036- הדף היומי בזוהר הסולם – יתרו – קלג-קלו למתקדמים |☆ תגיות: שליטה ברגשות

שיעור שמע:

הורד Mp3

יִתְרוֹ קלג-קלה

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא

אֵין לָתֵת לַרֶגֵּשׁ לִשְׁלוֹט עַל הָאָדָם.

אין הרגש יודע לעשות חשבון או להתחשב בגבולות נקודת האמת הנפשית, ששומרת על האדם שלא ייפול מהדרך.

תהום מלשון תהו – מקום האמונה. מים הם רגש, וכשהרגש בא לגאות על גדותיו, ולשלוט על כל הרצונות, כמו הים שהוא הרצון, מנסה לשטוף את הארץ, כך הרגשות באות להציף את עולמו של האדם. לכן ישנה נקודה של הבנה פנימית – אבן שעוצרת ומרסנת את הרגש מלהטביע את האדם.

אדם רגשן מרמה עצמו כשמנסה לעיתים להסיט את האבן, את ההבנה הזו שאין לתת לרגש להתגבר ולשלוט. לכן אל לו להתפרץ עד סוף, שאז המציאות תדחה אותו אם לא יפעיל מנגנון ריסון.

הן לרגש החיובי והן לשלילי אין גבול. כעס פורץ גבולות, וגם רחמנות יכולה לגלוש לרחמים על אכזרים. על האדם להביא את ליבו שיהיה נתון לו, ולא כפי שאומרים ברחוב: לזרום. נקודת אמת אידאית, אותו צרור פנימי חייב להנחות את רגשותיו ולא להיות מובל אחריהם. השבועה לשקר מורידה אותו מאותה אבן, הבנה פנימית ששומרת שהאני שלו לא יטבע.

שווא היא קליפת הגאווה. שם השם, הויה הוא מידת הרחמים, להשפיע רוב טוב לעולם, ואין לשקר בשם זה.

תקיט) הקב"ה, כששתל העולם, הטביע תוך התהומות צרור אחד, רסיס אבן, חקוק בשם הקדוש, והטביע אותו בתוך התהום. וכשהמים רוצים לעלות, להטביע העולם, רואים סוד השם הקדוש חקוק על צרור ההוא, ושבים ומשתקעים וחוזרים לאחור. ושם הזה נמצא עד היום הזה תוך התהום.

תקכ) ובשעה שבני אדם נשבעים על אמת, בקיום אמת. הצרור עולה ומקבל שבועה, וחוזר ומתקיים על התהום, והעולם מתקיים, ושבועת אמת מקיים העולם.

תקכא) ובשעה שבני אדם נשבעים שבועה לשווא לקליפת הגאווה, הצרור עולה לקבל שבועה. כיוון שרואה שהיא שקר, אז הצרור, שהיה עולה, שב לאחור, והמים הולכים ושטים, והאותיות של הצרור פורחות תוך התהום ומתפזרות. והמים רוצים לעלות ולכסות העולם, ולהחזיר אותו לקדמותו, שהיה מים.

תקכב) עד שהקב"ה מזמין יעזריאל (אין לכנות ולקרא בשמות מלאכים שאינם מוכרים), הממונה על שבעים מפתחות בשם הקדוש, ונכנס אל הצרור, וחוקק בו האותיות כמקודם, ואז מתקיים העולם, וחוזרים המים למקומם. וע"ז כתוב: לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא. לשאת את שם השם לשווא אומר להישבע בשקר, דבר המסיט את האדם מהקיום הרגשני שלו

תקכג) המצווה השתיים עשרה היא להישבע בשמו בדרך אמת. ומי שנשבע שבועה, כולל את עצמו באלו שבע מדרגות עליונות, ששֵם הקב"ה, המלכות, נכלל בהם. והרי שש מדרגות חג"ת נה"י, שאדם שנשבע שבועת אמת ע"פ ב"ד כולל את עצמו בהן, והוא עצמו שביעי כנגד המלכות, לקיים השם הקדוש, המלכות, במקומו. וע"כ כתוב: ובשמו תישבע דהיינו באמת, כדי להיות שביעית לחג"ת נה"י. ומי שנשבע שבועה לשווא ולשקר, גורם למקום ההוא, למלכות, שלא יתקיים במקומו. ישנה מצווה להישבע בדרך אמת, שמטרתה להתקשר להשם, כמו למשל שנשבע להניח תפילין כל יום. אך אדם בד"כ פוחד להתחייב או ליפול בשבועה שאינה באמת.

