הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קעה-קעז | השקפה| שיעור 59

פנחס קעה- קעז שעור 59

אמרה שבת – ולי לא נתת בן זוג

לֹא ניתן לִחְיוֹת אֶת מַטָּרַת הַבְּרִיאָה טֶרֶם תיקוּן הַבְּרִיאָה.
השאיפה, הריצה אַחֵר הַמַּטָּרָה בְּלִי יְגִיעָה מוּקְדֶמת נועדה לֶכִּישָׁלוֹן.
כשאדם עוֹבֵד בֶּשִׂמְחָה, זוֹ עֵדוּת שֶׁיָּבוֹא לְאַחֵר מִכֵּן לֶתּענוּג.

ישנה בחינה של האני באדם שהוא מכוון לגמר תיקון, שנק' מנעולא, שכעת לא ניתן להשתמש באורות הגדולים לפני תיקון הבריאה. המלכות/האני אתו כן ניתן להשתמש בזמן תיקון נק מפתחא. השאיפה הגדולה היא למטרת הבריאה, לגמר תיקון, רצון גדול לקבלת האור, זו בחינת השבת, אשר הבן זוג שלה הוא היסוד, הצדיק. כך בכל זיווג וחיבור ישנם שני מצבים.  בזמן תיקון עליהם לתפקד כאח ואחות, זו בחינת המנעולא בה יש חסדים, אך אין זיווג על מדרגת חכמה, זהו זיווג חלקי, רק של שמחה כמו בין שני חברים. ובגמר תיקון כבעל ואישה, מדרגת חוכמה בה ניתן להגיע לתענוג.

כשאדם עובד בשמחה, זו עדות שיבוא לאחר מכן לתענוג. שמחה היא מדרגת נשמה, ובכדי להגיע למדרגת חכמה, שהיא תענוג, יש לפעול קודם בשמחה.