הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קלג-קלה | מתקדמים | שיעור 45

פנחס קלו – קלח שעור 46 

יותרת הכבד מרה קנה ושט ושופר

יותרת הכבד היא לילית הרשעה, ושט הוא השטן כשהאות וו מתארכת לנון, וזאת כאשר האכילה והשתיה הם לא במסגרת הקדושה. ושט דומה לעולם הזה, קנה לעולם הבא. 

פירוש נכון של המציאות, כלומר תפיסת העולם הבא מתקנת את הכעסים שיש לאדם בעורקי הלב. הלחץ הנפשי נגרם מהרצון לעולם הזה, אותו אי אפשר לקבל, אין שכר בעולם הזה. השכר הוא מעבר למקרה ולא במקרה עצמו. עשיו דורש הלעיטני, כלומר לבלוע לא דרך השינון, השינים, לא דרך הבינה שהיא ההשפעה ותפיסת העולם הבא. השטן גימטרייה שס"ה פחות אחד, פחות יום אחד בשנה, כיפורים בו אין אכילה ושתיה, ואין בו אחיזה לשטן, ויום כיפור מייצג את הוויתור על התפיסה החיצונית וכניסה לפנימיות. אדם צריך לאכול אכילה מודעת, לא רק לתיאבון ושובע, אלא  ישנה מטרה מעבר לרצון לקבל תענוג. אדם מזיק לעצמו כשנהנה בצורה לא אמתית.

1. ויום הכפורים  הוא כעין הקנה של הריאה שהוא בינה ועולם הבא ובשבילו העמידו בעלי המשנה הרואה קנה בחלום זוכה לחכמה. ז"ש קנה חכמה קנה בינה, שאין קנה פחות משניהם שהם י חכמה ה בינה ומשום זה צריכים לעורר בשופר שהוא קנה כנ"ל שהוא עולם הבא עולם ארוך המקבלת מאריך אנפין שנמצאים ממנו י"ג מדות הרחמים גימ וא"ו הא ה"ס ארך. ב ווין ה"ס אפים. כדי להשיג חוכמה צריכים את הבינה, שהיא כלי לחכמה.
2. ואמא עלאה היא תקיעה מצד אברהם שהוא חסד. שברים מצד יצחק שהוא גבורה, תרועה מצד יעקב שהוא ת"ת. שכינה התחתונה שהיא מלכות היא קשר של כולם כי היא מקבלת את כולם. קש"ר הוא ראשי תיבות תקיעה שברים תרועה וכולם משולשים בשכינה ז"ש קדושה לך ישלשו כי אין קול יכול לצאת מהגוף לחוץ אלא מהפה, אף כך אין להפרש השכינה מהקב"ה כי הקב"ה נאמר בו קול ה' חוצב להבו אש. והשכינה היא תפלת כל פה ואלו הסימנים קשר"ק קש"ק קר"ק.
3. לוקחים שופר לעורר בו תרועה ותקיעה שהם דין קשה ברחמים. כי תרועה היא דין קשה ותקיעה היא ברחמים ושבים היא דין רפה ותקיעה רחמים ואז מתעוררים  כך למעלה להתערב זה בזזה דין ברחמים ורחמים בדין.

רעיא מהימנא

1. ובחבור ראשון אמר רעיא מהימנא בזה התבשם השטן ונקמטה ן מושט וחזרה להיות ו ומה השוט נעשה שטן, חזר עתה לאחור ונעשה ושט כבחילה. משום שהקול קול ליעקב כי ישראל אין כוחם באכילה ושתיה כשאר העמים שיורשים עולם הזה, שכוחם באכילה ושתיה, אלא ישראל כוחם בקול זה שהוא עולם הבא. עולם ארוך שנברא באות י ומשום שקול שופר שה"ס המוחין דז"א נק' קול שמקבלים משופר שהוא בינה, יוצא ממנו מן י שהיא חכמה אמרו רבנן אין פוחתין מעשרה שופרות דהיינו כנגד אות י כי באות י נעשה ודאי עולם ארוך שהוא ו עולם הבא. דהיינו שמקבל מוחין דעולם הבא. ובאות ה ברא עולם הזה שהיא ה קטנה דהיינו מלכותשבה אכילה ושתיה של תורה דהיינו המוחין דחכמה וחסדים הנק' אכילה ושתיה. כל אחד צריך לעשות תפקידו, ותפקיד ישראל לתת לעולם את הקול, את העולם הבא. האות ה היא מלכות שהתכללה בבינה, ובה ברא את העולם, בהיבראם, באות ה בראם, במידת ההשפעה.
2. ויש סוד אחר כי אחר שנגזרה הגזרה בב' אותיות ה ה שהם ב בתי דינים בינה ומלכות, מי יכול לבטל הגזרה של שניהם, רק י"ו דהויה כי אות ה דהויה אי אמא עלאה, בינה י היא אבא חכמה וכתוב: כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש שהיא ה שנק' נפש, אישה יקימנה ואישה יפרנו. אשר י היא איש של ה ראשונה שהיא בינה ו היא איש של ה אחרונה שהיא מלכות. ע"כ הם יכולים להפיר הגזרה של ב ההין. ומשום זה צריך לעורר הקול שהוא ו, ז"א בעשרה שופרות שהם י. כדי שיבטלו הדינים שבב' ההין שהם בינה ומלכות והעיקר שלהם שכל סימן וסימן מקשר"ק קש"ק קר"ק יהיה בנשימה אחרת בפה שהוא חלק י מעשרה.
3. מיד שרבי שמעון והחברים שמעו הדברים אמרו, ברוך אלקים שזכינו לשמוע דברים מאותו הנק' רבן של כל הנביאים רבן של כל החכמים ושל מלאכי השרת, שהקב"ה ושכינתו מדברים על פיו. וכתב על ידיו סודות אלו שלא נשמעו כמותם ממתן תורה עד עתה.
4. אמר רעיא מהימנא לרבי שמעון, מאור הקדוש השלם דברי הסודות של חבור הראשון לפרש אותם, כי כל ראשי ישיבות שלמעלה ושלמטה כול מוכנים לשוע דברים אלו מפיך ואת הביאורים שלך. כי שמחה וגאולה תתעוררנה על ידיה למעלה ולמטה אל תתנו דמי לא אתה ולא כל החברים  שלך.

כבד ולב

1. בתרועה ותקיעה ושברים מתבסם הכל זה בזה שמתמתקים כל הדינים. וכל מה שהכבד אוחז מקריב אל הלב שהוא המלך לזון אותו. ולב ההוא אין דרכו ואין תאוותו בעכירות המעשים של עמו אלא לוקח כל הברור וכל הצח שהם כל הזכיות וכל מעשים טובים וכל אותה העכירות והטנוף והלכלוך שהם מעשים רעים מניח בשביל הכבד שהוא סמא"ל שנאמר בו עשו איש שעיר עשיו משול לכבד. וכל העורקים שלו שההם שאר עמים עכו"ם ז"ש ונשא השעיר עליו את כל עוונותם. הוא אותיות עוונות תם אותו שנאמר בו ויעקב איש תם והעוונות של עמו הם בעורקים וגידים הדופקים שבלב. כשאדם עובד באופן שלם מבפנים, אז נק' תמים. אחרי החטא הקדמון, אין "מזון" נקי, שהרי אין צדיק בארץ שיעשה טוב בלי לחטוא, אז כל דבר צורך האדם עם עודף, ובוודאי כשעוסקים בהבלי עולם הזה. לכן כל דבר מיותר עובר לכבד, שהוא מקור לצרות. כל עיסוק שאינו הכרחי ואינו בקדושה, מזין את הס"א. 
2. ומשום שחין וצרעת וספחת שבכל האברים נמצאים בכבד מהלכלוכים שנשארו בו מהלב באה הבריאות לכל האברים כי כך הוא, כיון שהלב לקח כל הזך והברור והצד לוקח הכבד מה שנמצא ונשאר מהלכלוך והטינוף וזורק לכל שאר האברים שהם שאר עמים האחרים עכו"ם בעל כרחם ומהפסולת של הכבד לוקח הטחול שהוא לילית שנאמר בו יהי מארת חסר מחמת שנבראה לילית שמארת הוא לשון קללה כמ"ש מארה ה' בבית רשע.