תקכד) שבועה לקיים מצוות ריבונו, זו היא שבועת אמת. כשהיצה"ר מקטרג על האדם, ומפתה אותו לעבור על מצוות ריבונו, זו היא שבועה שריבונו משתבח בה. וצריך האדם להישבע בריבונו ע"ז, והוא שבח שלו, והקב"ה משתבח בו. כגון בועז, שכתוב: חי ה' שִכבי עד הבוקר, כי היצה"ר היה מקטרג עליו, ונשבע ע"ז.

תקכה) נדר הוא למעלה. והוא חיי המלך, המוחין של המלכות, שהם בבינה, רמ"ח איברים וי"ב קשרים, ד"ס חו"ג תו"מ, שכל אחת כלולה מג' קווים, כחשבון נדר, כי רמ"ח וי"ב הם רנ"ד (254). וע"כ הוא חמור משבועה. ונקרא חיי המלך, משום שנותן חיים לכל רמ"ח האיברים. ואלו החיים יורדים ממעלה, מא"ס, למטה, למקור החיים ההוא, בינה. וממקור ההוא יורדים למטה, למלכות, לכל אלו רמ"ח האיברים.

תקכו) השבועה היא, לקיים המדרגה שלמטה, השם הקדוש, המלכות. וזה נקרא מלך עצמו, שרוח העליון בגוף שלו בא לשכון בתוכו ולדור בו, כרוח השוכן בתוך הגוף. כלומר, שהמוחין כבר התלבשו בכלי מלכות, בגוף. שהוא נסתר למעלה בבינה, ואינה מתגלה אלא במלכות. ומשום זה מי שנשבע אמת, הוא מקיים מקום ההוא. וכשמקום ההוא מקוים, מקיים כל העולם. נדר שורה על הכול, על מצווה ועל רשות. משא"כ בשבועה, שאינה חלה על מצווה.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

תקכז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. זהו הברית הקדוש, יסוד. ומשום שבברית הזה נמצאים כל המקורות של איברי הגוף, והוא כלל הכול, כעין זה שבת היא כלל של התורה, וכל סודות התורה תלויים בה, וקיום השבת הוא כקיום כל התורה. מי ששומר שבת, כאילו שומר כל התורה.

תקכח) לזכור את יום השבת, כמ"ש: זכור את יום השבת לקדשו. השבת בכל המקומות, יום זיכרון של מנוחת העולם. והוא כלל התורה, ומי ששומר שבת, כאילו שומר התורה כולה. וזיכרון השבת, לקדש אותו בכל מיני קדושות. מי שזוכר את המלך, צריך לברכו. מי שזוכר את השבת, צריך לקדשו. לקדש אומר לתת גם לבחינת הנקבה שבו.

תקכט) זכור הוא לזָכר, ז"א, שמור הוא לנוקבא, מלכות. יום השבת הוא כל האמונה, התלויה מראש העליון, כתר, עד סוף כל המדרגות. שבת הוא הכול.

תקל) שלוש מדרגות הם וכולם נקראים שבת. שבת העליון, בינה, שבת של יום, ז"א, שבת של לילה, המלכות מפני שמלכות עולה לישסו"ת לבדה. וכולם אחד, ונקרא הכול שבת. וכל אחד, כשהוא שולט, לוקח חבריו ומזמינם עימו בממשלה שלו. וכשזה בא לעולם, כולם באים ונועדים עימו.

תקלא) כשבא שבת של לילה, מזמין עימו שבת של יום, ומזמין אותו בהיכלו ומסתתר עימו. כיוון שזה בא, נמשך עליו גם שבת העליון, וכולם גנוזים בהיכל השבת של לילה. ומשום זה סעודת הלילה חשוב כביום.

תקלב) כשבא שבת של יום, ז"א, מזמין עימו שניים אלו האחרים, מדרגה העליונה ומדרגה התחתונה, זו שמאירה וזו שהאירה ממנו, בינה ומלכות. וכולם כאחד נקראים שבת, ושולטים ביום השבת. ואלו שלוש מדרגות הן כלל כל התורה, תושב"כ, נביאים וכתובים. מי ששומר שבת, שומר התורה כולה. ואין היא המצווה הראשונה, מפני שנפש האדם בזמן תיקון עדיין אינה שלמה.

תגיות: שליטה ברגשות

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams