038- הדף היומי בזוהר הסולם – יתרו – קלט-קמא למתקדמים |☆ תגיות: חיבור עליונים לתחתונים, מוח ללב.

שיעור שמע:

הורד Mp3

יִתְרוֹ קלט-קמא

שתי מרגליות

מַחֲשֶׁבֶת הַתּוֹרָה הִיא מֵעַל תּוֹדָעַת הָאָדָם, וְיֵשׁ לֵהוֹרִידָה אֶל הַלֵּב.

בראש ישנה שלמות נקיה מרצון לקבל לעצמו, ואין האני, הלב של האדם בא כאן לידי ביטוי. תפקידנו לדעת, לחבר ולהוריד את מחשבת העליון, מחשבת התורה ללב, בחינת וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

בתהליך הבריאה עלתה מלכות לבינה, דהיינו שיתוף מידת הדין, הרצון הפרטי של האדם, והכללתו בבינה, בהשפעה. וכאן נוצר גם בבינה סוג של חיסרון מהתכללות זו, חיסרון הבא ליידי ביטוי רק כלפי מטה מבלי לפגוע בשלמות העליונה. הביקוש מלמטה גורם לעיבוד חוכמה עליונה שתאיר למטה, שאז הרגשת התחתון באור החוכמה הנפלא מביאה אותו להשתוקקות לחבר את הרצונות האישיים הפרטיים לאור העליון, וזהו החיבור עליונים ותחתונים. זוהי בחינת השבת המבטאת את התכלית של חיבור עליונים ותחתונים, שמים וארץ.

שלב ראשון בלימוד הוא השקפה, הכרה עליונה בלי לערב את הלב עם התאוות שלו. רק לאחר שלומדים בצורה לא משוחדת, פועלים את ההשבה אל הלב.

תקלט) כשיוצאת המרגלית, היא מזדווגת ומשפיעה בשמות אהי"ה יה"ו, שהם ז"ת שלה, כי אע"פ שאין בה גוון, שאינה מקבלת חכמה, עכ"ז כל שפע החכמה שבז"ת שלה מקובל על ידה. החוכמה צריכה לעבור דרך ג"ר דבינה ואז, שם אחד מהם, אדני, המלכות שבמקום החזה דז"ת, השביעית, מתעטרת ונכנסת במרגלית התחתונה, מלכות. ומתיישב במקומו שֵם י"ה, חו"ב. שאחר שירדה המלכות ממקום החזה, מתגלה הג"ר, שהן י"ה. ומרגלית העליונה מתיישבת בשםי"ה, ומתעטרת בהתנוצצות הזו המתנוצץ בשם הזה.

תקמ) אחר שהמרגלית העליונה הזדווגה והשפיעה בשמות אהי"ה יה"ו, יוצאים מהם ע' ענפים, ז"א, לכל צד, ומתחברים כולם יחד, ונעשו מרכבה וכיסא למרגלית העליונה ישסו"ת, ז"ת דבינה. והמלך, חכמה, שולט בעטרותיו בכיסא, ביום הזה, והכול שמחים. כיוון שהכול שמחים, יושב המלך על הכיסא, והכיסא עולה בשבעים ענפים. כי ע' ענפים הם ז"א, שחגת"מ שלו נעשו ארבע רגליים אל הכיסא בישסו"ת.

תקמא) ואלו שתי אותיות י', שבשני שמות אהי"ה יה"ו, מצפ"ץ מצפ"ץ בסוד י"ג מידות הרחמים העולות ויורדות, מאירים ומתעטרים כ"ב אותיות, שהם כלל התורה, ושתי אותיות י' אלו מזדווגות בשתי אותיות הראשונות של כ"ב אותיות, המסודרות בסדר תשר"ק, שהן ת' ש', ועולות בהארתם, לאחת בשישה שבטים, ולאחת בשישה שבטים אחרים. ואלו הם י"ב שבטים של ישראל העליון, ישראל סבא. שהן ד' מדרגות חו"ג תו"מ, שכל אחת כלולה מג' קווים חג"ת, שהם י"ב. שזה הכסא במדרגת ישסו"ת – מחזה ולמעלה

