Tags Posts tagged with "רבקה"

רבקה

שיעור שמע:

MP3-הורד

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' כ"-ל'
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א

מדוע מתרוצצים הבנים בקרבה של רבקה?

עונה הזוהר: משום שנתבטל יצה"ר.
מצפים היינו שמצב זה יביא לשלווה ושקט. אך אין כך הוא הדבר.
ב' כוחות פועלים בגוף האדם (הרוחני) הלב- הנמשך מהשכל והכבד המבקש לשלוט בגוף.
את ב' כוחות אלו חייב האדם לקיים ואל לו לבקש לבטלם. אך מוטל עליו לחברם באופן הנכון.
השאלה היא למי יתן האדם את השליטה על הלב, שהוא מרכז ישותו, לשכלו- צד נשמתו, או לכבד- צד יצר הרע שבו.
הבורא ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו. מכאן שאי אפשר ולא נכון לרצות לבטל את יצר הרע. אך יש להכפיפו לצד הנשמה שבאדם המתבטא בליבו האמיתי, בבחינת השכינה הקדושה. להכפיף את הרצון לסיפוק אישי (הכבד) לרצון לתענוג מהיחד.

שיעור שמע:

MP3-הורד

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' ל"א-ל"ג
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"אע

מדוע ביקש יצחק לברך את עשיו הרשע?

תמוה הדבר, שצדיק כיצחק יבקש לברך רשע כעשיו.
כותב הזוהר שהשכינה הסתירה לו. ומיהי השכינה? רבקה.

רבקה מסתירה ליצחק את האמת.
רבקה מבינה כי את המשכת האור- בבחינת ההשתוקקות הגדולה יש לקיים על ידי עשיו.
אך קבלת האור בכלים-בבחינת ברכת יצחק לבניו, חייבת להיות תחילה ביעקב.
והוא הכלל הידוע שישנה הופכיות בין מקום ההמשכה למקום הקבלה.
ההמשכה היא בכלים העבים- ברצון לסיפוק אישי. אך הקבלה היא בכלים הזכים- ברצון לקשר ולאהבה.

שיעור שמע:

MP3-הורד

 

ויביאה יצחק האוהלה

רמח) ויביאה יצחק, האוהלה שרה אמו. כתוב, האוהלה, כי חזרה שם השכינה, הנקראת אוהל. משום כי כל זמן ששרה היתה נמצאת בעולם, לא נסתלקה ממנה השכינה, ונר היה דולק מערב שבת לערב שבת, והיה מאיר כל ימות השבוע. ואחרי שמתה, כבה הנר. וכיוון שבאה רבקה, חזרה שם השכינה, והנר חזר ונדלק. כתוב, שרה אמו, שדמתה לשרה בכל מעשיה.

רמט) שרה אמו. כי כמו שצורתו של יצחק היתה כצורתו של אברהם, וכל מי שראה את יצחק, אמר, שזה אברהם. וידעו בודאי שאברהם הוליד את יצחק. כן רבקה היתה צורתה ממש כמו צורתה של שרה. ומשום זה כתוב, שרה אמו, כי אמרו ששרה היא אמה של רבקה בודאי. באופן, שיצחק ורבקה היו צורתם כמו אברהם ושרה. והיה ניכר, שאברהם הוליד את יצחק, ושרה את רבקה.

רנ) אע"פ ששרה מתה, צורתה לא נסתלקה מן הבית. אבל לא נראתה שם מיום שמתה עד שבאה רבקה. כיוון שבאה רבקה, נראתה צורת שרה, שכתוב, ויביאה יצחק האוהלה. מיד נראה שם שרה אמו. ולא היה רואה אותה, רק יצחק בלבדו, בעת שנכנס שמה. וע"כ כתוב, ויינחם יצחק אחר אמו. כי אמו נראית ומזדמנת לו בבית. וע"כ לא כתוב, אחרי מיתת אמו, אלא, אחרי אמו. כי לא מתה כלל בעד יצחק.

רנא) ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה. הרי כל בני העולם אוהבים נשותיהם. מהו השינוי, שדוקא ביצחק כתוב, ויאהבה?

