזכות שמירת ג' דברים אלו.

אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים  מִצְרָיְמָה  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ, רבי אלעזר ורבי יוסי היו הולכים בדרך (השם). בעוד שהיו הולכים אמר רבי אלעזר לרבי יוסי: פתח פיך ויאירו דבריך. אמר לו רבי יוסי, דבר אחד קשה לי, ששמעתי מהמאור הקדוש שהיה אומר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת פירושו, ישראל סבא. הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, פירושו, כל אלו הצבאות ומחנות מלאכים, שהיו יורדים לגלוּת עם יעקב, שכתוב, את יעקב. ומהו שכתוב, איש וביתו (אשתו) באו? הלוא במלאכים אינו נוהג בית? ודאי שהמלאכים באו איש וביתו, כי כל המקבל מאחֵר נחשב לבית אל הנותן. ונמצא, איש וביתו, פירושו, נותן ומקבל, הנוהג גם במלאכים.

פתח רבי אלעזר: וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ. וכי כיוון שאמר את בית ה', מהו בית המלך? ואם תאמר שבשביל שלמה נאמר בית המלך, אינו כן. אלא בית ה', זהו בית המקדש. ואת בית המלך, זהו קודש הקודשים.

בית ה', הוא בית המקדש. עֲזרות ולְשכות בית האולם והַדְביר, זהו בית המקדש, המלכות, שנקרא בית ה'. בית המלך, זהו קודש הקודשים, הוא הפנימי מכל, הבינה, שנקראת מלך סתם. מלך זה, אע"פ שהוא מלך עליון, הוא נוקבא כלפי נקודה העליונה הסתומה מכל, החכמה. ואע"פ שהיא נוקבא, מ"מ היא זכר כלפי המלך שלמטה, ז"א. כלומר, שמדרגה עליונה נחשבת תמיד לזכר אל התחתונה, והתחתונה לנקבה. ועם זה כלפי התחתונה של התחתונה, נחשבת גם התחתונה לזכר. וכן תמיד. וע"כ הכל הוא כעין זה. וע"כ התחתונים, המלאכים שבאו עם יעקב למצרים, כתוב בהם, איש וביתו באו, אע"פ שאין בית נוהג בהם. כי איש וביתו פירושו, זכר ונקבה, שכל מדרגה עליונה שבהם נחשבת לזכר כלפי התחתונה, וכל מדרגה תחתונה נחשבת לנקבה כלפי עליונה, וזכר כלפי התחתונה שלה.

בכל מדרגה העליון הוא בחינת זכר – משפיע כלפי המדרגה שתחתיו. ויש למשל כמו הנשמה שהיא כמו האמא, שיכולה להיות בחינת נק' כלפי בעלה, ובחינת זכר המשפיע כלפי הבנים. חוץ מהבורא יתרך, אין נברא שאין בו צד נקבה, כלומר צד שמקבל לפחות את הקיום שלו מלמעלה. לכן גם למלאכים בחינת נק', דהיינו רצון לקבל, אך אין בהם את הבחינה של ההשתוקקות המלאה כפי שיש באדם.

רבי יוסי פתח: גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם. גן נעול. כנסת ישראל, הנוקבא. מה הגן הזה צריך לשמור, לעדור, להשקות ולִזְמור, כך כנסת ישראל צריכה לעדור, לשמור, להשקות ולִזְמור. כלומר עבודת הצדיקים את הנוקבא. וע"כ היא נקראת גן. וכן נקראת כרם, כי מה הכרם הזה צריך לעדור, להשקות ולזמור, כך ישראל, כלומר, בית ישראל, הנוקבא  כמ"ש, כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל וכתוב וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק. גן זו מלכות. אחות זו מלכות כאשר ז"א ונוקבא נמצאים בזיווג של אחור באחור, ששם אהבת רעים, אין חוכמה אלא מדרגת נשמה. גל=33 מאותיות אכדטם, המוקדמות לשם אלוקים, גַּן נָעוּל הסתרה מגלוי החוכמה, זו ההסתרה שיש לנברא.