תקמב) שתי אותיות י' של אהי"ה יה"ו, עולות ויורדות ומזדווגות בשתי אותיות שבסוף כ"ב אותיות, המסודרות בסדר תשר"ק, שהן ב' א'. ועולות בהארתם, אחת בחמש מדרגות ואחת בחמש מדרגות, כנגד עשרה מאמרות. ואלו עשרה מאמרות כוללים כ"ב אותיות. כי י"ב שבטים יצאו בשתי אותיות ת' ש', עם עשרה מאמרות של שתי אותיות שבסוף, ב' א', הרי הן כ"ב אותיות, שהן כלל התורה, ז"א, שנקרא תורה. שהוא נבנה מכ"ב אותיות אלו. ויורש מרגלית העליונה בכיסא של ע"ב, ומאירים כ"ב האותיות.

הארת התודעה העליונה, בכל החסרונות שצריך הלב, אלא שהם מופיעים למעלה מהדין. הדין פועל מחזה ולמטה בלבד. ישנן הארות, ויש חסרונות שהם רק בגדר המחשבה, במטרה לרכז את כל המחשבות בתודעה דרך כ"ב האותיות – החסרונות.

תקמג) בשעה שמרגלית העליונה יושבת על כיסא של ע"ב, וכ"ב האותיות מאירות שעליה לעלות מאחר ובמקומה אין היא מקבלת, אז מרגלית התחתונה בחושך, מסתכלת בהארה של כ"ב אותיות, בכוח העוז של אלו האותיות הנרשמות בה, הנקראות אדני. ואז האיר ועולה אור ההוא, ומקבל כל אלו כ"ב אותיות העליונות, ומרגלית התחתונה שואבת אותן לתוכה, ומאירה הארה המתנוצצת לע"ב (72) צדדים, שהיא הארת החכמה המתגלה בג' קווים. למעלה מחזה שמאיר למטה מחזה

תקמד) כיוון שמרגלית התחתונה מנוצצת ושואבת אלו האותיות לתוכה עושה אור חוזר ומקבלת את הכוח שיש למעלה, אז מרגלית העליונה נמשכת עימהן, ומתדבקות מרגלית תחתונה, מלכות, במרגלית עליונה, בינה, שמלבישה אותה ונהיה הכול אחד. והוא, אל אדון, הנאמר ביום השבת השגת גדלות המחין בסוד האותיות הגדולות. כאשר פועלים באור חוזר ממטה למעלה, אז מקבלים באור ישר ממעלה למטה ומשתלבים לכ"ב אותיות התורה.

תקמה) כ"ב האותיות, כשהם מנוצצות לצד ימין ולצד שמאל, זה המסך בין מרגלית העליונה למרגלית התחתונה, ואז נעשו השם מ"ב ושם ע"ב של המרכבה העליונה. והשם מ"ב והשם ע"ב נקרא שבת. וזהו השבת. כ"ב אותיות המאירות במזלא עילאה, הן הדעת שלה, קו האמצעי. והארת קו האמצעי אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. משום שקו אמצעי אינו מגלה שם הארת חוכמה עם חסדים יחד, אלא יש ימין ושמאל.  אבל במזלא עילאה מנוצצות האותיות לימין ולשמאל, ולא באמצע, משום שקו האמצעי אינו מגלה שם הארת החכמה עם החסדים יחד, כי מרגלית עליונה היא ג"ר דבינה, שמהן אין הי' יוצא מאויר לעולם. וע"כ אין ייחוד בקו האמצעי, הדעת. וגם הוא מחולק לימין ושמאל. והוא השם של מ"ב אותיות. משא"כ בז"ת דבינה ובז"א מאיר הקו האמצעי באמצע, שאור החסדים ואור החכמה מאירים בו ביחד, ואינו נוטה לימין ולשמאל, והוא השם של ע"ב אותיות. וזה כל ההפרש ממרגלית עליונה, שם מ"ב, ומרגלית תחתונה, המקבלת משם ע"ב.

