הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס סא-סג | מתקדמים | שיעור 21
פנחס סא – סג שעור 21
ב מראות
מראה אחד הנשמה בעולם הזה ומראה אחד בבא.
אדם נברא בשני צלמים, בצלמו ובצלם אלקים.
כדי להתחבר לעליון על האדם לייצר חסדים ע"י התגברות.
עד גמר תיקון, בעבודת הנפש ישנם דברים שמוסתרים מהאדם לטובתו, הם בתת המודע שלו, ועליו לפעול אותם ולקבל אותם באמונה. הסתרה זו באה לידי ביטוי במצוות לא תעשה, אותם יש לקבל מעל טעם ודעת.
- כעין זה שיצאו ממצרים שהלכו בענני כבוד ובכל אותו היקר כעין זה תהיה יציאת הנשמה מגוף שלה שהוא טפה סרוחה, ללכת לב' גנים ג"ע העליון וג"ע התחתון שהשמים והארץ שלהם נבראו בשם הוי"ה ובשבילו נאמר ישמחו השמים ותגל הארץ. בעת ההוא יתקיים באדם ולא יכנפו עוד מוריך לא תהיה הסתרה, ויוכלו לקבל את ההארה, אליך יכנוף הוא כש"א בשתים יכסה פניו, אלא והיו עיניך רואות את מוריך ומצד אלו ב מראות זכה משה רבינו עליו השלום, רבן של הנביאים והחכמים. אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון לרעייה מהימנא אתה הוא שזכית בחייך למה שיזכו הצדיקים לאחר חייהם, אשרי חלקך.
המלכות נק' מראה כי בה מקום גילוי החכמה הנק' ראיה ויש בה ב בחינות במראה. א כשהיא בזווג עם ז"א והחסדים שולטים במלכות כמו בז"א והגם שהארת חכמה כלולה בחסדים אלו שבמלכות, מ"מ נמשכת ממעלה למטה משום שעיקרם הוא חסדים ולא חוכמה וע"כ מכונה מראה הזו בשם מראה המאירה, כי מאירה ממעלה למטה והיא בחינת ז"א להיותה עמו בזווג ונכללת בו. וראה זו נחנת לבחינת ו"ה דהויה כי חסדים הם ו"ק שה"ס ו"ה. ב היא כשהחכמה שה"ס י"ה מתגלה במלכות ואע"פ שגם כאן היא בזווג עם ז"א אמנם החכמה שבמלכות שולטת ולא חסדים דז"א, ונודע שהחכמה אינה נמשכת ממעלה למטה וע"כ נבחנת למראה שאינה מאירה למטה ואז כתוב עליה, זה שמי לעלם שכתוב לעלם חסר ו שפירושו להעלים כי צריכים להעלימו שלא להמשיכו למטה שזה שורש כל שס"ה ולא תעשה שבתורה וע"כ בא הרמז על זה. שמי עם י"ה הוא בגימטרייה שס"ה כי י"ה שה"ס החכמה והגר ה"ס זה שמי לעלם שצריכים להעלימו. אבל בחינת מראה המאירה שה"ס הארת החסדים הוא מצווה להמשיכו ממעלה למטה לערב גם את הנברא וזהו שורש כל רמ"ח מצוות עשה, וע"כ כתוב עליו וזה זכרי לדר דר, וע"ז בא הרמז ו"ה עם זכרי גי רמ"ח. כי אורות החסדים ה"ס ו"ה והם רמ"ח אורות כנגד רמ"מ צוות עשה הממשיכות אלו רמ"ח אורות ונשמת הצדיק שקיים רמ"ח מצוות עשה מתלבשת לאחר פטירתה באלו רמ"ח אורות המקיים רמ"מ מצוות עשה מקבל לבוש כמו לבוש הנשמה ואיתו נכנס לגן עדן. וז"ש קב"ה מלכיב לה שה"ס ז