003- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – ז-ט – למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה שמות ז-ט
1. מדוע בנ"י נעזבו בגלות מצרים לפי דברי רבי חייא?
2. מה היה קשה לר"י על דברי ר"א ומה היה תשובתו על קושיה זו של רבי חייא?
3. מדוע אין לאכול "לחם רע עין" ומה זה אומר בפנימיות?
4. מהם שני הדברים שלמדנו מתוך השלושה הדוחים את השכינה מהעולם? הסבר בכל אחד מהם את סיבותיו, טעמיו והשלכותיו.
שְׁמוֹת ז – ט
שורש חטאי האדם הוא בחיפוש תענוג מזויף, שאינו אמיתי, שזו בחינת חוכמה ללא חסדים: הוא לחם רע. לחם רע עין הוא תענוג בלי קשר להשם, עד כדי שאם בני ישראל לא היו אוכלים לחם מצרי, השעבוד היה קצר יותר.
האוכל לחם רע עין, דהיינו אינו מתגבר על תענוגות לא אמיתיים, לא יכול למלא את תפקידו. כי כל רצון להשיג שליטה וגאווה מפילים את האדם מדרך האמת, ונשלט הוא מדברים חיצוניים.
לחם הוא בחינת אישה, לכן אין לאכול לחמם של גויים. כאשר אדם נמצא בסביבה של רע עין – (גימטרייה = 400=נשים), אסור ליהנות ממנה. עין זו בחינת חוכמה, וכאשר אדם מושך יותר חוכמה/תענוג מחסדים שיכול לייצר, התענוג יבוא לארציות. החסדים מאפשרים חיבור בקדושה של התענוג לקשר עם השם.
מִי שׁשוֹמֶר עַל הַבְּרִית בּוֹנֶה לְעַצְמוֹ מָגֵן
לכן אדם צריך לראות שאם הוא מרגיש שאין לו הגנה, עליו להתחיל לשמור על הברית, שזה נותן לו הגנה. אמנם רואים שלפעמים צדיקים לוקחים על עצמם עונש של הכלל כמו רבי עקיבא וצדיקים אחרים, אך שמירת הברית מדגישה את האמונה שבוודאי שומרת על האדם.
על האדם לראות עם איזה רצון הוא מתחבר. לא מספיק לסור מרע, אלא יש לעשות פריעה דהיינו לגלות את הטוב. בת אל נכר הכוונה בתוך האדם עצמו, כשנותן את כוח החיים רק לרצון לקבל לעצמו.
לכן על האדם להיזהר ולתת אהבה תמידית לקשר ואהבה עם הרצון האלוקי, לעשות נחת רוח לבורא. יש ללמוד ליהנות מהקדושה, זו הפריעה.
רבי חייא פתח: אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן, משום שהלחם, או ההנאה, מאותו בן אדם רע עין, אינו כדאי לאכול וליהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם.
אמר לו רבי יצחק: והרי גזירה נגזר על ישראל להיות בגלות, שהיה מוכרח להתקיים, אפילו לא אכלו את לחמם? נכון הוא, שהרי לא נגזר הגלות במצרים בדיוק, כי לא כתוב, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ מצרים, אלא בְּאֶרֶץ לֹא ויכול להיות אפילו בארץ אחרת.
יעבדו רצונות אחרים שלא להם, עובד לאני הכוזב ועדיין לא יכול לצאת מזה.
אמר רבי יצחק: מי שהוא בעל נפש, שאוכל יותר משאר בני אדם, או מי שהולך אחר מֵעָיו, שדרכו למלאות בִּטנו בתענוגים, אם פגש באותו רע עין, ישחוט עצמו ולא יאכל מלחמו, כי אין לחם רע בעולם זולת הלחם של רע עין. מה כתוב: כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם. כלומר, שלא יכלו לראות כשהעברים אוכלים. הנה לך, לחם רע עין.
שְׁלוֹשָׁה הַדוֹחִים אֶת הַשְּׁכִינָה [תלתא אינון דדחיין שכינתא]
שלושה דברים אלו: הבא על נידה – כנגד גילוי עריות. בא על אשת אל נכר, רצון עצמי המנותק מהשם – כנגד עבודה זרה, או השופך זרעו לארץ – שפיכות דמים, מרחיק השכינה ממנו. כנגד ג' מצוות לא תעשה שיהרג ובל יעבור.
