021- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – סא-סג למתקדמים

021- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – סא-סג למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון זהר בא סא-סג
1. מיהו צורנו שאין כמוהו וצורם היא צורה נפסדת?
2. כיצד ניתן ליישב את הסתירה שמחד כתוב כי לא ראיתם כל תמונה ומאידך תמונת ה' יביט?
3. מהי צורה בה האדם רואה תמונה כלשהי ומדוע משום כך ניתן להבין שרואה רק מבינה ומטה ואילו מכו"ח אינו רואה כל תמונה?
4. כיצד מנהיג הבורא את הבריאה כדי שיתקיים "מלוא כל הארץ כבודו"?
5. מהו מקור המים? מה הם המים (המעין) ומהו הים? כיצד אלו השלושה מתראים בנפש האדם?
6. מי הם 7 הנחלים המתפשטים מן הים?
7. מה היחס בין השמות חכמה בינה וכו' לבין חכם מבין וכו'?
8. כיצד אפשר לשמש, דהיינו לפעול, את הצורות העליונות שבעולם אצילות?
9. מהם הכוחות שמאפשרים את השיומש בכוחות דאצילות?
10. מהו שליבם של המצרים נמס כדונג מאמונה שבליבם ומהו שנראה להם האלוקה שלהם כסוס?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בֹּא סא-סג

כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה

תְּפִיסַת הָאָדָם תְּלוּיָה בַּדִמְיוֹן וּבְדֶרֶך בָּהּ הוּא מֶצַייר לְעַצְמוֹ אֶת הַדְּבָרִים.

אין לאדם תפיסה מהם הדברים שלעצמם או מה מהותם, כל תפיסתו היא כיצד הוא מפרש אותם. תפיסה זו היא בחינת המלכות – האני שלו. המלכות עלתה לבינה, למידת ההשפעה, דמיון ומופשטות – ומנקודה גבוהה זו, יכול האדם להיות בעל בחירה ולהתחיל להשיג תמונה.

יש באדם דמיון לפיו הוא מדמה דבר חיצוני לפי תמונה שכבר נמצאת בתוכו, ומה שאתה רואה זה את הדבר בחוץ הוא אשליה, מכאן שכל מה שיש בחוץ אינך יודע, אלא רק הדרך שאתה מפרש את הדברים, כבבועה המשתקפת במעין מראה פנימית.

מאחר והאדם שרוי בחומר, מנסה הוא להגיע לאמת אבסולוטית, אך האמת אינה נמצאת בחומר אלא בצורה. את הצורה על האדם ליצר (לצייר) ולכן המוצר שלו בחיים הם הצורות שלפיהם נתפס לו החומר. תפקיד האדם לצייר – ליצר צורות נכונות, ואם הוא  איש הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;  אֹהֵב יָמִים – עליו ללמוד "לִרְאוֹת טוֹב".

לראות טוב אומר שעליך לצייר ולפרש כך שיוכל לקבל את ההטבה האלוקית. כל ציור אחר מכניס את האדם לבלבול ודיסהרמוניה פנימית.

כפי שאין לאדם תפיסה בלבן שהוא הרקע בספר, ללא חומר הדיו, כך כל מה שיש בנפשו, זו הצורה בה הוא מתפעל מהדברים.

כל ידיעה ניתן להשיג רק דרך כלי, וראשית החוכמה היא היראה. חוכמה זה כל מה שבא מלמעלה כדבר שלם. הבינה היא כבר השותפות של התחתון כדי לקבל את החוכמה, אור שעליו לפרוט בכדי לתפוס. לכך ניתנו כוחות הנפש שהם בחינת המלאכים, לחבר בתודעה בין אמונה לבין ידיעה או הרגשה.

ריד) משום זה אמר: וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי, וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ. אין בכל בריה שתהיה שָׁוָה כמוני (אין לאדם זהות עם הבורא יתברך). ואע"פ שבראתי אותה בדמות האותיות שלי (בצלם אלקים ברא את האדם), כי אני יכול למחות צורה זו, ולעשות אותה עוד הפעם, וכן כמה פעמים, ואין אלוה אחר עלי שיוכל למחות צורתי. ומשום זה כתוב: כי לא כְצורנו צוּרָם ואויבינו פלילים. שלא כמו הבורא שהוא יתברך הצורה הראשונית, צוּרָם הוא מי שנותן צורה לצד הגוי שבאדם, דהיינו נברא. לכל תוצאה יש סיבה, אך לסיבה – אין סיבה. בעולם הרוחני הסיבה נמצאת עם התוצאה תמיד, והבורא שהוא הסיבה הראשונית, אין שום דבר בלעדיו ומלא כל הארץ כבודו. מכאן שכל צורה שרואה אדם היא צורה משנית ולא ראשונית.

