006- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – יט-כא השקפה

שיעור שמע:

בֹּא יט-כא

הַתַּנִּינִים

אֵצֶל הֲגוֹי שֶׁבָּנֶפֵשׁ חוֹשֵׂך הוּא הָעֵדֶר אוֹר, אֵצֶל הַיְּהוּדִי זֶהוּ צֵל הָאֱמוּנָה.

גניזת האור ניתנה למקום בו יש לעשות פעולות מסוימות, שם נבחן האדם האם הוא הולך בדרך קדושה ואז יכול לקבלם. זהו האוֹר הזָרֻעַ לַצַּדִּיק, וכאשר יתקנו – וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. כשיש לאדם רצון גדול, כבר בשלב המחשבה עליו לפעול בו, מאחר ואם הוא ימתין לעבור את החוויה, לא יוכל להילחם בו. לא ניתן להילחם בעץ הדעת אחרי שאוכלים שוב ושוב.

לכן אסור להרהר בחטא, זהו השלב בו התנין (הרצון הגדול) עדיין בים, כאשר יעלה ליבשה, דהיינו יצא את הפועל יהפוך לנחש, רצון שלא מרפה ומנסה לבטל את הימין בגאוותו. ואז למרות שניתן להכניע אותו ע"י קו אמצעי, נשארת בו גסות רוח. הוא נכנע רק מבחינה חיצונית,  כפרעה שאמר לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. רק לכאורה ניראה כי נכנע, אך כל זה מחוסר  ברירה. וכך השמאל מתגאה ואינו מודה שקיבל מהימין.

לכן המלחמה צריכה להיות בפנים ולא בחיצוניות, לַעֲשׂוֹת תיקוּן נַפְשִׁי בפנים בְּלִי לֶוָותֵּר. אדם המחזיק באמונה יוכל בסופו של דבר לנצח.

בֹּא יט-כא

הַתַּנִּינִים

אֵצֶל הֲגוֹי שֶׁבָּנֶפֵשׁ חוֹשֵׂך הוּא הָעֵדֶר אוֹר, אֵצֶל הַיְּהוּדִי זֶהוּ צֵל הָאֱמוּנָה.

גניזת האור ניתנה למקום בו יש לעשות פעולות מסוימות, שם נבחן האדם האם הוא הולך בדרך קדושה ואז יכול לקבלם. זהו האוֹר הזָרֻעַ לַצַּדִּיק, וכאשר יתקנו – וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. כשיש לאדם רצון גדול, כבר בשלב המחשבה עליו לפעול בו, מאחר ואם הוא ימתין לעבור את החוויה, לא יוכל להילחם בו. לא ניתן להילחם בעץ הדעת אחרי שאוכלים שוב ושוב.

לכן אסור להרהר בחטא, זהו השלב בו התנין (הרצון הגדול) עדיין בים, כאשר יעלה ליבשה, דהיינו יצא את הפועל יהפוך לנחש, רצון שלא מרפה ומנסה לבטל את הימין בגאוותו. ואז למרות שניתן להכניע אותו ע"י קו אמצעי, נשארת בו גסות רוח. הוא נכנע רק מבחינה חיצונית,  כפרעה שאמר לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. רק לכאורה ניראה כי נכנע, אך כל זה מחוסר  ברירה. וכך השמאל מתגאה ואינו מודה שקיבל מהימין.

לכן המלחמה צריכה להיות בפנים ולא בחיצוניות, לַעֲשׂוֹת תיקוּן נַפְשִׁי בפנים בְּלִי לֶוָותֵּר. אדם המחזיק באמונה יוכל בסופו של דבר לנצח.

סא) ואז, כשהאור ההוא נגנז למעלה לגנן, אז יצא החשך הראשון, שמטרם יציאת האור. והכה על ראשו של התנין, בנקב ההוא שנעשה בו (מסך של צמצום ב). ונפרש חוט אחד בין הארה שנשארה מאור שנגנז, ובין חשכה ההיא של חשך הזה, שכתוב: וַיבדל אלקים בין האור ובין החושך.

