002- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – ד-ו למתקדמים

002- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – ד-ו למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון בשלח ד-ו
1. מדוע בן שנולד משונם מת?
2. היכן אנחנו למדים שהשונמית היתה עקרת הבית ולא בעלה? ושהוא היה בנה יותר מאשר בנו של בעלה?
3. מה הטעם שלא ידע אלישע שה' הולך להרוג את חבקוק?
4. מדוע התיקון של אלישע כדי להחיות את חבקוק היה ששם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכו'?
5. מדוע קראו לחבקוק "חבקוק" ולא חבוק?
6. מהו תפילה שאומר כאן תפילה לחבקוק? ראה אות כ"א.
7. מהו על שגיונות? ולמה לא כתוב על שגיאות?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח ד – ו

וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם

כּוֹחַ אֱמוּנָה עָצוּם עַד כְּדֵי תּחִיָית מֵתִים.

בעל תשובה המוכן לוותר על כל הרצון הפרטי, לבוא בביטול גמור, יכול הוא להגיע בזכות הימין להחיות את כל הרצונות בקדושה.

לעתים אדם מרגיש שהוא כל כך צודק בהבנה שלו, עד כדי שהוא נפרד מהכלל. כשאתה פוגש את צד הנקבה אל תנסה להוליד ממנו הבנה. כשאדם מחפש חיות,  הפיתרון הוא להתקשר לרוח העליון,  להתחבר להשקפה גבוהה שתחייה אותו מהקיבעון בשמאל. על כל אחד לקחת את הרצונות שמתו אצלו ולהחיותם מתוקנים בכוח האמונה.

לשם כך צריך גם את שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי – דהיינו ההשתוקקות הגדולה, וגם וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, שהוא חיבוק אחד הכולל את שניהם כשהרצון כפוף להשפעה. בלי הימין – האמונה לשום בן (הבנה) אין זכות קיום.

גחזי הוא כאן בחינת הנחש והשונמית אינה מוכנה אלא לשמש את הכלל. למועד יהיה לך בן, לראש השנה. בן זה הבנה – ההבנה שנולדה מהשכינה הקדושה מתה. כשגחזי בא ואומר לה לאכול, במקום להוליד הבנה אמיתית, זו בחינת מוות.

נולד בן, נולדה הבנה לאדם, אמר שרוצה להיות משפיע, להוליד את חבקוק שחובק גם את השמאל וגם את הימין.

יב) וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין-לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן. אמר לה אלישע, הרי ודאי השעה עומדת לך להיוושע בבן, כי היום גורם. כי ברה"ש נפקדו עקָרות. וַיֹּאמֶר, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אתי (אַתְּ), חֹבֶקֶת בֵּן, וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. ואח"כ מת. מה הטעם שמת? אלא משום שהבן ניתן לה ולא לבעלה, וממקום הנקבה נקשר, ומי שנקשר בנקבה, מיתה נועדת לו. ומאין לנו, שהוא ניתן לה, כי כתוב: אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן.

יג) באברהם כתוב:   שוֹב אשוב אליךָ. ולא אליה. אליך ודאי, בך התקשר, ולא בנקבה. כי מי שבא מצד הנקבה, המוות מקדים אותו. וַתַּעַל, וַתַּשְׁכִּבֵהוּ, עַל-מִטַּת, אִישׁ הָאֱלֹהִים, משום שראתה שם קדושה עליונה יותר מבכולם.

יד) וֶאֱמָר-לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ, הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם. מכאן, שהיא עקרת הבית, שהקדים שלומה לשלום בעלה. ולא עוד, אלא שהיא הלכה אחריו, אחר הנביא, ולא בעלה. וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ.

טו) וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה-לָהּ כִּי-נַפְשָׁהּ מָרָה-לָהּ, מה השינוי כאן, שקרא לו הכתוב איש האלקים, וכאשר היה בעיר, קרא לו אלישע? אלא כאן ודאי הוא איש האלקים, כי כאן הוא מקומו, ולא בעיר, ולא בשעה שהיו בני הנביאים לפניו. וע"כ לא נקרא שם איש האלקים, אלא אלישע.

טז) וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי, וְלֹא הִגִּיד לִי. כמ"ש:  וַיהוָה הִמְטִיר עַל-סְדֹם, אשר וה' פירושו, הוא ובית דינו. וזה ב"ד שלמטה, המלכות. כתוב:  ולא הגיד לי, מה הטעם שלא ידע אלישע? אלא אמר הקב"ה, ואיך אני הורג את זה, אם אומר לו, לא ימות, כי מתנה שלו הוא, ויתפלל עליו, ולא ייתן שימות. ויש לו למות ודאי. כי למדנו, שכתוב:   את חובקת בן, ונקשר במקום הנקבה, וממקום הנקבה נגרם המוות. ומשום זה לא אמר לו. נסיון למשיכת האור שלא דרך השפעה תגרום למוות.