רנב) התעוררות האהבה של הזכר אל הנוקבא, אינה אלא מקו השמאל, שכתוב, שמאלו תחת לראשי. וחושך, קו השמאל, ולילה, הנוקבא, כאחד הם. כי השמאל מעורר תמיד האהבה אל הנוקבא ואוחז בה. וע"כ, אע"פ שאברהם אהב את שרה, לא כתוב בו, ויאהבה, אלא ביצחק בלבד, להיותו קו השמאל דז"א.

ואם תאמר, הרי כתוב, ויאהב יעקב את רחל, אע"פ שאינו קו שמאל? הוא משום שצד יצחק, שהיה כלול בו, עשה את זה. כי יעקב קו אמצעי דז"א, הכולל בתוכו ב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ומשום התכללותו של יצחק שהיה בו, יתכן לומר עליו, ויאהב, כמו ביצחק.

רנג) אברהם, קו ימין דז"א, כשראה את שרה, הנוקבא דז"א, היה מחבק אותה ולא יותר, כמ"ש, וימינו תחבקני. אבל יצחק, שהוא קו שמאל דז"א, שהוא בעלה, אחז בה, ושם זרועו תחת ראשה, שכתוב, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ בא יעקב, קו אמצעי דז"א, ושימש מיטתו והוליד י"ב שבטים.

אברהם יצחק ויעקב רומזים לג' קווים דז"א. וכן שרה רבקה לאה ורחל רומזות להנוקבא דז"א, לד' בחינות חו"ב תו"מ שבה. ז"א מקו ימין שלו מחבק לנוקבא, וימינו תחבקני, שהוא השפעת החסדים. ומקו שמאל שלו ממשיך לה ג"ר, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי, שהנוקבא אומרת שמשמאלו של ז"א נמשך לה בחינת הראש, שהם ג"ר. ומשום זה נחשב לה השמאל דז"א לעיקר המשפיע שלה. וע"כ אומר, יצחק הוא בעלה, משום שממנו מקבלת ג"ר. ועם כל זה אין הולדה אלא מבחינת קו אמצעי בלבדו, שהוא יעקב. ורק ממנו הולדת נשמות השבטים.

רנד) האבות הם כולם באחד הולכים, ז"א בלבדו. וע"כ כולם שימשו בארבע נשים, שכל אחד מהם היה לו ארבע נשים, שהם שרה רבקה לאה ורחל. כי גם הן אחד, שהוא חו"ב תו"מ של הנוקבא דז"א. אברהם בארבע נשים, שהם שרה והגר וב' פילגשים, שכתוב, ולבני הפילגשים אשר לאברהם. וכתוב, פילגשים, שפירושו שתיים. ועם שרה והגר, הרי הן ארבע.

רנה) ליצחק היו ארבע נשים מצד רבקה, כלומר שהיו כלולות ברבקה. שכתוב, ויקח את רבקה. היא אחת. ותהי לו לאישה, הרי שתיים. ויאהבה, הרי שלוש. וינחם יצחק אמר אמו, הרי ארבע. כנגד זה היה ליעקב ד' נשים.

וכולם, כל הי"ב נשים, הן אחד, הנוקבא דז"א בלבדה, שיש בה אלו י"ב בחינות.

רנו) אברהם ויצחק שימשו כל אחד מהם באישה אחת בקדושה, כי הגר והפילגשים לא היו מקדושה. אברהם בשרה. יצחק ברבקה. וכנגד שניהם היו ד' נשים ליעקב, בשני החלקים, שהם קודש וחול, שלאה ורחל היו בחלק הקדושה, ובלהה וזלפה היו בחלק חול שהחזיר אל הקדושה.

אפילו הגר והפילגשים והשפחות כולן הן בקדושה, שכל הי"ב נשים הן רק י"ב בחינות של הנוקבא. כי הכול נעשה בקדושה, והכול הוא אחד, שכולן נכללות בהנוקבא דז"א בלבדה.

סיכום הזוהר היומי – מאת ישראל לנג:

שאלה:

מהי אהבה?

