הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא ל"ד-ל"ו | מתקדמים | שיעור 12

כי תצא ​​ לד - לו  ​​​​ שעור 12

ודברתם אל הסלע

ישנם מספר רמות של נבואה, כמו דמיון, חזיון, חלום, מראה, הכל לפי השכל שבלב. ראיה בעיני השכל מדברת על הצורה שהלב מפרש כפי שכתוב הלב יודע, הלב מבין. בחלום מעורבים גם דברי שקר בגלל הקליפות, ובנבואה ניתן ליראות בהקיץ.

את הרשע שגורם לדמיונות שווא יש להכות ארבעים חסר אחת, הוא היצר הרע אותו מכנה רבי נחמן מברסלב הכוח המדמה. כוח זה מפיל את האדם לגאווה ולהבנות שהוא חשוב וגדול. ארבעים חסר אחת גימטרייה טל, שזה אומר חשבון של שם הויה במילוי ללא האות ה אחרונה, כלומר ללא חיבור הלב אל העליון.

את האות ה אחרונה יש לגאול, ליבם כדי להגיע לגאולה, גימטרייה ארבעים וחמש. בגלות אדם מרגיש מרוחק מהשם, ועליו להוליד בתוכו את כוח ההתגברות על תאוותיו כדי לגאול עצמו ולבוא לחיבור.

היבום עם כוונה לשם שמים קשה ביותר, ולכן חז"ל ביטלו את היבום ויש לעשות חליצה. בשבילה נאמר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר ושלף איש נעלו ונתן לרעהו. הנעל מסמלת את ההתגברות לנעול את הרצון ולא להיות קשור לארץ, לארציות.

ראיה במראה היא חסד של ז"א ולא של בינה, בתחילה נראה מצד החסד ולאחר מכן מצד הבינה שהיא המראה הגדול.

צ) א"ל רע"מ מאור קדוש, מראה זו פעמים היא באות ה המראה הגדול ופעמים היא באות ב במראה אליו אתודע. ולפעמים באות מ ממראה ולפעמים באות כ כמראה אדם עליו ולפעמים ו ומראה כבוד ה' לפעמים למראה. ולא היה צריך תוספת אות כלל חוץ מאות ב במראה, אלא ודאי מראה הזו כלולה מעשר ספירות וכל אות מראה על ספירה שלה היי כמראה באות כ מראה על ספירת הכתר, וכך שאר אותיות כל אחת מראה על ספירה שלה ואין צריך להאריך כאן ולחכם ברמז.

צא) וכמה חזיונות יש לה וכן כמה דמיונות ומראות יש לה והכל נודע בעין השכל שבלב שהוא המלכות. שנאמר בה הלב יודע הלב מבין ומה שאמר הכתוב וביד הנביאים אדמה, הנה הדמיון אינו אלא בשכל הלב שהוא המלכות ואינו כדמיון שבעין, ז"ש ואל מי תדמיוני ואשוה. ואל מי תדמיון אל. ויש חזיונות כמו החוזים בכוכבים שהם מס"א אבל חזיון של נבואה היא כחזיון לילה שהיא מלכות הנק לילה ולא בספירות העליונות ממנה.

צב) דמיונות וחזיונות הם כמו המבין דבר מתוך דבר והמדמה דבר לדבר, אבל מראה שהיא בעין השכל, היא כאור המאיר בבת עין שהיא המלכות, כי הבת עין שחורה, כמ"ש שחורה אני, היי הבת עין ונאוה, באור הלבן שבפנים העין, המאיר לבת עין ובת עין הזו היא שנק נר מצוה, והאור שמאיר בה מבפנים היי הלבן הוא ותורה אור, היי ז"א שנק תורה.

צג אמר המאור הקדוש, היינו מה שאמרתי שעתה בתורה נגלה לך הקב"ה ושכינתו וזה הוא שכתוב, הויה במראה אליו אתודע. במראה היי אמא עלאה, אתודע היי שהיא נודעה לך בדעת, שהוא בן י"ה היי ז"א שהוא ו דהויה בחלום אדבר בו היי ה אחרונה שהיא השכינה. ישנן מספר רמות להסתכלות. המראה הגדולה בינה, המראה של אתודע ז"א ויש את המלכות, היא חלום שיש בה חלקים של שקר מאחר והיא בצמצום.

צד ​​ החלום הוא בסתימת העינים היי מלכות ומשום זה נק מראה שאינה מאירה. נבואה היא מראה בפתיחת העינים כי ג גוונים בעין כנגד ג אבות שהם חג"ת שבהם מאירה בת יחידה שהיא מלכות היי בת עין. ב כנפי העין הם נצח והוד והמראה של הנבואה אינה נראית אלא בהם בנצח והוד, וכשהם פתוחים היא מראה בהקיץ וכשהם סגורים היא מראה בחלום. מראה בהקיץ בא מצד ז"א הוא נבואה ומראה בחלום, מלכות.

