074- הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים קמז-קמח (למתקדמים)

מאמר נַעֲשֶׂה אָדָם

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.

אימא היא זו שאמרה: נַעֲשֶׂה אָדָם! עם הסיכון שיחטא, אך גם עם האפשרות שיגיע בעצמו לדרגת אדם.

עיקר תפקיד האימא – התפרטות, להביא את הדבר שנמצא מעבר לחוקים, לתוך החוקים הנתפסים של העולם הזה – במגבלות זמן ומקום, השולטים על הגוף, ולא על הנשמה. ע"כ אמרה אימא לאבא נַעֲשֶׂה אָדָם, כי קבלה רשות מאבא להאיר אליו ולהעלותו מבריאה לעולם האצילות. אפשר להעלות את האדם לעולם אצילות, לחיבור עם הבורא, מעל עולם הפירוד, וכך יכול לקבל את ההטבה.

במחשבה העליונה עצם המחשבה מביאה למעשה, אצל התחתון אפשרי פער והבדל בין מחשבה למעשה. בעולם האצילות אבא הוא כבחינת מחשבה, אימא כבחינת מעשה, ורק במעבר מאצילות לבי"ע, יש שהייה ועיכוב בין האמירה לעשייה.

באצילות זכר ונקבה אותה בחינה, האור והכלי אחד. עולם הפירוד כבר ניבדל מאלוקיות, וכשבא לברוא נשמת האדם, כאן כבר יש שיתוף של התחתון. האימא נקראת אמונה, והיא זו שעושה את המלאכה.

צד האני הכוזב של האדם שבעולם הנבדלים, יגרום להורדת האור לקליפות. אדם יכול לפגום רק בשכלול, אך לא בקיום. אבא זו השקפה עליונה, הכרה עליונה, בה אי אפשר לפגום.

אימא אומרת נברא אדם בצמצום ב' מלכות שתעלה לבינה, כדי שתוכל לקבל חוכמה, ויהיו בה ניצוצי השפעה. אם אדם לא יעשה מצידו, לא יוכל להגיע לאהבה. האימא אומרת נעשה אדם — לפי השורש: בחירה ביתר דבקות.

כאשר אני עושה את המעשה, עלי לשתף את הכוונה למחשבה העליונה. לא רק עשייה פראקטית. כאשר אדם רוצה לבחון את צד האדם שבו, ולא הבהמה, ההבחנה האם כאשר אני עושה את הפעולה, אני יכול בעצם הפעולה להתחבר לעליון — זה מעשה נכון.

נַעֲשֶׂה אָדָם – שצד האדם יתחבר ויתקשר למחשבה העליונה. כסיל רוצה את התענוג, רק בהבלי עולם הזה, לכן ּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