כשהגיעה רבקה לאהלה של שרה חזרה השכינה, מכיוון שהייתה ממש כצורתה של שרה ודמתה לשרה בכל מעשיה. כמוה גם יצחק בצורתו היה דומה לאברהם. כך יצחק ורבקה החיו את אהבה מחדש, ודבר זה הוא כמו תחיית המתים.

בעולם חושבים שאהבה היא בחינת ימין – נתינה, אך כאן אומר לנו הזהר הקדוש שהתעוררות האהבה של הזכר לנקבה הוא דווקא מצד קו שמאל שהוא ההשתוקקות, ולכן אצל יצחק המייצג את קו שמאל נאמר: "ויאהבה", שאהב את רבקה.

אהבה היא שכל אחד מבטא את הרצון שלו ל"יחד", ולשם כך חייב את ההשתתפות של כל אחד מהצדדים.

שיעור שמע:

MP3-הורד

עינייני תחיית המתים

ריז) רק את בני לא תָשֵׁב שמה. בשביל שידע אברהם, אשר חוץ ממנו בלבדו, לא היה בכל משפחתו מי שיכיר את הקב"ה, ולא רצה שתהיה דירתו של יצחק ביניהם. אלא שתהיה דירתו עימו. ויצחק ילמד תמיד ממנו דרכיו של הקב"ה, שלא יטה לא לימין ולא לשמאל, אלא בקו אמצעי. וע"כ לא רצה אברהם, שתהיה דירתו של יצחק ביניהם.

ריח) זכותו של אברהם היה עם העבד, שבו ביום יצא, ובו ביום הגיע לעין המים, שכתוב, ואבוא היום אל העין.

ריט) גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות, וכל הטוב בעוה"ז ובעוה"ב. חיים הוא בעוה"ז, שיזכו לימים שלמים בעוה"ז, כמ"ש, את מספר ימיך אמלא. ויזכה לימים ארוכים בעוה"ב, בשביל שהם חיים שלמים, הם חיים של שמחה, חיים בלי עצבות, חיים שהם חיים, חירות בעוה"ז, חירות מכל. כי כל מי שעוסק בתורה לא יוכלו לשלוט עליו כל עמי העולם.

רכ) ואם תאמר, ואלו בני השמד, הרוגי מלכות, מחמת שעסקו בתורה, בזמן שגזרו שלא לעסוק בתורה? הוא גזירה מלמעלה. כמו ר' עקיבא וחבריו, שנהרגו משום שעסקו בתורה. וכך עלה במחשבה של מעלה, בעת שנברא העולם. אבל בדרך כלל, התורה היא חירות ממלאך המוות, שאינו יכול לשלוט עליו.

בודאי שאם אדם היה מתדבק בעץ החיים, שהוא התורה, לא היה גורם מוות לו, ולכל העולם. אלא משום שעזב את עץ החיים, שהוא התורה, ואכל מעצה"ד, גרם מיתה לו ולעולם. ומשום זה כשנתן הקב"ה התורה לישראל, כתוב, חרות על הלוחות. שבארוה, אל תקרי חרות, אלא חירות. כי נעשו אז חירות ממלאך המוות. ואלמלא לא חטאו ישראל בעגל, ולא עזבו את עץ החיים, שהוא התורה, לא היו גורמים, שיחזור המוות לעולם כמתחילה.

והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כלומר, בקבלת התורה, כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם, אכן כאדם תמותון. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

רכא) אם מי שלא חטא לא ימות, למה מת משה? ודאי מת, אבל רק שאין מלאך המוות שולט בו. והוא לא מת על ידו ולא נטמא בו. וע"כ נבחן שודאי לא מת, אלא שנתדבק בשכינה והלך לחיי העולם.

רכב) וכזה, נקרא חי, כמ"ש, ובניהו בן יהוידע בן איש חי. ומי שנתקרב לה' נקרא חי. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות בעוה"ז משעבוד אומות העולם עכו"ם, וחירות בעוה"ב, כי לא ידרשו ממנו דין וחשבון כלל בעולם ההוא.

