023- הדף היומי בזוהר הסולם – חיי שרה – סז-סט (שיעור השקפה)

ריז) רק את בני לא תָשֵׁב שמה. בשביל שידע אברהם, אשר חוץ ממנו בלבדו, לא היה בכל משפחתו מי שיכיר את הקב"ה, ולא רצה שתהיה דירתו של יצחק ביניהם. אלא שתהיה דירתו עימו. ויצחק ילמד תמיד ממנו דרכיו של הקב"ה, שלא יטה לא לימין ולא לשמאל, אלא בקו אמצעי. וע"כ לא רצה אברהם, שתהיה דירתו של יצחק ביניהם.

ריח) זכותו של אברהם היה עם העבד, שבו ביום יצא, ובו ביום הגיע לעין המים, שכתוב, ואבוא היום אל העין.

ריט) גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות, וכל הטוב בעוה"ז ובעוה"ב. חיים הוא בעוה"ז, שיזכו לימים שלמים בעוה"ז, כמ"ש, את מספר ימיך אמלא. ויזכה לימים ארוכים בעוה"ב, בשביל שהם חיים שלמים, הם חיים של שמחה, חיים בלי עצבות, חיים שהם חיים, חירות בעוה"ז, חירות מכל. כי כל מי שעוסק בתורה לא יוכלו לשלוט עליו כל עמי העולם.

רכ) ואם תאמר, ואלו בני השמד, הרוגי מלכות, מחמת שעסקו בתורה, בזמן שגזרו שלא לעסוק בתורה? הוא גזירה מלמעלה. כמו ר' עקיבא וחבריו, שנהרגו משום שעסקו בתורה. וכך עלה במחשבה של מעלה, בעת שנברא העולם. אבל בדרך כלל, התורה היא חירות ממלאך המוות, שאינו יכול לשלוט עליו.

בודאי שאם אדם היה מתדבק בעץ החיים, שהוא התורה, לא היה גורם מוות לו, ולכל העולם. אלא משום שעזב את עץ החיים, שהוא התורה, ואכל מעצה"ד, גרם מיתה לו ולעולם. ומשום זה כשנתן הקב"ה התורה לישראל, כתוב, חרות על הלוחות. שבארוה, אל תקרי חרות, אלא חירות. כי נעשו אז חירות ממלאך המוות. ואלמלא לא חטאו ישראל בעגל, ולא עזבו את עץ החיים, שהוא התורה, לא היו גורמים, שיחזור המוות לעולם כמתחילה.

והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כלומר, בקבלת התורה, כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם, אכן כאדם תמותון. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

רכא) אם מי שלא חטא לא ימות, למה מת משה? ודאי מת, אבל רק שאין מלאך המוות שולט בו. והוא לא מת על ידו ולא נטמא בו. וע"כ נבחן שודאי לא מת, אלא שנתדבק בשכינה והלך לחיי העולם.

רכב) וכזה, נקרא חי, כמ"ש, ובניהו בן יהוידע בן איש חי. ומי שנתקרב לה' נקרא חי. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות בעוה"ז משעבוד אומות העולם עכו"ם, וחירות בעוה"ב, כי לא ידרשו ממנו דין וחשבון כלל בעולם ההוא.

רכג) כמה סודות עליונים סתומים יש בהתורה. כמה אוצרות נסתרים יש בה. וע"כ, כשנסתכל דוד בהתורה ברוח החכמה, וידע כמה פליאות יוצאות מהתורה, פתח ואמר, גל עינַי ואביטה נפלאות מתורתך.

רכד) ויהי הוא, טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת. כתוב, יוצאת. היה צריך לומר, באה, כמ"ש, והנה רחל בתו באה. שיורה, שהקב"ה הוציאה מכל אנשי העיר, שכולם היו רשעים. ורבקה יוצאת, ונפרדת מכלל בני העיר, שהיתה צדקת. ותרד העַינָה, כתוב עם ה'. והוא, כי נִקְרֶה לה שָׁמה, בארה של מרים, הנוקבא דז"א בעת שמאירה בהארת חכמה. ומשום זה כתוב העַינָה עם ה', הרומזת על הנוקבא, ה' תתאה של הוי"ה. גם העַינָה, הוא מלשון עיניים, שהוא שֵם החכמה. והמים היו עולים לקראת רבקה.

רכה) והנה רבקה יוצאת. כמ"ש, והנה בנות העיר יוצאות לשאוב מים. ולמה כתוב יוצאות, ולא כתוב הולכות, ולא באות? משום שהיו נסתרות כל היום, ובשעה ההיא לעת ערב, יצאו לשאוב מים. והעבד עשה לו זה לסימן.

כי אין הארת החכמה של הנוקבא מתגלית אלא בלילה, כמ"ש, ותקם בעוד לילה. וע"כ היא נבחנת מבחינת הארה הזאת, שהיא מסתתרת ביום ונגלית בלילה. כי יום הוא ז"א, המאיר בחסדים מכוסים מחכמה, כמו או"א עלאין, והארת החכמה מתגלית רק בהנוקבא לבדה בלי ז"א. וכשהנוקבא היא לבדה בלי ז"א, הוא חושך ולא אור, כלומר לילה. וע"כ הנוקבא מגלית הארתה רק בלילה ולא ביום.

כמ"ש, לעת ערב לעת צאת השואבות. כי העַינָה, כתוב עם ה', שהוא שם הנוקבא בעת שמאירה בהארת חכמה. ע"כ אין השואבות יוצאות לשאוב ממנה מימי החכמה, אלא לעת ערב, בשעה שפנה היום. כי מקודם לכן היא מסתתרת ואינה מאירה כמבואר. וכתוב, כי להיות השואבות דבוקות במדרגת הנוקבא, הן מסתתרות ג"כ ביום כמוה, ואינן נגלות לשאוב ממנה מימי החכמה אלא בלילה. וכתוב, שהעבד עשה לו זה לסימן, שאמר, ובנות העיר יוצאות לשאוב מים. כלומר, שאינן יוצאות ומתגלות, אלא רק לעת ערב, כמו הנוקבא העליונה, שאז ידע שכשרות הן, וימצא ביניהן בת זוגו של יצחק.

רכו) כשהגיע העבד לחרן, ומצא את רבקה לעת ערב, היה אז זמן תפילת המנחה. באותה שעה, שבא יצחק להתפלל תפילת המנחה, באותה שעה הגיע העבד אל רבקה. וכן באותה שעה ששוב הגיע יצחק לתפילת המנחה כמקודם לכן, הגיעה רבקה אליו. כמ"ש, ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. והיה זה כדי שימצא הכול במקום הצריך לו, כראוי להיות, שהכול נמשך בסוד החכמה.

וע"כ בא העבד לבאר המים. כי יצחק הוא קו שמאל דז"א, שתיקונו מתחיל לעת ערב בזמן תפילת המנחה. ולפיכך הן מציאת רבקה, והן ביאת רבקה אליו, היה באותו הזמן שמתחיל שליטתו, לעת תפילת המנחה. וגם מטעם זה, בא אז העבד אל באר המים, שהיא הנוקבא, בעת שמאירה מקו שמאל דז"א.