יז) וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ, וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ, כִּי-תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ; וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי, עַל פְּנֵי הַנָּעַר. שנסתלק ממנו מעשה הנס, שלא היה כדאי לזה. ותאמר אם הנער, חַי ה' וחֵי נפשך אם אעזבך. למה הפצירה בו כ"כ, שילך בעצמו, כיוון שגֵיחַזי היה הולך? אלא היא ידעה דרכיו של אותו רשע גֵיחַזי, שאינו כדאי שיהיה נעשה נס על ידו. ידע שגחזי רשע ולא ראוי שיעשה נס על ידו, שכבר ראה שהיא באה ממקום השפעה, התנהג שלא בצניעות כשדחף אותה.

יח) וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו, וַיִּגְהַר, עָלָיו; וַיָּחָם, בְּשַׂר הַיָּלֶד. למה עשה אלישע כך? אלא שהסתכל אלישע וידע שמקום זה של הנקבה, שנקשר בו עתה, הוא שגרם לו למות. וע"כ, וישם פיו על פיו, ועיניו על עיניו, כדי לקשר אותו במקום אחר עליון, במקום הזכר, מקום ששם נמצאים חיים.

יט) ולא היה יכול לעקור אותו ממקום הנקבה (כמו אנשים שנקשרים לרצון לקבל שממית אותם ומסרבים לעזבו), שנקשר בו מתחילה, עד שהעיר רוח אחד מלמעלה, ונקשר במקום זה העליון, והשיב לו נפשו. ואם לא עשה כן לא היה קם לתחייה לעולם. ויזורר הנער עד שבע פעמים. ולא עלה יותר משבע, שהוא כנגד שבעים שנות חייו, כמ"ש: ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

כ) וזה הוא חבקוק הנביא. שכתוב עליו, את חובקת בן. וחבקוק הוא מלשון חיבוק. א"כ, חֲבוּק היה צריך להיקרא, ולמה נקרא חבקוק, שהמשמעות שני חיבוקים? אלא חיבוק אחד הוא של אימו, וחיבוק אחד של אלישע, שהתחבק עימו בשעה שהחיה אותו. פירוש אחר: שני חיבוקים היה לו, בין מצד זה של אימו, ובין מצד זה של הנביא. חיבוק אחד, ממקום שהיה תלוי בו מתחילה, מקום הנקבה. חיבוק אחר, שהעלה אותו יותר למדרגות העליונות, למקום הזכר. וב' חיבוקים אלו נכללים, בחיבוק אימו וכן בחיבוק הנביא. וע"כ נקרא חבקוק, שמשמעותו שני חיבוקים.

כא) תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל  שִׁגְיֹנוֹת. מהו תפילה שאומר כאן? אלא זהו המקום, שהיה נקשר בו תחילה. מצד אימו. וזהו תפילה של יד, הנוקבא דז"א. על שגיונות, כי יום ההוא שנקשר בו, שגיונות העולם היו תלויים לפני הקב"ה, שהיה רה"ש. וגבורה, הנוקבא, הייתה שולטת. וע"כ נקשר בו תפילה הזו, הנוקבא.

כב) תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא, פירושו בשביל חבקוק, בשביל ב' החיבוקים, שהנביא עשה בשבילו כמ"ש: יְהוָה, שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי. כשהתעורר עליו רוח הנביא, זכר, בשעת החיבוק שלו על רוח הנקבה, שהוא תפילה, שהיה לו מחיבוק של אימו, היה בא ומתיירא ומזדעזע, שלא יחזרו עליו דינים של הנוקבא. וע"כ אמר, ה' שמעתי שמעך יראתי. משל אמרו, שהנשוך מכלב מזדעזע מקולו. מאחר וראה שהוא מת מבחינת השמאל, פחד שלא יחזרו עליו הדינים משמאל.

כג) יְהוָה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ. מי הוא פועלך? על עצמו אמר, שהוא פועל שלו. בקרב שנים חייהו. פירושו, תן לו חיים לפועלך בקרב שנים העליונים, שהם הספירות. פירוש אחר, חייהו שלא ימות כבתחילה.

כד) על שגיונות. כמ"ש: שגיון לדוד, שהוא זמר ושבח. כי מיני תשבחות היו לפני הנביאים להשרות עליהם רוח הנבואה כמ"ש: ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם תוף וחליל וכתוב: ועתה קחו לי מנגן. וכש"כ חבקוק, שהיה צריך יותר מכולם לנחת רוח, ולהמתיק אותו מקום, הנוקבא, שהיה מקושר בה תחילה, כדי להמשיך עליו רוח הנבואה. וכן כל הנביאים, חוץ ממשה, שעלה על כל נביאי העולם, אשרי חלקו.

אין תגובות

להגיב