הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא נ"ב-נ"ד | מתקדמים | שיעור 18

כי תצא ​​ נב - נד ​​ שעור 18

תפילין של ראש ושל יד

על האדם לגלות במסע ע"י פנימיות התורה, את הנקודה הנפשית איתה צריך לעבוד את השם. בכך שיד ימין עוקדת את השמאל בזמן הנחת התפילין, מכפיפים את השמאל לימין, את הרצון לקבל לאמונה והשפעה.

קלו ראש השנה הוא זרוע שמאל שהוא יצחק, ששם דנים דיני נפשות, מי יחיה ומי ימות ועקדת יצחק היתה שם שעקד אותו אברהם. הקשר של תפילין של יד הוא דומה לעקדת יצחק שזה שמקדימים את יד שמאל שהימין מלפפת את השמאל ומכוונת אותו לארשתיך לי לעולם וזה הם לקשר הגבורות בחסדים. אשרי הוא הבן הנעקד באביו ונקשר בו לעשות מעשהו בתורה ומצוות ואשרי העבד הנקשר תחת רבו לעשות רצונו שהוא במקום בן המלך. עבודת הבן גדולה מעבודת העבד אשר בה יש להתחיל, עבודת היראה, ואז אפשר להגיע לעבודת הבן שהוא בחינת אהבה. במסגרת הכלל, הימין, האמונה עוקדת את השמאל לבוא לימין.

קלז מטטרון אשריך ואשרי בניך, היי אותם הנמשכים ממטטרון שעוד לא זכו להיות בנים לזו"ן דאצילות שהם קשורים ועקודים בתפילין תחת רשות אדונך. ומשם זה אע"פ שאתה עבד לאדונך מלך אתה על כל הממונים של שאר העמים, מלך על כל המלאכים, מלך שהשדים וכל המחנות שלהם כולם מפחדים ממך. מי גרם זה. הוא משום שאתה הדום רגליו של אדונך ואתה משמש לאדונך שדי של מזוזה מבחוץ שומר הפתח. הויה שהוא אדונך הוא בפנים ושדי מבחינת מטטרון הוא מבחוץ. שם שדי בחזה דיצירה השומר מפני החיצונים.

קלח וכך הוא שמטטרון הוא שדי בעת שהקב"ה יורד לבריאה לשלוט על עץ הדעת טוב ורע שטוב הוא מטטרון, רע הוא סמאל שהוא שד מלך השדים. מטטרון הוא מלאך מלך המלאכים, אבל מצד עץ החיים השם שדי הוא יסוד דאצילות ומשום זה למטה בריאה הם שנים עבד ורבו. שהעבד הוא שדי מבחוץ ורבו הוא הויה מבפנים, שהם אינם יחוד אחד, ולמעלה באצילות ת"ת ויסוד הם אחד, כי גוף וברית אנו חושבים אחד, שהם עמוד אמצעי וצדיק היי ת"ת ויסוד.

כאשר בא אדם למקום עבודה בו יש לבער את הקוצים מהכרם, לנקות את עיוותי החשיבה, יש לעבוד בהפרדה בין הנקודה הפנימית לחיצונית. השדים והיצר הרע, מציירים לאדם מציאות מדומה, שלמעשה אין לכח זה בפני עצמו שום אחיזה במציאות. בעולם הבריאה ישנה מעין הפרדה, ששם שד"י מבחוץ, ושם הויה מבפנים. ​​ 

קלט כמו שתפילין של ראש הם מוחין דבינה על ת"ת שהוא עץ החיים שבאצילות, ומלכות היא תפילין של יד. כך למטה בעץ החיים דבריאה מצד כסא העליון שהוא בינה דבריאה הוא תפילין של ראש של מטטרון ותפילין של יד שלו הם כסא תחתון היי מלכות דבריאה וזהו שאמר עליו הנביא כסא כבוד מרום מראשון.

קמ אבל מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, בקשר של תפלין נקשר יצר הרע תחת יצר הטוב כעבד תחת אדונו כשיורדים יש קליפות, והקשר בא לעשות גבול להפריד מהקליפות, בקול תורה ובקול תפלה ובקול שופר, כי קול של מצוה הוא רומח אליו, שדוקר וממית את יצר הרע. וזהו קול השופר שהוא קול עמוד האמצעי היי ז"א שהוא כלול אש מים ורוח שהם ג אבות גבורה חסד ת"ת שבהם הי"ו. ה באברהם י ביצחק כלומר ה שבשם אברהם רומזת על דין וזהו י משם אלקים היי המוחין שבשם אלקים. וה"י אלו ה"ס אש ומים שבשופר ומשום זה עלה אלהים בתרועה. ו מן ואלקי יעקב זה הוא רוח השופר היי ת"ת השכינה היא הכלי המקבל כל ג אש מים רוח של שופר והיא ה של השופר. הרומח שהוא בחינת השופר, נועד לטפל ולדקור את מה שמפריע לאדם ללכת בדרך הטובה. יצר הרע בא כל פעם בתחפושת אחרת, ואל לו לאדם לשקר לעצמו ולחפש תירוצים למה אין להילחם בו. כאן חייב אדם לבטל הרגלים, לשנות סביבה במידת הצורך, ולהפסיק מתאוות מזויפות.

עשרה שופרות

קמא יוד שופרות שהם קשר"ק קש"ק קר"ק שבהם מתלבשים הא יוד ואו הא שכל אותיות אלו הם לצדדים אחרים ולרשעים ככבלים ורמחים וחרבות. תרועה היא שלשלת וב' תרועות הן בעשרה שופרות והן אחד. משתמשים בשופרות כדי להוריד את הדין.

קמב שנאמר בה והאם רובצת על האפרוחים. ישראל מצפצפים אליה בכמה צפצופים של התפלות והיא אינה רוצה לרדת אליהם היי להאיר ממעלה למטה. כלומר שאינה רוצה לשנות מבחינת הקטנות שה"ס רובצת, המאירה רק ממטה למעלה. מה עושים ישראל, לוקחים עמהם האם, שהיא השכינה וקושרים אותה בקשר של תפלין וכמגיעים לק"ש קוראים בניה בשש מילים היחוד שהם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שה"ס חג"ת נה"י דז"א מבחינת הגדלות והנה הם יורדים אל אמם שהיא השכינה וקורשים אותם עמה בסוד היחוד דבשכמל"ו וזהו אשר תקראו אותם היי שתקראו הו"ק דגדלות דז"א שיאירו בשכינה שאז תאיר את החסדים ממעלה למטה שהוא עונתה, כלומר זמן הזווג שלה כמו שכתוב מועדי, היי אשר תקראו אותם במועדי, פירושו בעונה שלי. המועד הוא זמן לזיווג, שבו הגענו לטהרה של אותה בחינה. כאשר לכל מועד יש את הייחוד המיוחד לו.

פסח שבועות סוכות

קמג כעין זה אנו קוראים המוחין מז"א שיאירו בעונתם בשכינה במצה שמזמינים אותה לשבעת ימי הפסח, וכן מזמינים לשבעת ימים של סוכות שבעה מינים שהם לולב אתרוג ג הדסים וב' בדי ערבה. שבועות קוראים אותם את המוחין דז"א בתורה ראש השנה הוא יום הדין כל אחד במינו.

קמד כל מי שקרא היי שהמשיך מוחין מז"א למלכות כל מדרגה במינה, יתקיים בו אז תקרא וה' יענה. אז הוא ז ימי סוכות ויום א של שמיני עצרת. אז מצה וז' ימי הפסח אז סוכה היא א וז' מינים של לולב שהם ג הדסים היי הדסים ערבות לולב ואתרוג הרי הם עם ז פרטים, י"א כחשבון ה"ו וצריך לומר הלל עליהם ששם הלולו יה בהיינו י"ה כדי להשלים שם י"ה ו"ה.

קמה וצריכים להעלות המלכות בארבע מינים עד המחשבה שהיא חכמה ז"ש אמרתי אעלה בתמר. אעל"ה הוא סימן היי ראשי תיבות אתרוג ערבה לולב הדס ומחשבה היא שם המפורש היי הויה במילוי אלפין שהוא חכמה דז"א שיש בה עשר אותיות יוד הו ואו הא שעם ד מינים נשלם בה חשבון י"ד כעין י"ד פרקים שביד ימין דז"א שהוא חסד שבו צריך ליטול את הלולב. והרי מתן תורה היי שבועות שהוא שבעה בשבעה היי ז ימים בז' שבועות שהם בחשבון י"ד וזהו י"ד רמה שה"ס קו אמצעי. בראש השנה הם ג"כ י"ד קול השופר עם ג פרטים שבו שהם אש רוח מים הם ד ועם עשרה שופרות כמו שהעמדנו למעלה הם י"ד.

קמו בפסח השכינה היא יד הגדולה שהוא מצד החסד. בראש השנה היא יד החזקה מצד הגבורה במתן תורה היא יד רמה מצד עמוד האמצעי שהוא ת"ת וג' פעמים י"ד הם מ"ב ועם ג האבות חג"ת שהם תלוים מהם עלים מ"ה כחשבון יוד הא ואו הא.