020- אדרא רבא – שיעור 20 (צז-צט) שיעור השקפה

נָשֹׂא  צז – צט

תקון שמיני דיגת"ד

מזל הוא הצלחה שלא כדרך הטבע.

טבעי לאדם לרצות ולקבל, וכאן שלא כדרך הטבע, כלומר ע"י סערת נפש בא תיקון, לפעול באמונה למעלה מהטבע, ואז לזכות במזל ושפע אמתי. לכאורה כשבאים לקבל כפי שצריך את האור דרך ל"ב נתיבות חוכמה, דרך ההשפעה, זהו מעין זלזול בטבע של הרצון לקבל. אז זוהי הדרך היחידה לתמורה ראויה. כדי לעורר את האדם לצאת מהאנוכיות ולבוא לתנועה הנכונה, מביאה לו ההשגחה סוג של רוגז או חוסר נוחות כדי להתקדם ולפעול.

כאשר התחתון דוחה את האור, אפילו מהרצון הפרטי, יש כאן מעין זילזול בכוונת העליון לתת את מלוא ההטבה, אך מעין זלזול זה הוא שבח גדול לתחתונים, שלכאורה צמצום ב הוא המקור ונחשב זילזול מפני שממעט ממטרת הבריאה שהיא קבלת ג"ר דחכמה, אך בלי תיקון זה לא ניתן לקבל את האור בזמן תיקון.

התיקון השמיני נקרא מזל, אמר רבי אלעזר הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה בהיכל. מכאן שהמזל העליון גבוה מעל גבוה. התיקון השמיני הופך להיות השיא של כל התיקונים שדרכו מתפשטת הקדושה לתחתונים ולכן חשיבותו גדולה, הוא המזל העליון.