מבאר סדר הגניזה, שהיא נעשתה ע"י חזרת המלכות לבינה. וכבר ידעת שעלית המלכות לבינה גורם להתחלקות כל מדרגה לשתים. אמנם ב' פעולות יש כאן. שמתחילה עולה הצמצום של המלכות לבינה (עצירת המדרגה, חושך שהוא המציאות ממנו ניתן להתחיל לעלות. כאשר אדם רואה את החושך, ואם אומר שהחושך הוא כי האור הסתלק, הוא חושב כמו גוי. יהודי רואה בחושך צל, אמונה – אשר תעשה השבת פנים אל השם) וכמ"ש: וחושך על פני תהום. ואח"כ עולה ונתקן המסך של המלכות בבינה. וכמ"ש: ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ואחר שנתקן גם המסך בבינה ומסיים שם המדרגה, נבחנים הכתר וחכמה, שנשארו במדרגה, לבחינת אור. אור הקטנות דנפש ורוח המתלבש בב' כלים כתר וחכמה, שהיא ההארה שנשתיירה אחר שנגנז האור. ובינה ותו"מ שמתחת המסך המסיים, נבחנים שיצאו מאותה המדרגה, והם בבחינת חשך.

בעת שהאור נגנז, היו ב' פעולות: א. ברא חושך ע"י עלית צמצום שבמלכות לבינה, כמ"ש: וחושך על פני תהום. ב. שהחושך הכה, כלומר שהתחבר, בנקב שנמתח בראשו ע"י עלית מסך המלכות לבינה, כמ"ש: ורוח אלקים מרחפת. ואז נפרש חוט אחד, שהוא המסך המסיים את המדרגה מתחת כתר וחכמה, כלומר, בין הארה שנשארה מאור שנגנז, כתר וחכמה שנשארו במדרגה, לבין חשכה ההיא של חושך הזה, בינה ותו"מ שיצאו מחוץ למדרגה, להיותם מתחת מסך המסיים המדרגה.

סב) ותנין הזה, בהבדלה ההוא של החוט שהבדיל (במסך), חזר והבדיל גם כן באלו היאורים מעל החשך. כלומר, שנעשה גם בהם עלית המלכות לבינה שלהם בצמצום ומסך שבה. והמסך שבמקום בינה הבדיל בין כתר וחכמה שלהם, שנשארו במדרגה, ובין בינה ותו"מ שלהם, שיצאו ממדרגה והיו בחשך. ונבדלו הדגים למיניהם, אלו מאלו בהבדלה ההוא, שנעשה ביאורים. הבדלה זו נעשתה ככלל וכך בכל הפרטים שבה.

סג) וכשנבדלו מים העליונים הקדושים, בעת הגדלות, שחזרה המלכות ויצאה מן הבינה, וחזרו בינה ותו"מ אל המדרגה. וכיון שכבר יש בה ה' כלים כח"ב תו"מ (שהמסך ירד), חזרו אליהם הג"ר. ויש בה ה' אורות נרנח"י. ואז נקראים המים עליונים בשם קדושים. אז כל היאורים נבדלו ועלו לתוך יאור השוקט הנברר מכולם, ויוצאים ונכנסים בו ג' פעמים ביום. כי בעת קטנות, כשהמלכות המסיימת היא בבינה, ובינה ותו"מ יצאו מן המדרגה, נפלו כל בינה ותו"מ של המדרגה העליונה לכתר וחכמה של התחתונה ממנה. ולעת גדלות כשבינה ותו"מ של המדרגה חוזרים אליה, הם מעלים עמהם גם כתר וחכמה של התחתונה (בסוד אחים בכורים). ובזה מקבלים הכתר וחכמה של התחתונה את הג"ר שבעליונה. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

ולפי"ז גם יאור השוקט, שבינה ותו"מ שלו נפלו אל כתר וחכמה של היאורים בעת קטנות, נמצא ג"כ שבעת גדלות, בעת שיאור השוקט חוזר ומעלה אליו את הבינה ותו"מ שלו, עולה עמהם הכתר וחכמה של היאורים, ומקבלים ג"ר ממנו. ונבדלו הכו"ח שלהם להשאר במדרגה, ובעת גדלות עלו. כי כשמחזיר הבינה ותו"מ שלו, עולים עמהם הכו"ח של היאורים, ומקבלים ג"ר, המכונים ג"פ ביום. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

סד) וכל אלו הדגים, שהם המדרגות והנשמות, הגדלים בתוך יאורים האלו, מובדלים זה מזה, שמסך המסיים מבדיל בין כו"ח שבכל אחד לבינה ותו"מ שבכל אחד. ונקראים לילות, כי מדרגות השמאל מכונים, לילה. ואלו ממדרגות הכו"ח שבהם הם ראשים לכל אלו, ממדרגות בינה ותו"מ שלהם, שיצאו לחוץ מן המדרגה. ואלו שמבפנים שולטים על כולם. ואלו נקראים בכורי מצרים. ומכאן התפזרו לחוץ בכורים, ממדרגות השייכים לבינה ותו"מ. וכולם נזונים משקוי של אלו היאורים. ותנין הזה הגדול שולט על כולם.