עננים שהם חסדים כנגד ז"ס חג"ת נהי"ם ועל ידי לבושים אלו שמתלבשת ברמ"מ אורות של מראה המאירה. במראה היא בגיר רמ"ח ועליה כתוב וראייה לזכור ברית עולם דא אספקלריא המאירה כי בה שייך אריה, ואור להיותה נמשכת ממעלה למטה. וע"פ שעיקרה חסדים, עכ"ז נק' ראיה משום שהחסדים כלולים מהארת החכמה. בחלום אדבר בו דא אספקלריא שאינה מאירה דהיינו סוד י"ה שליה כתוב זה שמי לעלם. ושה"ס שליטת החכמה שבמלכות שצריכים להעלימה שלא תאיר אלא ממטה למעלה ובעת השהיא שולטת לפני עצמה בלי חסדים ה"ס חשך ולא אור וז"ש כליל משס"ה נהרין כחשבן ישנה והיינו אני ישרנה, כי אז היא בבחינת סתימת עינים שה"ס חשך ושינה. וע"ז ואה"כ אינה ישרנה. חד בעלמא דין, מראה אחת נוהגת בעולם הזה שה"ס המלכות, שהיא מראה שאינה מאירה וחד בעלמא דאתי ומראה אחת היא כשהמלכות היא בסוד הבינה המשפעת חסדים שאז היא מראה מאירה בתוך האדם ישנם שתי הבחינות. בעולם הבא יקבל אור זה אם יכין לבושים. ואינון בעובדי ידוי דקב"ה. וב' המראות מאירות בנשמות שהן מעשה ידו של הקב"ה
וז"ש ורזא דלהון זה שמי לעלם י"ה עם שמי שס"ה כי בחינת החכמה ה"ס י"ה שצריכים להעלימה וע"כ כתוב לעלם בלי ו שזה שורש לשס"ה ל"ת שבתורה כנ"ל. וע"כ שמי י"ה בגימטרייה שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח כי החסדים הנכללים בחכמה הנמשכים ממעלה למטה ה"ס ו"ה דיינו ו"ק משום שעיקרם הוא חסדים ומצווה להמשכים והוא שורש כל רמ"ח צוות עשה כנ"ל שזה הרמז זכרי ו"ה בגמ רמ"ח.
ואלו ב מראות ה"ס ב צלמים שצלם ז"א ה"ס מראה המאירה וצלם המלכות ה"ס מראה שאינה מאירה כי צלמו מורה על צורת מראה שאינה מאירה, כי המלכות נק' אלקים ועל המראה שאינה מאירה, נאמר כי לא ראיתם כל תמונה צלם מצד הגוף אסור, וצלם מבחינת הויה מותר. ועל אותם העוברים על זה נאמר והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וז"ש ועל שאר דיוקנין דהיינו מעשה הרשעים רוצים להמשיך כאן בחינת תמונה, אבל על מראה המאירה נאמר ותמונת ה' יביט וע"כ ממראה המאירה שה"ס רמ"ח מצוות עשה נמשכים רמ"ח מלאכים המעלים את הנשמה. וממראה המאירה שה"ס רמ"ח מצוות עשה נמשכים רמ"ח מלאכים המעלים את הנשמה. ומראה שאינה מאירה שה"ס שס"ה ל"ת נמשכים שס"ה מלאכים המעלים את הנשמה שביחד עם תרי"ג וז"ש ותרי"ג מלאכין סלקין לה לנשמתא וסוד שס"ה ל"ת נמשכים מבחינת העלם השם, בסו"ה זה שמי לעלם כנ"ל. וז"ש כלהו פניהם וכנפיהם רודות דהיינו שאין בהם זווג והמשכה מן י"ה שה"ס הפנים אלא שמעלימים הארתה ממטה למעלה וז"ש לקיים וכו' ואשא אתכם על כפני נשרים. כי נשר ה"ס וק האמצעי, שתקון זה