רטו) ואם יַקשה אדם שכתוב: כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה, ואיך אנו דורשים בו אותיות ושמות (שהרי אנו קוראים להשם במספר שמות כמו אלקים, צבאקות). הוא יתרץ לו, שתמונה זו ראיתי כעין שכתוב: ותמונת ה' יביט, שפירושו ספירת המלכות, ולא בכל תמונה אחרת, שברא ויצר באותיות. כי ספירת המלכות הוא שורש כל המקבלים והכלים. אבל לא בט' ספירות הראשונות, שהן מופשטות מכל צורה. ומשום זה אמר, וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה – ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. מאחר ואין לנברא תפיסה באור בלי כלי, אז כל זמן שלא מתגבשת אצלו תפיסה, אין באפשרותו לראות דבר כשלעצמו, אלא כל ראיה היא דרך האני של האדם.

רטז) ואפילו תמונה זו שבמלכות, אין לו במקומו של המלכות. אלא רק כשאור המלכות יורד ומתפשט אל הבריות למלוך עליהם, אז יראה אליהם, לכל אחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם, רק בבחינת המקבלים, ולא במלכות מבחינת עצמותה. וזש"כ, ביד הנביאים אדמה.

ריז) ומשום זה יאמר להם הקב"ה, אע"פ שאני מתדמה לכם בצורות שלכם, בחזיון ודמיון, עם כל זה, וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי  וְאֶשְׁוֶה, שהרי קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב"ה יחיד בעולם, בלי צורה ודמיון. ומי שמשיגו קודם מדרגת בריאה, שהיא בינה, שהיא עוד מחוץ לכל צורה, אסור לו לעשות צורה ודמות בעולם, לא באות ה' ולא באות י'. ואפילו לקראו בשם הקדוש, או באיזה אות ונקודה. וכמ"ש: כי לא רְאִיתֶם כל תמונה. מכל דבר שיש בו תמונה ודמיון, לא ראיתם.

ריח) אבל אחר שעשה אותה הצורה של המרכבה של אדם העליון, ירד והתלבש שם, והוא נקרא בו בצורת ד' אותיות הוי"ה, הע"ס כח"ב תו"מ. כדי שישיגו אותו בדרך מדותיו (דהיינו החומר שדרכו ניתן להשיג צורה), שהן הספירות, בכל מדה ומדה. וקרא, אל אלקים שַׁדַּי צבאות אהיה. כדי שיכירו אותו בכל מדה ומדה, איך מנהיג העולם בחסד ובדין, כפי מעשיהם של בני אדם. ואם לא היה מתפשט אורו על כל הבריות, איך היו מכירים אותו, ואיך יתקיים, מלא כל הארץ כבודו. כלומר אין בשמות של הקב"ה להראות את עצמותו יתברך. וכך למשל שם הויה, הוא הצורה גבוהה ביותר לתפוס את מידותיו. נתן הבורא צורה דרך האותיות שרק דרכן ניתן להתקשר ולהתחבר איתו. חומר האותיות משמש רק אמצעי לתפיסת הצורה דרכה ניתן להתקשר.

ריט) אוי לו למי שֶׁיְּדַמֶּה אותו לאיזה מדה, ואפילו מאלו מדות שלו. ומכל שכן לבני האדם, שהם כלים ונפסדים. אלא הדמיון שאנו מדמים, הוא כפי השליטה שלו על אותה המדה, ואפילו כפי שליטתו על כל הבריות. ואין דמיון למעלה ממדה ההוא. וכששליטתו מסתלק ממנו, מאותו מדה, אין לו מדה ולא דמיון ולא צורה.

רכ) כעין הים. שאין במי הים היוצאים ממנו, שום תפיסה ושום צורה. אלא התפשטות מי הים על כלי, שהוא הארץ, נעשה בהם דמיון. ואנו יכולים לעשות שם חשבון. המקור של הים הרי אחד. יוצא ממנו מעיָן, כפי התפשטותו בכלי כעגול, שהוא י', הרי שתי צורות. כי המקור אחד, והמעיָן היוצא ממנו הרי שתיים. המקור הוא הכתר. והמעיָן היא החכמה.