סה) והכל הוא בהבדלה של מים עליונים מתחתונים, שכתוב: ויהי מבדיל בין מים למים. ונצטיינו מים הקדושים העליונים, כו"ח, ונבדלו להיות למעלה. ומים תחתונים, בינה ותו"מ, נבדלו כולם אלו מאלו להיות למטה. ונבדלו קדושים מבלתי קדושים. ועל כן נקראים מלאכים העליונים, נבדלים, משום שנבדלו אלו מאלו, הכו"ח שבהם מבינה ותו"מ שבהם, למיניהם.

סו) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ. הארץ, המלכות. ועשבים, הם האור הנצמח מזריעת אור הגנוז. כשהתנים הגדול היה נושב רוח בנקב ההוא שבראשו, ומרחף כלפי מעלה, שרוצה להמשיך משם הג"ר ממעלה למטה, אז היה מְהפך כל אלו העשבים ליובש. עד שרוח אחר, הבא מעלית המלכות לבינה, נושב ברוח ההוא של התנין, ומשקיט אותו למטה, שממעט הג"ר שלו, שמזה נעשה זריעה חדשה. ואח"כ בגדלות נעשה צמיחה חדשה, והעשבים צמחו כבתחילה. ושולטים ומשבחים ומודים לפני הקב"ה.

סז) מצד שמאל, ומתוך יאור השוקט, יוצאים בהמות למיניהם, והולכים לִקְרב לאלו העשבים. ואינם יכולים, וחוזרים למקומם. כל אלו היאורים הולכים ושוחים עם תנין ההוא השולט בהם, ומסבבים אלו העשבים, ואינם יכולים להנות מהם. חוץ, לַפְּעמים, שרוח העליון אינו נושב, והתנים מרחף רוח בנקב ההוא שבראשו, אז שולט רוח ההוא על העשבים, ומייבש אותם.

סח) עוד אפשרות יש לו לקרב אל העשבים: בשעה שיאור השוקט חוזר מן המלכות למקומו, שעולה ויורד. ומשום שמימיו שקטים הולך בשקט, והתנים הגדול עולה לאלו היאורים, ואינו שם ביאור השוקט. וכל העשבים גדלים מסביב אותו היאור השוקט. והם גדלים בכל צד. אז עולה תנין ההוא אל העשבים ומתגדל ביניהם. ואח"כ חוזר לכל אלו היאורים. העשבים הם האור שצמח מתוך החשך. ומתוך שבכל פעם כשהתחתונים רוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה, מתיבשים אלו העשבים שבמלכות. ע"כ, אע"פ שהם עצמם בחינת חכמה, מ"מ הם דוחים חכמה, ומאירים רק לצד ימין, להארת החסדים. ולפיכך כל הנמשכים מצד שמאל, שנוטים לחכמה, לא יוכלו לקרב לאלו העשבים. שהוא מחמת שהם נוטים אחר חכמה, והעשבים דוחים הארת חכמה שמשמאל, ומאירים רק לימין בהארת החסדים. חוץ מבעת שיאור השוקט עולה למלכות, ומקבל הארת העשבים ושב למקומו. אז יכולים גם הנמשכים משמאל להנות מהארתם. כי להיותו בחינת כתר, אין פחד הדינים בעשבים, ואינם דוחים חכמה. שאין בהם דין. העשבים שבסביבתו מאירים לכל צד, אפילו לשמאל, שאינם דוחים חכמה. אז יכול התנים להתגדל בין העשבים, להיותם מאירים שם גם לצד שמאל. וחוזר ומשפיע מהם לכל היאורים.

סט) ויאמר אלקים יהי מְאׂרׂת. זהו נחש בריח. ונקרא בריח, משום שסוגר ב' הצדדים, ב' קוים ימין ושמאל, ואינו מניח שיתפשט קו הג', המכריע ביניהם. ואינו יוצא להזיק לעולם, אלא פעם אחת ביובל.