כשאדם מרגיש שאין לו שמירה, כוח החיים כשניתן בנידה הוא הליכה למציאות נפסדת, מגדל את הטומאה בעולם. הנידה מזינה את הקליפות ומחייה אותם וכך לא מאפשרת לאדם להתחבר לשכינה הקדושה.
נידה זה פירוק של כוח החיים מצד הבריאה, ומציאות של מוות וניתוק מהיכולת לקיים את מטרת הבריאה.
שלושה הם הדוחים את השכינה מן העולם, וגורמים, שדירתו של הקב"ה לא תהיה בעולם. ובני אדם זועקים בתפילה, ולא נשמע קולם. ואלו הם: א. מי ששוכב עם נידה, שאין טומאה חזקה בעולם, זולת טומאת הנידה. טומאת הנידה קשה מכל טומאות העולם. השוכב נטמא וכל הקרֵבים אליו נטמאים עימו. בכל מקום שהולכים נדחית השכינה מפניהם. אדם הנמצא במצב ירוד כמו כעס, לא יקבל החלטות.
ולא עוד, אלא שגורם מחלות רעות על עצמו ועל הזרע שיוליד. כי כיוון שהאדם קרב אל הנידה, טומאה ההיא קופצת עליו, ונשארת קבועה בכל האיברים שלו. הזרע שמוליד בשעה ההיא, מושך רוח הטומאה. וכל ימיו יהיה בטומאה, משום שהבניין והיסוד של הנולד, גדול וחזק מכל טומאות העולם. ומיד שהאדם קרב אל הנידה, טומאה ההיא קופצת עליו, כמ"ש, וּתהי נידתה עליו.
ב. מי ששוכב עם בת אל נכר, גויה, שמכניס ברית קודש ואות הברית, ברשות אחרת, כמ"ש, ובעל בת אל נכר. ואין קנאה לפני הקב"ה, זולת קנאת הברית, שהוא ברית של השם הקדוש והאמונה. מה כתוב, וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. מיד, וַיִּחַר אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל.
ראשי העם, שיודעים זה ואינם מוחים בהם, נענשו תחילה, שכתוב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. נגד השמש, נגד הברית, שנקרא שמש. ועליו נאמר, כי שמש ומגן ה' אלׂקים. שמש ומגן, זהו ברית הקדוש. מה השמש זורח ומאיר על העולם, אף ברית הקדוש, זורח ומאיר גופו של אדם. ונקרא מגן, מה המגן הוא להגן על האדם, אף ברית הקדוש מגן על האדם. ומי ששומר אותו, אין לו נזק בעולם, שיוכל לקרב אליו. וזהו, נגד השמש.
ראשי העם נתפסים בכל דור ודור בשביל חטא הזה, אם יודעים ואינם מקנאים אותו. משום שחוב זה מוטל עליהם לקנאות, בשביל הקב"ה בברית הזה, את כל מי שמביא קדושה זו ברשות אחר. עליו כתוב, לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא. והכל קנאה אחת, הן הבא על הגויה, והן העובד עבודה זרה. וע"כ נדחתה השכינה מפניו. מי שמשקר בברית הקדוש החתום בבשרו של אדם, הוא כאילו משקר בשם הקדוש, כי מי שמשקר בחותם המלך, בברית הקדוש, משקר במלך עצמו. וע"כ אין לו חלק באלוקי ישראל, אם לא בכוח תשובה תמידית. כלומר שמעתה חייו חייבים להתנהל באופן אחר.
רבי יוסי פתח: וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא. וַיעזבו את ה'. מהו, וישכחו ויעזבו? שדחו מעצמם אות ברית קודש, שהיו מָלִים ולא פורעים. עד שבאה דבורה והנהיגה הפְּרִיעה בכל ישראל כמ"ש: בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה. דבורה הנביאה גרמה להם לעשות פריעה ולא רק להסיר את הרע.
עד כאן הראה ב הבחנות מתוך השלושה. האחד מי ששוכב עם נידה, ומי שמחלל את ברית הקודש בבת אל נכר.
תגיות: שמירת הברית, תענוג מהאמת