רכא) לאח"כ עשה כלי גדול, בדומה למי שעשה חפירה גדולה. והתמלא מן המים, היוצאים מן המעין. וכלי זה נקרא ים. והוא כלי שלישי, בינה. ואותו כלי הגדול נחלק לז' נחלים. וכמו לכלים ארוכים, כן התפשט המים מן הים אל שבעה הנחלים. והרי מקור, ומעין, וים, וז' נחלים, הם עשרה. ואם ישבור האומן אלו הכלים שתקן, יחזרו המים למקור, וישארו כלים השבורים יבשים בלי מים. הכתר הוא המקור, המים חוכמה, הבינה – ים, וז"ת הם הכלים שבלעדיהם אין תפיסה בבינה.

רכב) כך עִלַת העִלות עשה עשר ספירות. וקרא לכתר מקור. ובו אין סוף לנביעות אורו. ומשום זה קרא לעצמו אין סוף. ואין לו דמות וצורה. ושם אין כלי להשיגו, ולדעת בו איזה ידיעה כלל. ומשום זה אמרו בו, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. המופלא הוא הפלא, אלופו של עולם בחינת הכתר, מקור הכל.

רכג) אח"כ עשה כלי קטנה. וזה היא י'. והתמלא ממנו, מן המקור. וקרא אותו מעיָן נובע, חכמה. וקרא עצמו בו, חכם. ולכלי ההוא קרא, חכמה. ואח"כ עשה כלי גדול, וקרא לו ים, וקרא לו בינה. והוא קרא לעצמו בו, מבין.

רכד) חכם מעצמו, ומבין מעצמו. כי חכמה לא נקראת חכמה מבחינת עצמה, אלא משום חכם הזה, שמילא אותה מנביעה שלו. והיא לא נקראת בינה מבחינתה עצמה, אלא על שם מבין ההוא, שמילא אותה ממנו. ואם היה מסתלק ממנה, היתה נשארת יְבֵשָׁה כמ"ש: אזלו מים מִנִי ים ונהר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ.

רכה) אח"כ, והכהו לשבעה נחלים. ועשה שבעה כלים יקרים. וקרא אותם גְּדוּלָה, היינו חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. וקרא עצמו גדול בִּגְדוּלָה וחסיד. גבור בגבורה. מפואר בתפארת. בעל נצחון במלחמות בנצח נצחים. ובהוד קרא שמו הוד יוצרנו. וביסוד קרא שמו צדיק. ויסוד, הכל סָמוּך עליו, כל הכלים וכל העולמות. ובמלכות קרא עצמו, מלך. ולו הַגְּדוּלָה, והגבורה, והתפארת, והנצח, וההוד. כי כל בשמים, הוא צדיק, יסוד. ולו הממלכה, היא מלכות.

רכו) הכל הוא ברשותו, אם להחסיר בכלים, ולהוסיף בהם נביעות, או להחסיר, כפי רצונו בהם. ואין עליו אלוה שיוסיף בו או יגרע בו. וע"כ, המדובר מן הכלים דעולם אצילות.

רכז) אח"כ עשה משמשים לאלו הכלים דאצילות. כסא בארבע עמודים ושש מדרגות לכסא. הרי הם עשרה. והכל ביחד נקרא כסא, שהוא עולם הבריאה. כמו כוס של ברכה, שתקנו בו עשרה דברים, משום התורה שניתנה בעשרת הדברות, משום העולם, שהוא מעשה בראשית, שנברא בעשרה מאמרות.

רכח) ותקן כִּתּוֹת לשמש את הכסא, שהם מלאכים, שרפים, חיות, אופנים, חשמלים, אלים, אלהים, בני אלהים, אישים. ולאלו עשה משמשים את סמאל וכל הכתות שלו, שהם כָּעֲנָנִים, לרכוב עליהם לרדת לארץ. והם כַּסּוּסִים להם, למלאכים.

רכט) עננים נקראים מֶרְכָּב כמ"ש: הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל-עָב קַל, וּבָא מִצְרַיִם, וזהו הממונה של מצרים, המכונה עב קל. ומיד שראו, שאֵלוהָ שלהם, שהוא הממונה שלהם, וראו אותו כסוס תחת מרכבתו של הקב"ה, מיד, ונעו אלילי מצרים מפניו, וּלבב מצרים יִמַס, נעו מאמונה שלהם, והלב שלהם נמס כדונג, מאמונה שהאמינו בשר הממונה שלהם. ואמרו, וכי עד עתה, האמונה, האלוהי הממונה שלנו נעשה כסוס. נע לבם מאמונה שלהם ונמס כדונג. ומאין לנו, שימס הוא לשון נמס כדונג. הוא כמ"ש: היה לבי כדונג נמס בתוך מעי

תגיות: דמיון, תפיסת המציאות

אין תגובות

להגיב