הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס ז-ט | מתקדמים | שיעור 3

פנחס ז – ט

שומר הברית

1. רבי ייסא פתח: עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ  בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן שואל, את ירושלים היה צריך לומר כמ"ש אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, מהו בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן ומשיב בדומה לאדם שהיה לו היכל יקר נאה ויפה, באו שודדים ושפרוהו, צערו של מי הוא, אם לא של בעל ההיכל הוא, אף כאן השכינה בגלות, צערו של מי הוא, אם לא של הצדיק הוא שהוא יסוד ציון בחינת יסוד, וירושלים מלכות. וזה שכתוב הצדיק אבד, אבד ממש, כי כל פעולתו של היסוד הוא להשפיע, הוא כמו שאינו בנמצא והוא אבוד. אף כאן בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן פירושו בזכרנו את הצער של ציון שהוא יסוד, על חוסר הזווג כי הצער הוא שלו. בגלות, הצדיק שבנפש בצער על שאינו יכול להשפיע. צד האישה בגלות, ואין לצדיק למי להשפיע. כאשר מסרב האדם ללמוד מהצדיק, ולא מעניין אותו חוקי עולם האמת, הוא נשאר בגלות, עליו נאמר שהצדיק אבד ואין איש שם על לב. 
2. אמר רבי ייסא, מי שמכבד שם אדונו בזה ושומר הברית, הוא זוכה שיכבד אותו אדונו על כל. מאין לנו, מיוסף שכתוב: וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וכתוב ונתן אותו על כל ארץ מצרים. וכעברו ישראל את הים, ארונו של יוסף נכנס תחילה בתוכו, והמים לא יכלו לעמוד לפניו על קיומם, ז"ש הים ראה וינוס, מהו וינוס, אלא הים ראה אותו שכתוב בו וינס ויצא החוצה. (מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָּנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר – כל אות מהמילה הירדן, כשהולכים אות אחורה, תסוב לאחור = 156 גמטריה יוסף) מי ששומר על הברית המים הזדונים לא פוגעים בו. המילה ירדן מורה על דין, וכאשר ממתקים את הדין, דהיינו מקדימים כל אות מהמילה הירדן (הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר(, מקבלים אותיות דטקגמ = גימטריה 156 = יוסף.
3. זכה בכבוד בחייו וזכה בכבוד במיתתו. בחייו משום אותו הזמן שלא רצה להדבק באשת פוטיפר שכתוב: וימאן ויאמר אל אשת אדניו וג וכתוב ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. משום זה זכה לכבוד בעולם הזה. כיוון שכתוב ותתפשהו בבגדו, וכתוב וינס ויצא החוצה, משום זה זכה לאחר פטירתו שנכנס לתוך הפרוכת העליונה שבהיכל קדש הקדשים וכך רואי לו. נמצא שלקח את שלו בעולם הזה ולקח את שלו בעולם הבא. העולם הבא הוא בחינת הרצון להשפיע, ועולם זה רצון לקבל. 

1.  פנחס זכה בעולם הזה וזכה בעולם הבא וזכה ליותר קיום מכל אלו שיצאו ממרצים וזכה לכהן עליון הוא וכל בניו אחריו. ואם תאמר שלא זכה לכהונה עד שעשה מעשה זה, לא, כי יש אומרים שזכה לכהונה מקודם לכן בלי זה, וא"כ במה נעמיד הכתוב, תחת אשר קנא לאלקיו שמשמע שבשביל מעשה זה הרוויח הכהנה שלא היה לו מקודם לכן. 
2. כל כהן שהרג נפש פסול לכהונה לעולם. כי הוא פסל ודאי את המדרגה שלו אליו. כי הכהנה היא מדרגת חסד והריגת נפש היא הפוכו. ופנחס כיוון שהרג את זמרי וכזבי, נפסל מהדין להיות עוד כהן. ומשום שקנא לקב"ה היה צריך לתת לו מחד כהונת עולם לו ולזרעו אחריו לדורי דורות וע"כ כתוב תחת אשר קנא לאלהיו. אמר רבי יצחק, רשום פנחס למעלה ורשום למטה, למעלה היינו מטרם שבא לעולם, למטה שהרי נמנה אם אלו שיצאו ממצרים. כי אמר לעיל שבשעה שאמר הקב"ה ואזכור את בריתי, רצה להעביר את אהרן משליחותו למצרים מחמת ב בניו שפגמו את הרבית, אלא שראה הקב"ה איך פנחס מקיים הברית במקומו, ומתקן את נדב ואביהוא, אז שלח לו. כי בזכותו שלח את אהרן לשליחותו. פנחס במעשה הקנאה תיקן גם את נדב ואביהו. 
3. רבי אלעזר ורבי יוסי ורבי חייא היו הולכים במדבר, אמר רבי, זה שכתוב בפנחס: הנני נותן לו את בריתי שלום. היינו שלום ממלאך המות שאינו שולט עליו לעולם ולא נדון בדיניו, ואם תאמר שלא מת, אבל ודאי שלא מת כשאר בני העולם והאריך ימים על כל בני דורו משום שנאחז בברית עליון הזה, וכשנפטר מהעולם בתשוקה עליונה ובדביקות נאה, הסתלק משאר בני העולם. גם במהלך החיים אדם מת מהמקרים אותם עליו לעבור, כלומר נבחן האדם כיצד הוא נפטר מכל אירוע. כל העולם הזה הוא אוסף מקרים. כשמלאך המוות שולט על אדם, עליו לחזור ולתקן המקרים שעליו לתקן. וכך בכל חוויה שעוברת, צריך האדם לראות שהוא מפיק ממנה בנייה נפשית נצחית, כלומר לראות מעבר למקרה, ולא לעבור ליד החיים, אלא ממש להיבנות מהמקרה, ובכך לרכוש לבוש המתאים לעולם האמת. יש לבחון כל מקרה מעבר לזמן ומקום. כשחיים נכון יודעים למות.