צה א"ל ר"מ ברוך אתה לקב"ה קום השלם המצות להאיר מראה עליונה שהיא בינה בהם במצוות אל הקב"ה. אמר לו מאור קדוש י היא בת עין היי מלכות עליה נאמר כי נר מצוה ותורה אור, כי נר מצוה היא המלכות ותורה אור היא ו שאות ו מאיר בה בבת עין, ה ספירות שהם ג גוונים שעין חג"ת וב' כנפי העין נצח והוד וחמש פעמים אור מאירים בה בבת עין מבפנים שהם מן ה עליונה שהיא בינה שהיא אור המראה.

ארבעים חסר אחת

צו מצווה זו להכות לרשע שהוא סמאל שעתיד הקב"ה להכותו חמישים מכות משום שעשה עצמו אלוה. יבוא היחוד מק"ש ובשכמל"ו שישראל מיחדים בכל יום בכ"ה כ"ה אותיות שבהם ויכה בהם למי שעוש עצמו אלוה והוא אינו אלא עבד מטונף ואלו שחטאו באות ה אחרונה שהיא מלכות תקן להם הקב"ה להכותם ביוד הא ואו שהם בגימטרייה ארבעים חסר אחת ובשם הזה הכה הקב"ה עשרה מכות לאדם, עשרה לחוה, עשרה לנחש ותשעה לארץ שהם ל"ט מכות משום שכולם חטאו באות ה שהיא המלכות ומשום זה כתוב כי עשית זאת אשר זאת היא שם המלכות. המצווה להכות רשע, את הגאוותן שבכל אחד, ע"י שבונים אמון בק"ש עם הקב"ה.

היבום והחליצה

צז מצוה זו היא ליבם אשת אח, כי אשת אח היא ד מאחד ועם א"ח הוא אחד, כלומר שהמיבם צריך לכוין אל היחוד הזה ואם ח"ו אין לבו של היבם שלם לכוון להביא את א"ח אל ד שאות ד היא אשתו בת זוגו של א"ח אלא מכוון להנאתו עצמו, הוא עושה פרוד ומביא סמאל אל אחר אמצע ונאמר בו ושחת ארצה לבלתי וגו ושאז הסתלק הקוץ מאות ד ונעשה ר ומתהפכת המלה אחד אל אחר. ומשום זה והיה אם בא וג' והשחתת זרע מונע ממנו כמה ברכות, וגורם פרוד אל היחוד. ומשום זה ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה' צד הצדיק שבנפש, היסוד הוא המיחד

צח והיחוד של אח עם ד הוא ע"י צדיק ובועז משום שהתגבר על יצרו ליבם לשם מצוה נק צדיק וזה הוא שנק בועז שהוא אותיות בו עז היי חזק בייצרו. הן כל אלו יפעל אל פעמים שלוש עם גבר, וזהו יה"ו הכוללים שלש אותיות בצדיק, שהוא יסוד שנק גבר כדי ליבם את ה אחרונה שהיא מלכות. כדי ליבם את השכינה הקדושה חייב אדם להתגבר על ייצרו, וכך יוכל להגיע לחיבור ואחדות.

צט ובינה בן י"ה בשבילה נאמר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר ושלף איש נעלו ונתן לרעהו. כאן רומז שינוי השם שזהו מצפ"ץ בחילוף א"ת ב"ש כאן. וזאת לפני בישראל זהו שינוי מקום. אהיה איה מקום כבודו להעריצו יה"ו הוא אהיה וזהו שינוי מקום שינוי מעשה אדני. א מהמילה אדני היא אהיה י היא הויה ושניהם משתנים באדני.

ק וזאת התעודה היא אמא עליונה שהיא בינה שכתוב צור תעודה חתום תורה בלמודי. וצור היא בינה וכיוון שכתוב צור תעודה נשמע שתעודה היא בינה שהיא חותם של העולם היי חותם שמים וארץ שהם ז"א ומלכות. על התמורה זו היא שכינה התחתונה היי מלכות. באיזה מקום הסתירה המלכות את עצמה, היי בהעלם שלה, שהוא המלאך מטטרון והוא שינה אותה, שמה המלכות נק משנה. ואדם שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית כתוב בו משנה פניו ותשלחהו.

קא ומשום זה העמידו בעלי המשנה לא כשאני נכתב אני נק בעולם הזה, נכתב הויה ונק אדני. שואל, הרי כתוב אני הויה לא שניתי, ומשיב בכתיבה לא השתנה אבל בקריאה השתנה, כי כתיבה יורה שהוא במקומו לא השתנה, בקריאה שהיא מדרגת המלכות הנק דבור, שהוא מחוץ למקומו השתנה ונק אדני. השמר מפניו ושמע בקול אל תמר בו וגו' כי שמי בקרבו משום שהשפחה שלו שמה אדני כשמה של המלכה והקב"ה השתנה בו במטטרון משום שהשפחה שלו שמה אדני כשמה של המלכה, והקב"ה השתנה בו במטטרון משום שהוא נער בו הסוד ישוב לימי עלומיו. כך האדם כשבא לייבם עושה מעשה חיצוני, אך הכוונה הפנימית חייבת להיות של בחירה ביתר דבקות.

בקיום ההלכות החיצוני, ישנה השפעה פנימית על התת מודע, אבל צד הכוונה, ההשקפה חייב להיות קבוע. בעולם הבא יש שינוי מעשה, הכוונה ליתר דבקות תישאר תמיד, צמצום א לא מבוטל.