רכג) כמה סודות עליונים סתומים יש בהתורה. כמה אוצרות נסתרים יש בה. וע"כ, כשנסתכל דוד בהתורה ברוח החכמה, וידע כמה פליאות יוצאות מהתורה, פתח ואמר, גל עינַי ואביטה נפלאות מתורתך.

 

והנה רבקה יוצאת 

רכד) ויהי הוא, טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת. כתוב, יוצאת. היה צריך לומר, באה, כמ"ש, והנה רחל בתו באה. שיורה, שהקב"ה הוציאה מכל אנשי העיר, שכולם היו רשעים. ורבקה יוצאת, ונפרדת מכלל בני העיר, שהיתה צדקת. ותרד העַינָה, כתוב עם ה'. והוא, כי נִקְרֶה לה שָׁמה, בארה של מרים, הנוקבא דז"א בעת שמאירה בהארת חכמה. ומשום זה כתוב העַינָה עם ה', הרומזת על הנוקבא, ה' תתאה של הוי"ה. גם העַינָה, הוא מלשון עיניים, שהוא שֵם החכמה. והמים היו עולים לקראת רבקה.

רכה) והנה רבקה יוצאת. כמ"ש, והנה בנות העיר יוצאות לשאוב מים. ולמה כתוב יוצאות, ולא כתוב הולכות, ולא באות? משום שהיו נסתרות כל היום, ובשעה ההיא לעת ערב, יצאו לשאוב מים. והעבד עשה לו זה לסימן.

כי אין הארת החכמה של הנוקבא מתגלית אלא בלילה, כמ"ש, ותקם בעוד לילה. וע"כ היא נבחנת מבחינת הארה הזאת, שהיא מסתתרת ביום ונגלית בלילה. כי יום הוא ז"א, המאיר בחסדים מכוסים מחכמה, כמו או"א עלאין, והארת החכמה מתגלית רק בהנוקבא לבדה בלי ז"א. וכשהנוקבא היא לבדה בלי ז"א, הוא חושך ולא אור, כלומר לילה. וע"כ הנוקבא מגלית הארתה רק בלילה ולא ביום.

כמ"ש, לעת ערב לעת צאת השואבות. כי העַינָה, כתוב עם ה', שהוא שם הנוקבא בעת שמאירה בהארת חכמה. ע"כ אין השואבות יוצאות לשאוב ממנה מימי החכמה, אלא לעת ערב, בשעה שפנה היום. כי מקודם לכן היא מסתתרת ואינה מאירה כמבואר. וכתוב, כי להיות השואבות דבוקות במדרגת הנוקבא, הן מסתתרות ג"כ ביום כמוה, ואינן נגלות לשאוב ממנה מימי החכמה אלא בלילה. וכתוב, שהעבד עשה לו זה לסימן, שאמר, ובנות העיר יוצאות לשאוב מים. כלומר, שאינן יוצאות ומתגלות, אלא רק לעת ערב, כמו הנוקבא העליונה, שאז ידע שכשרות הן, וימצא ביניהן בת זוגו של יצחק.

רכו) כשהגיע העבד לחרן, ומצא את רבקה לעת ערב, היה אז זמן תפילת המנחה. באותה שעה, שבא יצחק להתפלל תפילת המנחה, באותה שעה הגיע העבד אל רבקה. וכן באותה שעה ששוב הגיע יצחק לתפילת המנחה כמקודם לכן, הגיעה רבקה אליו. כמ"ש, ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. והיה זה כדי שימצא הכול במקום הצריך לו, כראוי להיות, שהכול נמשך בסוד החכמה.

וע"כ בא העבד לבאר המים. כי יצחק הוא קו שמאל דז"א, שתיקונו מתחיל לעת ערב בזמן תפילת המנחה. ולפיכך הן מציאת רבקה, והן ביאת רבקה אליו, היה באותו הזמן שמתחיל שליטתו, לעת תפילת המנחה. וגם מטעם זה, בא אז העבד אל באר המים, שהיא הנוקבא, בעת שמאירה מקו שמאל דז"א.