הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת שלח לך עמודים יג-טו השקפה שיעור-5

שלח לך טז-יח

עד של נברא העולם – איך כתוב וימת

האדם אינו מה שהוא רוצה, אלא תפקידו ביחס לכלל

לכן אל לו לחקור בנפלאות ממך אלא במי שאתה ביחס לכלל.

התורה כולה סתומה וגלויה ושמו הקדוש סתום וגלוי וכתוב, הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו. הנגלות לנו, היינו שיש רשות לשאול ולהתבונן ולהסתכל בהם ולדעת בהם, אבל הנסתרות לה' אלקינו שלו הם ולו הם ראוים, כי מי יכול לדעת ולהשיג דעתו הסתום וכל שכן לשאול. אם האם אין ללמוד תורת הנסתר, אלא נסתר הכוונה אמונה שיש לקבל מעל הדעת, ובגלוי מותר לשאול.

דבר גלוי הוא כשיודעים את רצף הסיבות והתוצאות, מהדבר הנראה עד הסיבה ברצף לוגי. למשל כשרואים שולחן, ומבינים שנגר לוקח עץ עובד בו ומחבר חלקים. אך שאלה איך התחיל להיות עץ בעולם זה נסתר. הנסתר מתחיל מהתנועה הראשונה של הבריאה יש מאין. הבורא הוא הסיבה הראשונית, ואין שאלה בעצמותו. וגם בדברים פשוטים, למשל אדם כועס, אפשר ללמוד מהי הסיבה אך לא ניתן ללמוד למה יש כעס בעולם. או הוראה של אב לילד לעיתים נסתרת עבורו מפני שאין לילד את הרצף הלוגי. הגאווה גורמת לחקור דברים שלא ניתן לחקרם. בכל פעולה חיצונית יש גם דבר ניסתר כאשר המקור לכל דבר הוא הקב"ה.

אין אפשרות להגדיר פרט כעומד בפני עצמו, אלא ביחס לכלל אליו הוא שייך, וכך האדם, האני זה לא הפרטיות שלו את הקשר שלו לכלל. ההעלם של עולם הזה היא תפיסת הפרטיות. המציאות הנראית לאדם מעוותת מאחר והיא עוברת דרך המסננת של ההגיון שבנה. כדי לראות ראיה נשמתית, יש להסיר את העיוותים של זמן ומקום, דהיינו לבחון כל דבר מעבר למקרה. התודעה הגשמית מאפשרת עבודה על פרטים, על חלקים, אך יש לדעת שאת התוצאות מחפשים מעבר למקרים.

על האדם לבוא לקשר עם הקב"ה בביטול, למרות ההרגשה המזויפת שביטול יבטל אותו עצמו כאילו הוא לא קיים. הקיום של האדם הוא רק כאשר הוא כפרט עושה מה שהכלל מורה לו, לכן אדם לא יכול לפרש נכון את המציאות, אלא דרך הזוהר הקדוש.

שלשה עולמות יש לו לקב"ה

צריך אדם לבדוק לאחר מעשה ופעולה האם הרושם שנשאר בו בונה אותו או סתם הביא ריקנות למרות שקיבל הנאה זמנית. הדרך המסודרת להתקדם ברוחניות ולהיות אדם אמיתי היא ללכת בדרך השם וללמוד תורה. מציע רבי שמעון לשלוח לעולם הנפש מרגלים ע"י הדמיון, לבדוק את טוב העולם העליון. עליו לדעת שאדם לעמל יולד, לא בא ליהנות אלא לחפש ולהתייגע אחר האמת. שם בנקודה הפנימית נמצאים בחינות החברים לדרך באחדות. זו הדרך הנכונה גם אם רק מעטים זוכים לה.

אמר רבי שמעון, מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים. בא וראה, הקב"ה משבח בתורה ואמר לכו בדרכי, ועסקו בעבודתי, ואני אביא אתכם לעולמות טובים לעולמות עליונים.

ויִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר מה כתוב שהקב"ה אומר להם עלו זה בנגב במקום שהוא מנוגב מלחלוחית, בלי תענוג, במקום שפיטה אובייקטיבי, היינו השתדלו בתורה, ותראו שהיא עומדת לפניכם, וממנה דעו אותו העולם. למעשה אומר להם תראו שהחוויה הפנימית של לימוד התורה ביגיעה גדולה, תאפשר להביא אתכם לארץ המובטחת.

המרגלים

כאן מלמד כיצד אין ללכת בלימוד התורה.

וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, פירושו שבני אדם עולים בתוכה בתורה, בנגב היינו בלב עצל, כמי שמשתדל בחנם ביבשות, מתוך הרגל או חינוך, שחושב שאין בן שכר, הוא רואה שעושר עולם הזה אבד בשבילה בגלל לימוד התורה, הוא חושב שהכל אבוד. במקום לראות שעזיבת הבלי העולם יכולים לקדם אותו, עובדים בלי חשק ופוחדים שיאבדו את ההנאות. מצרים היא בחינת הפרטיות של האדם. כאשר הולך בלב עצל, רואה בנגב מקום יבשות שלא יואיל לו, אך כשהולך בדרך הנכונה, דווקא דרך הנגב מוותרים בתחילה על התענוג, וזוכים במטרה