הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת וילך א-ג | מתקדמים | שיעור 1

​​ וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל. ר חזקיה פתח, מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם. אשריהם ישראל שהקב"ה רצה בהם ומשום שרצה בהם, קרא אותם בנים בכורים קדושים, אחים. כביכול ירד לדור עמהם, ז"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ורצה לתקנם כעין של מעלה והשכין עליהם שבעה ענני כבוד ושכינתו הולכת לפניהם, ז"ש וה' הולך לפניהם יומם. ושכנתי בתוכם אומר, שכאשר אדם ממליך את הקב"ה על חייב, אז הקב"ה שוכן בתוכו במשכן שבלב.

​​ ג אחים קדושים הלכו ביניהם ​​ ומי הם, משה אהרן ומרים שהיו מרכבה לשכינה. בזכותם נתן להם הקב"ה מתנות עליונות . כל ימיו של אהרן לא סרו ענני כבוד מישראל והרי העמדנו שאהרן הוא זרוע ימין של ישראל היי שכתוב וישמע הכנעני מלך ערד וגו' כי בא ישראל דרך אתרים וגו. דרך אתרים פירושו שישראל היו כאדם ההולך בלי זרוע וסומך עצמו בכל מקום ומקום. כי אתרים פירושו מקומות ואז וילחם בישראל וישב ממנו שבי שזה היה משום שהיו בלי זרוע ימין. אהרן היה זרוע ימין של הגוף שהוא ת"ת ועל כן כתוב מוליך לימין משה זרוע תפארתו. ומי הוא, אהרן שהוא זרוע הימין של הת"ת.

וילך משה, שואל מהו וילך, אנה הוא הולך, ומשיב, וילך פירושו שהלך כגוף בלי זרוע כש"א וילכו בלי כח לפני רודף כי מת אהרן שהוא זרוע ימין, והגוף שהוא משה רצה להסתלק מחמת זה שבלי בחינת אהרן האמונה, יד ימין, אינו רוצה משה ללכת.

​​ כל ימיו של משה אכלו ישראל לחם מן השמים. כיוון שבא יהושע כתוב, וישבות המן ממחרת וגו' ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, מה בין מן לבין לחם מן הארץ, אלא זה המן הוא מלמעלה מן השמים שהוא ז"א וזה לחם מן הארץ הוא מלמטה מהמלכות הנק' ארץ. כל זמן שהיה נמצא משה היה שולט גוף השמש שהוא ז"א ומאיר לעולם, כיוון שהסתלק משה הסתלק גוף השמש ויצא גוף הלבנה שהוא המלכות שהיא בחינת יהושע וע"כ נפסק לחם מן השמי ויאכלו מעבור הארץ שהוא מלכות.

​​ כתוב, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע איפה וגו' כיוון שאמר הקב"ה למשה הנה מלאכי ילך לפניך, אמר משה ומה זה שהנהגת השמש תאסוף שהיא הנהגת ז"א והלבנה תנהג, איני רוצה. בגוף הלבנה בהנהגת המלכות שנק' מלאך. ואמר לז"א אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. גוף השמש אני רוצה שהוא ז"א ולא הלבנה שהיא מלכות, אז האיר גוף השמש ונעשה משה כעין גוף השמש לפני ישראל כיוון ​​ שנאסף משה נאסף השמש והאירה הלבנה והיה יהושע משתמש לאור הלבנה. אוי לאותה בושה רואים מכאן שירדו ממדרגת השמש, משה לדרגת הלבנה, יהושוע, שאם היה נכנס משה לארץ היו נגאלים.

​​ ויאמר וגו' מאה ועשרים שנה וג' היי שא"ר אלעזר ארבעים שנה האיר השמש לישראל ונאסף לסוף ארבעים שנה, והאירה הלבנה, ע"כ אמר לא אוכל עוד לצאת ולבא וגו' כי הגיע זמן שליטת הלבנה שהיא בחינת יהושע א"ר שמעון ודאי כך הוא היי שכתוב ויש נספה בלא משפט וכבר העירו החברים ואנחנו נעמיד הכתוב, אבל על מה שהעירו החברים, הכל הוא צריך לעולם לתועלת האדם שיסתלק מטרם שיבא זמנו היי שנספה בלא משפט. והרי משה רבינו היה צדיק עצום, אז למה נספה, אלא לא יכול היה להגיע לזיווג שלם עם המלכות, שעוד לא הגיע הזמן.

כל הרוחות היוצאים מלמעלה יוצאים זכר ונקבה ונפרדים בבואם לעולם הזה להתלבש בגופים. ולפעמים תצא לעולם נשמה של הנקבה מטרם שיצא הנשמה של הזכר שהוא בן זוגה. ובכל פעם שהזכר עוד לא הגיע זמנו להתחבר מבחינת דרגתו הרוחנית עם הנקבה שלו ובא אחר שאינו בן זוגה ונשא אותה כיון שהגיע זמנו של זה שהוא בן זוגה להתחבר, הנה כשהתעורר צדק שהוא מדת הדין בעולם לפקוד על עוונות העולם. הוא אוסף אותו האדם שנשא אותה, היי נוטל נשמתו ונפטר מהעולם ובא אחר שהוא בן זוגה ונושא אותה, וע"כ קשים זווגים לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. כפי שראינו באוריה החיתי ובת שבע שהייתה ראויה לדוד המלך.

​​ וכל זה הוא קלקל הזכר שאינו בן זוגה את מעשיו אז נוטלים אותו מהעולם בשעה שהגיע זמן של בן זוגה לקחתה, ואע"פ שלא קלקל מעשיו כל ​​ כך בעוונותיו שיהיה מחויב למות במשפט, מכל מקום הוא נפטר באותו זמן מטרם שמגיע זמנו למות ולא נעשה כך על פי משפט. ועליו כתוב ויש נספה בלא משפט ופוגשים בו דינים של צדק שהוא מלכות של מדת הדין בעוונותיו. משום שהגיע זמנו של האחר שהוא בן זוגה אינו חייב למות. מצד המקרה ותפיסת לבושיו דרך המקרים החיצוניים, רואים פירוד, אולם כשמתקדמים בזמן, היי עוברים חידושי צורה, נראית האחדות, והזיווג שהיה בלבוש תודעה גשמית מת, וזה למעליותה, שאין צורך בבחינה הקודמת, מתוך שלא לשמה בא לשמה

א"ל ר אלעזר, ולמה הוא מת, יפריד אותם הקב"ה, זה מזה ויבא אותו שהוא בן זוגה וישא אותה. אמר לו זה הוא לתועלת האדם וחסד הוא עושה עמו כדי שלא יראה אשתו ברשות אחר. אם זה שהוא בן זוגה אין מעשיו כשרים אז אע"פ שאשה זו שלו היא, מכל מקום אינו נדחה האחר שאינו בן זוגה מפניו.