הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת וילך י-יב | מתקדמים | שיעור 4

וילך י - יב  ​​​​ 4

כי שם ה' אקרא הבו גודל וגו'

צריך להאמין שבכל מידת דין, יש שם הויה שהוא רחמים.

כאשר אדם עונה אמן, הוא מאשר למעשה שבכל דין יש רחמים, שהויה הוא האלוקים. משמעות הדבר הוא אמונה שכל דין יכול להיפתר.

לב מתוקן פתוח לקבל את ההטבה האלוקית. כשיש לאדם פחדים מלתת עצמו, מלקבל אהבה, הסיבה היא שאינו משבח כראוי את השם.

גאוותן פוחד לשבח אחר מפני שעלול להיות נתון למי שגדול ממנו. ומי שמשבח את השם, מביא להפצת הברכה לכולם.

כל חוויה יש ליחס לכלל הגדול ביותר, לקב"ה, ואז להביא אותה לפרטים, ולקשר הכל יחד. ​​ 

לג מאין לנו זה ממשה, מתחילה אמר ממטה למעלה שאמר כי שם ה' אקרא, מהו אקרא הוא כמ"ש ויקרא אל משה, שזו היא השכינה ואח"כ אמר, הבו גדל לאלוקינו זהו מלך העליון היי ז"א ואח"כ ירד במדרגותיו ממעלה למטה מז"א עד המלכות. שכתוב צדיק וישר שהם יסוד שנק צדיק, וישר שהוא המלכות. ולאח"כ קשר קשר של אמונה ומאמר, הוא, היי צדיק וישר הוא, זהו קשר לכל כי הוא לשון נסתר הרומז על א"ס ב"ה המקשר את הכל. שכינה ממטה וז"א שם השם ממעלה. ב' הייחודים ממטה למעלה וממעלה למטה הם החשובים, ויש לכוון בלב ולקשר הכל לאחד.

לד משום זה צריך האדם לסדר שבח אדונו באותו הדרך מתחילה ממטה למעלה להעלות כבוד אדונו שהוא המלכות, למקום ששקיו שמשקים ממקום של עמקות הבאר נמשך ויוצא היי למקום בינה ואח"כ להמשיך ממעלה למטה משקיו של נחל ההוא שהוא בינה, כל מדרגה ומדרגה של ז"ס תחתונות עד מדרגה אחרונה שהיא מלכות. כדי להמשיך ברכות לכל ממעלה למטה. לאחר שעולה למדרגה העליונה, יאיר לכל המדרגות שלמטה, ואז לקשר הכל בקשר של הקב"ה. כאשר אדם מגיע לתובנה גדולה ומייחס הגדולה לעצמו, הוא מבזה שם השם.

לה שואל מהו ובוזי יקלו ומשיב זהו מי שאינו יודע ליחד השם הקדוש ולקשר קש האמונה ולהמשיך ברכות למקום שצריך. ולכבד שם אדונו וכל מי שאינו יודע לכבד שם אדונו טוב לו שלא נברא. מי שלא יודע להתמסר, לבוא בביטול לעליון, מראה שאינו מכבדו. עניין אמן בכוונה הראויה היא כבוד השם.

עניית אמן

לו א"י ובוזי יקלו היי מי שאינו יודע לכבד את אדונו ולא התכוון באמן שלמדנו, גדול העונה יותר מהמברך, והנה העמדנו לפני ר שמעון שאמר שהעונה אמר, מושך ברכות ממבוע שהוא בינה אל המלך שהוא ז"א וממלך אל המלכה. ובאותיות חקוקות של ר אלעזר אומר מאלך דאמן שהיא בינה לא מ דאמן שהיא ז"א וממ' דאמן לן שהיא מהלכות. כיון שמגיעות הברכות לן שהיא מהלכות נמשכות ויוצאות משם ברכות לעליונים ותחתונים ומתפשטות בכל. והקול יוצא שתו משקוי הברכות שהוציא פלוני עבד מלך הקדוש. העונה אמן מושך את הברכות לכל הפרטים. עניית אמן מבטאת הסכמה לדבר, לברכה ששמע מחברו, ובכך מחזק את תפילתו הוא, שהרי הוא מאשר שהשם מלך העולם. יש בכך גדולה בעצם העניין שחברו ברך על פרי אותו אוכל, והעונה מסכים בפנימיות הגם שאינו נהנה מהפרי.