שהחכמה לא תאיר רק ממטה למעלה בא ממנו וע"כ נק' תקון הזה כנפי נשרים כי הכסוי נק' כנפים וקו אמצעי נק' נשרים דהיינו ב מלכיות כי המלכות נק' גן. כי המלכות מבחינת מראה המאירה ה"ס ו"ה ומלכות מבחינת מראה שאינה מאירה ה"ס י"ה ובשניהם הוי"ה שלמה. זווג ז"א ומלכות שבם כי ז"א נק' שמים והמלכות נק' ארץ כי ב הבחינות יש זווג ז"א ומלכות. אלא במראה המאירה שולט ז"א דהיינו מדת החסדים שלו. ובמראה שאינה מאירה שולטת המלכות דהיינו מדת החכמה שלה. ולעתיד לבא יתגה זווג י"ה ויעברו כנפי נשרים ובזמן ההוא יתקיים באדם ולא יכנף עוד מוריך כי יתבטלו הכנפים. ישנם שני צדדים לגילוי המציאות לאדם. א מציאות בה אפשר לקחת שותפות תוך הארה ממעלה למטה בתנאי שהחסדים שולטים. כשבאים לעשות מצווה בעולם הזה, סימן שישנה לנברא אפשרות לבטא עצמו במצווה.
אני וה"ו
- שמרה נפשי כי חסיד אני, למה, כדי שאתחסד עם אני, דהיינו כדי שאיד ואביא החסד הויה שהוא ז"א אל אני שהוא מלכות שנאמר בה אני והוא נ"י מלכות וה"ו ז"א אוי לו מי שמפריד אנ"י מלכות וה"ו ז"א אוי לו מי שמפריד אני מן הוא דהיינו למי שמפריד בין ז"א למלכות שנאמר הוא עשנו ולא אנחנו שהוא פירושו ז"א כי הכל אחד. דהיינו אני והוא אחד הוא בלי פירוד, ז"ש ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל אני הויה אני הוא ולא אחר, וזה אני מן אדני כלומר אני ה"ס אדני שבו יש אותיות אני. הויה זה הוא קו האמצעי דהיינו ז"א.
- ומשום שהשם הויה שהוא ז"א הוא לימין דהיינו חסד. אמר שמרה נפשי כי חסיד אני פירושו כי אתחסד בך עם אנ"י שהיא אדני, שהיא גבורה. כלומר שאיחד הויה שהוא חסד עם הויה שהיא גבורה, ויומשכו החסדים מהויה אל אדני ותהיה גם היא חסד, ובת"ת שהוא קו אמצעי מתחברים ב השמות הויה אדני ומשתלבים כזה יאהדונה"י כי קו אמצעי מחבר חסד שה"ס הויה עם הגבורה שה"ס אדני. וסוד הדבר בחסד ובגבורה שהם ב הקווים ימין ושמאל נאמר בהם ופניהם וכנפיהם פרודות כי פניהם ה"ס חב"ד ב הקווים ימין ושמאל שהם חכמה ובינה הם פרודות. וכן ב כנפים ה"ס ב קווים ימין ושמאל שהם משונים זה מזה וע"כ הם פרודות ובת"ת שהוא קו אמצעי שנק' הויה איש מלחמה על שם שלוחם עם קו השמאל וממעט אותו כדי ליחדו עם הימין להיות אחד. כתוב שתים חוברות איש שב' השמות הויה אדני מתחברים יחד, וע"כ ושתים מכסות אתת גויותיהנה שב' כנפים מתחברים בגוף ונעשות אחת. ות"ת נק' גוף שה"ס וגויתו כתרשיש וכן בב קווים ימין ושמאל שבג"ר שהם חכמה ובינה שהם ב שמות הויה אהיה, שעליהם נאמר ופניהם וגו פרודות מתחברים ג"כ ומשתלבים יחד ע"י קו אמצעי שה"ס הדעת ומשתלבים יאההויה.
