015- הדף היומי בזהר הסולם – צו מו-מח שיעור השקפה

צַו  מו- מח

הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו

רבי יהודה פתח: המְקָרֶה במים עליותיו. הקב"ה כשברא העולם, הוציאו מתוך מים, וערך אותו על מים. הקב"ב חילק את המים לב' חצאים כציור האות אלף המחלקת יוד עליונה ויוד תחתונה, מחצה למטה, ומחצה למעלה, ועשה בהם פעולות ממחצה שלמטה עשה ותיקן את העוה"ז ותיקן העולם למעלה ממנה כמ"ש: כי הוא על ימים יְסָדָה. ומחצה האחרת העלה למעלה, וסָפַן עימה תִקרות העליונות כמ"ש: המְקָרֶה במים עליותיו.

חילק ועשה בעליונים מלכות שמים, שצריכה להשגיח על כל הנבראים.

הבריאה נבראה יש מאין בכוח הבורא יתברך. לאחר מכן היה הצמצום וכך תופס הנברא שיש צמצום באור.

ועשה רקיע בין שתי המחצות האלו כמ"ש: יהי רקיע בתוך המים. ועליהם תיקן וסידר מלאכים עליונים קדושים, מתוך הרוח שנגזר מפיו כמ"ש: וברוח פיו כל צבאם הם צבאות השמים, המלאכים ששם כדי להנהיג את עולמו.

ויש בצד האחר דהיינו בקליפות, שם שוכנים בעלי הדין מצד הדין הקשה,  הממונים על דיני העולם, לשרוף הרשעים באש, דהיינו לצדדים שאינם עושים תפקידם כראוי בעולם. הקרבן על המזבח עומד כנגד מלאכי החבלה. לכן במקום שאותו חוטא יינזק מאותם מזיקים, אז הקורבן מכפר, כאשר היום התפילה כנגד הקורבן, והיא התפילה מסוגלת לעשות את הניקוי הפנימי של האדם.

לכל אדם יש במחשבתו גם קליפות, דהיינו עיוותים במחשבה. עיוותים אלו מסיתים את האדם מדרך הישר. כשמעלה קרבן, כלומר נותן בניגוד לתאוותו ולרצון לקבל לעצמו, מראה בכך שנותן הוא חשיבות עליונה למלך, יותר מהרצון הגופני שלו. כאשר הוא משבח את הערך הפנימי, ומוכן לשלם עבורו, מראה הוא בזה שהוא מקריב למען ערך עליון.

הקורבן מראה שהאדם מוכן לשלם בדומם צומח חי שבו, למען הערך החשוב, הוא צד האדם שבו.

בזמן בית המקדש היה להם סימן לפי צורת האש האוכלת את הקורבן, האם זה ציור של אריה, אז היום שמחים שהתקבל קורבנם, או חלילה אש בציור כלב.  היא המקריב מזדעזע כשמקבל משוב, הד חוזר מלמעלה, כשרואה שיש קשר בין עליונים לתחתונים, וכך מזיז את האדם לעשות תשובה.

מכאן רואים שצריכה להיות כוונה אמיתית להקריב את הקרבן, וכך בתפילה צריך שתהיה כוונה אמיתית, ולא חס ושלום שעושים את זה כדי לצאת לידי חובה.