כי הקליפה שכנגד ת"ת דקדושה, שהוא קו האמצעי, שנקרא, והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, מן ימין אל השמאל, נקרא נחש בריח. שהוא פוגם בקו האמצעי, ואינו מניחו שיכריע בין הקוים. להיותו סוגר ב' הקוים, ע"כ הוא הכנגד של קו האמצעי, הנקרא בריח. ולכן נקרא גם הוא בריח.

ומפרש איך הוא מזיק לקו האמצעי. המוחין דבינה מכונים יובֵל. שבהם ג' קוים מכונים ג' זמנים. ואומר, שאינו יוצא להזיק, אלא בזה שנאחז בקו שמאל של היובֵל, המכונה פעם אחת, ואינו מניחו להתחבר בצד ימין.

ע) ובספרי הראשונים אמרו על הכתוב: יהי מְאׂרׂת, שזהו נחש עקלתון, שהולך בעקמימות תמיד, והביא קללות על העולם, כי פיתה את חוה בעץ הדעת. כשזה קם, נשבר תוקפו של התנים הגדול, שאינו יכול לקום, עד שאובד גופו. כי הקב"ה כופף אותו תוך הים כשבא אליו, שהוא דורך על תוקפו של ים. ותקפו של ים הוא התנים הגדול כמ"ש: ודורך על בָּמֳתֵי ים.

עא) וכשהנחש הזה קם כתוב: והרג את התנים הגדול אשר בים. וע"כ כתוב הנני עליך התנים הגדול הרובץ תוך יאוריו. ונחש הזה הוא מְאׂרׂת חסר ו', שיורה לשון קללה כמ"ש: מְאֵרַת ה' בבית רשע, שהוא בקללות לכל. והוא מתגבר על התנים בגבורתו של הנהר הגדול, הנקרא חדקל (שמימיו קלים וחדים).

ד' הנהרות הם כנגד ג' קוים והמלכות המקבלתם: נהר פישון ימין, ונהר גיחון שמאל, ונהר חדקל מקו אמצעי. ונודע, שבמסך דחירק שבקו אמצעי יש בגניזו בחי' המלכות דמנעול, שבכל מקום שהיא נוגעת, פורחים האורות משם. ונחש הקדמוני מעורב בו ג"כ בחינת הדין הזה דמנעול, שבו ממית כל חי. שהוא מעורב באותו הגבורה הגנוזה בנהר חדקל, ובזה כחו חזק להמית כל חי.

עב) נחש ההוא ביבשה. כשיוצאים להלחם זה בזה, זה שביבשה מתגבר תמיד, משום שכל דרכיו ותקפו הוא ביבשה, המלכות שבה כל הדינים. ואוכל ארץ ועפר תמיד. כמ"ש: ועפר תאכל כל ימי חייך. זה גדל בעפר, וזה גדל במים. נחש הגדל במים אינו חזק כזה שגדל ביבשה. וע"כ כתוב על הנחש מאׂרׂת חסר ו'. שכוחו חזק להמית לכל.

עג) והנחש הזה נועד כלפי התנין ההוא שבמים. ואע"פ שנועד לו, אינו לוחם עמו. אלא הקב"ה בלבדו, שהורג אותו בתוך הים, משום גסות הרוח שבו. כמ"ש: אשר אמר, לי יאורי ואני עֲשִׂיתִנִי. כי התנים הגדול קו שמאל. ובתחילת יציאת קו שמאל, לא יצא אלא לשמש את הימין, בסוד הקריבה למצרים. אלא לאחר כך הרהיב עז בנפשו, ועשה מחלוקת עם הימין, ורצה לבטלו. ולפיכך, הגם שנכנע אחר כך אל הימין בכח קו אמצעי, עם כל זה נשאר בו גסות הרוח על קו הימין. כי לא נכנע אלא מאונס. ומשום זה הרג אותו הקב"ה. כלומר, שביטל אותו, ותקן אותו מחדש, שיהיה נכנע לגמרי אל הימין. כלומר, מדעתו ומרצונו, כמו שהיה בסוד הקריבה למצרים. כמ"ש: אשר אמר לי יאורי. שאור החכמה שהמשכתי שייך לי, ולא לימין. כי יאורי הוא לשון אור. ואני עֲשִׂיתִנִי, ואני עשיתי עצמי לשליטה מיוחדת.

תגיות: אור, חושך, צל