במרגלית עליונה נשאר המסך, הי' שנכנס באור ונעשה לאויר, וע"כ אין קו האמצעי מאיר שם בהארת החכמה, ואין הימין והשמאל מיוחד בו. משא"כ מרגלית תחתונה, מקבלת מקו אמצעי, המאיר בחכמה וחסדים יחדיו, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, והיוד יצא מאויר וחזר ונעשה אור, שזהו הארת השם ע"ב. והארה זו של מרגלית עליונה נעשה לשם מ"ב. ואין לטעות שבמרגלית עליונה אין הארת חכמה כלל, הארת ע"ב, אלא שאינו מתגלה שמה, כי שם שולט השם מ"ב. ובשבת מאירים שני השמות, מ"ב וע"ב, כי בשבת עולים זו"ן, שבהם מאיר ע"ב, ומלבישים לאו"א עילאין, שהם ג"ר דבינה, שבהם מאיר השם מ"ב. ובשאר ימים טובים אינו מאיר אלא רק ע"ב בלבד.

תקמו) זכור, הוא זכר, ז"א, המקבל כל האיברים, כל המוחין, של עולם העליון, בינה. את יום השבת, לרבות ליל שבת, המלכות. וזהו את, המלכות. לקדשו, שצריך קדושה מעם הקדוש ולהתעטר בהם כראוי.

תקמז) זכור, מקום שאין לו שכחה, שכחה אינה נמצאת בו, כי אין שכחה במקום ברית העליון, יסוד. ומכש"כ למעלה, בז"א. ולמטה, במלכות, יש שכחה, הוא מקום שצריכים להזכיר, ויש שם ממונים, שמזכירים זכויות האדם ועוונותיו.

תקמח) ואין שכחה לפני כיסא הקדוש, בינה. וזכור, ז"א, הוא לפני הכיסא. כי ז"א עומד לפני הבינה ומקבל ממנה. ועליו נאמר, ואין שכחה לפני כיסא כבודך. ומכש"כ למעלה מז"א אין שכחה, משום שהכול הוא זכר, ושם נחקק השם הקדוש יה"ו. ולמטה, במלכות, צריך להתקדש. ומתקדש בזכור, בז"א, שממנו מקבלת כל הקדושות וכל הברכות. כשמתעטר ליל שבת, המלכות, על עם הקדוש כראוי בתפילות ובקשות ובסדר של שמחה של עונג, נשמה דחיה, שאז שרים אשת חיל שאז המלכות עולה לבדה, כאשר ביום השבת גם ז"א עולה איתה עד או"א, ובמנחה של שבת עולה רק ז"א ומלכות נשארת במקום או"א – כנגד 3 שלבים אלו, עורכים 3 סעודות.

תקמט) ואל תאמר, שזכור, ז"א, אינו צריך להתקדש מישראל, שהרי ממנו יוצאות כל הברכות והקדושות של העולם. כי ז"א, צריך להתקדש ביום השבת. ומלכות צריך להתקדש בליל שבת. וכל הקדושות מקבלים אח"כ ישראל, ומתקדשים בקדושה של הקב"ה.

סיכום: העולם מתחלק לעליון – רגל עליונה בינה, ורגל תחתונה מלכות. ישנה מחשבה מופשטת עליונה שהיא ג"ר דבינה, וז"ת דבינה היא סוג של תודעה עליונה שצריכה להתפשט למטה ללב, דבר שאפשרי רק כאשר מגיע ביקוש מהתחתון. הבקשה מלמטה לקדושה הכרחית, דהיינו מעלים את הרצונות מלמטה וגורמים לקדושה שתאיר בחוכמה שתאיר למטה.

תגיות: חיבור עליונים לתחתונים, מוח ללב.

שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו קלט-קמא

1. כיצד הזיווג של ת' ו-ש' ו-א' ו-ב' מייצג את כ"ב אותיות התורה במרגלא העליונה?
2 כיצד מושגת החכמה ברגל העליונה? כיצד היא מתפשטת גם לרגל התחתונה?
3. הסבר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" כיצד נלמד מכאן שגם הזכר וגם הנקבא צריכים להתקדש בשבת?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams