הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת וילך יג-טו | מתקדמים | שיעור 5

וילך יג - טו  ​​​​ 5  ​​​​ 

פתחים של עדן ופתחים של גיהנום.

מי שמקבל שיש בורא בעולם, יכול להבין שהכל קורה לטובה.

אדם משער בליבו לפי תת המודע שלו, לפי העיבוד שלו במפגש עם המציאות. וכשמפרש נכון את המציאות, ליבו פתוח לשער גן עדן.

אדם גאוותן משער בליבו מציאות מעוות, הוא כועס, מוציא שם רע, מחפש רק טובה אישית, ואז ליבו פתוח לגיהינום.

עיקר האמונה להאמין שכל מה שעושה הבורא הוא להיטיב, ותפקיד האדם בזמן תיקון להתאמן, להפנים שהמקרה החיצוני לא קובע.

הבדידות היא הדבר הקשה ביותר לאדם, ונובעת מאי קבלת מציאות הבורא, כלומר הרגשת אי שייכות לכלל גדול ממני. ​​ 

אמונה שלמה כוללת שני דברים, שהבורא טוב ומטיב, וגם יש לי תפקיד אישי להגיע לאהבת השם.

​​ 

מג למדנו רשעים שבגיהנם כולם עולים במדורים ידועים. וכמה פתחים יש בגהינם וכל הפתחים הם כנגד הפתחים שבגן עדן, ובשעה שמוציאים משם את הרשעים שקבלו ענשם שעשו תיקון הם פותחים הפתחים ומשימים אותם לחוץ. וכל הפתחים נק בשמות כנגד הפתחים שבגן עדן, וכל פתח ופתח שבגן עדן נק בשם כנגד אותו הפתח מהבחינה שכנגדו בגיהנם ואלו הפתחים שבגן עדן, נודעים פתחים כנגד פתחים. כלומר כשרואים בחינת הפתח שבגינם יודעים על ידו את הפתח שכנגדו בגן עדן מאיזו בחינה הוא. לפי העיוות שהוא צד הגיהנום יודעים מהו הצד החיובי של אותו דבר.

מד בגיהנם יש מדור אחרון תחתון של כולם ומדור ההוא הוא כפול מדור על מדור ונק ארץ עיפתה מהו עיפתה, הוא כש"א רבוע יהיה כפול, כמו עפעפיים ומתרגימן ברובע יהיה עיף. אף כאן עיפתה כלומר כפולה, ומדור ההוא נק שאול תחתית שאול הוא מדור אחד העליון. תחתית הוא מדור התחתון ומשום זה נק ארץ עיפתה תחתית ונק ג"כ אבדון. שאול ואבדון, שהם מדורים הכפולים זה על זה כל המדורים לא נכפלו וכולם אינם עייפים כלומר שאינם נק ארץ עיפתה חוץ מזה. משאול עוד אפשר לעלות אך לא מאבדון

מה ולמדנו מי שיורד לאבדון שנק תחתית, אינו עולה לעולם ואדם ההוא נק איר שכלה ונאבד מכל העולמות. ולמדנו למקום ההוא מורידים לאותם האנשים המבזים לענות אמן. ודנים אותו בגיהנם על אמנים רבים שנאבדו ממנו שלא החשיב אותם ומורידים אותו באותו מדור התחתון שאין בו פתח ונאבד ואינו עולה משם לעולם. וע"כ כתוב, כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. ושואל, ולא הרי כתוב מבן שאול שועתי שמעת וגו, הוא עלה משם וכתוב מוריד שאול ויעל ומשב אל אכאן שאול שממנו עולם ושם תחתית. שמשם אינו עולה והעמדנו כאן שחזר בו שעשה תשובה שם שלא חזר בו. אמן הוא הסכמה פנימית של האדם, ביטוי לקבלת השם כמלך, שאמן ראשי תיבות, אל מלך נאמן. מכאן אמן הוא קבלה שהשם הוא הבורא ואין עוד מלבדו, שהוא עשה עושה ויעשה לכל המקרים, והכל לטובתנו.

תשובה מועילה תמיד, אך אם אדם לא מסכים למציאות הבורא, דבר שניכר כאשר אינו עונה אמן בכוונה פנימית, שאז גם תשובתו אינה תשובה.

כיצד יכול אדם לא להבחין שישנם תופעות פנימיות שאינן תלויות במקרה. הפירוש של המציאות לא תלויה במקרה, ורואים בחוש שבחלום למשל, ישנה מציאות שלא תלויה במצב גשמי. הפנמה של תובנה זו מאפשרת לקבל את הבורא בצורה הנכונה, ולא להישאר בתפיסה גשמית גופנית בלבד.

מו א"ר יוסי מהו שכתוב כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות וג' אותי עזבו מקור מים חיים זה הוא שלא רצו לקדש השם של הקב"ה באמן מהו עונשו, הוא שכתוב לחצוב להם בארות בארות נשברים שיורדים לגיהנם מדרגה אחר מדרגה עד שיורדים לאבדון שנק תחתית. ואם הוא מקדש השם של הקב"ה לכוון באמן כראוי עולה מדרגה אחר מדרגה להתעדן מעולם הבא ההוא שנמשך תמיד ואינו נפסק ז"ש אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאווה. עדן הוא חוכמה, להתעדן אומר לקבל חכמה, להיות אדם עדין אומר אדם שאינו גס בליבו ברצון לקבל רק לעצמו. העדינות היא היכולת להיות זך כדי לאפשר השוואת צורה בין האור לכלי. האור כולו להשפיע כפי רצון הבורא, לכן אדם עדין הוא זך ומשפיע.

שירת הבאר

מז למדנו שירה מושכת ברכות ממעלה למטה עד שתמצאנה ברכות בכל העולמות. אר"א עתידים הם ישראל לומר שירה ממטה למעלה וממעלה למטה ולקשר קשר של אמונה שכתוב, אז ישיר ישראל את השירה הזאת, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר, היי לעתיד. וכן כולם על דרך זה שנאמרו בלשון עתיד, את השירה הזאת הוא ממטה למעלה, כי השירה היא במלכות שמשוררת למעלה לז"א, עלי באר ענו לה, עלי באר, כלומר שאמרו למלכות הנק באר, עלי למקומך להתאחד בבעלך בז"א זה הוא ממטה למעלה שמעלים המלכות לז"א. הבאר עולה כאשר פועלים מידת השפעה ומעלים אור חוזר

מח ואח"כ ממשיכים ממעלה למטה באר חפרוה שרים, באר היא מלכות חפרוה שרים שהולידו אותה או"א כי או"א תקנו את המלכות בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע וגו' כרוה נדיבי עם אלו הם האבות היי חג"ת דז"א שנק נדיבי עמים. כרוה היי שהם כרו מקום שיזדווג בה המלך בברכות ובמה, הוא ע"ג זווג במחוקק זה יסוד,במשענותם זה נצח והוד. עד כאן ממעלה למטה, ממדבר שהוא המלכות הנק דבור מתנה, עולה ליסוד הנק מתנה וממתנה עולה נחליאל שהוא ת"ת ומנחליאל במות או"א זה הוא קשר השלם קשר אל אמונה קשר שקיום הכל בו.

אמונה זה לא רק לראות את הבורא כגדול, אלא גם לנברא, אל לו חלילה לזלזל בעצמו, שהרי הוא נברא בצלם ומחזיק בתפקיד חשוב, כיהודי גאה שמחזיק כבוד פנימי, שבא בביטול כלפי הבורא, ובגאווה לבצע תפקידו.