לבושי העולם הבא

1. רבי אלעזר פתח: וַיַּרְאֵנִי, אֶת-יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עֹמֵד, לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה; וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל-יְמִינוֹ, לְשִׂטְנוֹ למרות שהיה כהן גדול, לכן קל וחומר לבני אדם אחרים להיזהר. אוי לבני אדם שאינם מסתכלים בכבוד אדונם וכל יום ויום קורא עליהם כרוז ואינם משגיחים. בא אדם להסתכל במצוות התורה, כמה מליצים ישרים עומדים להזכיר עליו לטוב. בא אדם ועבר על מצוות התורה, אלו המעשים מקטרגים עליו לרע לפני הקב"ה. יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל היה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל-יְמִינוֹ, לְשִׂטְנוֹ ואם בזה כך בשאר בני העולם שאינם מסתכלים על כבוד אדונם על אחת כמה וכמה. 
2. ויהושע היה לבוש בגדים צואים, אבל בגדים צואים הם ודאי הלבושים שהרוח התלבש בהם בעולם ההוא לשון נסתר. מי שלא הולך בדרך ראויה, מגיע עם בגדים צואים, דהיינו עם תפיסת העולם הזה. על האדם לחיות בעולם הזה לפי חוקי העולם הבא, אשרי חלקן של מי שלבושיו מתוקנים ושלמים בעולם ההוא ולמדנו כל מי שרוצים להכניסו בגהינם, איך הם הלבושים שמלבישים אותו. ומשיב כתוב כאן ויהושוע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך הממונה על הגיהנם וממונה על כל מי שרואהו באלו הלבושים עד שהשיב הקול ואמר: הסירו הבגדים הצואים מעליו. 
3. מכאן יש להסתכל שהמעשים הרעים של האדם שפועל רק לטובת עצמו, ומלביש עצמו רק בתענוגות העולם הזה שלא שייכים לעולם הבא עושים לו אלו לבושים הצואים. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות, כי הלבישהו לבושים אחרים מתוקנים שבהם מסתכל האדם בזיו יקרו של אדונו. הלבושים הם תבניות התודעה של האדם, ואם עובר לעולם הבא עם לבושים מקומיים, לבושים הנקראים צואים, לא יוכל לראות בזיו יקרו של הקב"ה, לא יוכל להיכנס לגן עדן.
4. כעין זה פנחס שלא הסתלק מהעולם עד שנתקנו לפניו לבושים אחרים שהרוח נהנה מהם לעולם הבא. בשעה אחת התפשט מאלו והתלבש באלו לקיים הכתוב: הנני נותן לו את בריתי שלום היינו שמונע ממלאך המוות להלבישו בבגדים צואים. בעוד שהיו הולכים היה או השמש חזק, ישבו תחת צל של סלע אחד שבמדבר. אמר רבי אלעזר, הצל הוא ודאי שמחת הנפש. הצל הוא בחינת האמונה. לכן מי שתופס את העולם הגשמי הזמני כצל חולף, כפי שמלמדים חז"ל, יכול לפתח את צל האמונה, ולהכין לעצמו לבושים נצחיים של העולם הבא.