לז וכשישראל למטה שומרים עצמם לענות אמן ולכוון לבם כמו שצריך, כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה, כמה טוב נמצא בכל העולמות וכמה שמחה היא בכל. ומהו שכרם של ישראל שגרמו לזה, שכרם הוא בעולם הזה ובעולם הבא. בזה בשעה שמצירים להם ומתפללים תפלתם לפני אדונם, והקול מכריז בכל העולמות פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. אל תקרי אמונים אלא אמנים היי ששומרים לענות אמן. פתחו שערים כמו שישראל פתחו להם שערי הברכות כך עתה פתחו שערים ותתקבל תפלתם עלו אלו שמצירים להם.

לח זה שכרם בעולם הזה, בעולם הבא מהו שכרם, ומשיב כי כשיצא האדם מעולם הזה שהיה שומר לענות אמן. מהו שומר, כלומר ששומר אותה הברכה שאומר המברך ומחכה לו לענות אחריה אמן, כמו שצריך, אז נשמתו עולה ומכרזת לפניו פתחו שערים לפניו, כמו שהוא היה פותח שערים כל יום כשהיה שומר אמונים היי אמנים. בחינת עולם הבא, אומר שיפתח שערים בליבו. שער הוא מה שאדם משער בליבו, וכאן יכול לשחרר ולפתוח הבנה בלב.

לט א"ר יוסי א"ר יהודה מהו אמן, א"ר אבא, הרי העמידו הכל. אמן נקרא המבוע של נחל ההוא הנמשך שהוא בינה ונק אמן. כי כתוב ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אמן. קיום כל המדרגות היי אותו נחל הנמשך ויוצא שהוא בינה, נק אמן. שלמדנו, מהעולם עד העולם פירושו מעולם שלמעלה שהוא בינה, לעולם שלמטה שהוא מכלות, אף כאן אמן ואמן. אמן של מעלה שהיא בינה אמן של מטה שהיא מלכות. אמן, פירושו קיום של כולם, וכבר העמדנו אמן באלו האותיות שבו.

הקיום של כל דבר הוא מהעולם העליון, שלא יכול להיות חסר.

מ רש"א אלף מאמן היא עמקות הבאר, שכל הברכות נובעות ויוצאות משם ונמצאות. מ פתוחה היא נהר הנמשך ויוצא שהוא יסוד ונק מ וז"ס שלמדנו מ פתוחה היא יסוד ם סתומה היא בינה כמו שהעמדנו בכתוב לםרבה המשרה.

מא ן פשוטה היא כלל של ב נונין. ן פשוטה נ כפופה, כלומר שכוללת בתוכה גם את הנוקבא דז"א הנק נ כפופה ן פשוטה כלל דאת ו שכוללת בתוכה גם את הזכר שהוא אות ו שהוא ז"א כי ן פשוטה היא פשיטו דאתכליל כחדא זכר ונקובא שהם ז"א שהוא ו ומלכות שהיא נ משום זה הכל ביחד נ ו ן ובסוד המשנה כך למדנו. ו היא זכר ן פשוטה היא כלל זכר ונקבה. נ כפופה היא בכלל ן פשוטה. ובספרו של רב המנונא סבא מ שבכאן שבאמן היא ר"ת מלך היי אמן אמן הוא ראשי תיבות אל מלך נאמן שהוא כלל הכל ויפה הוא

מב למדנו כל מי ששמע ברכה מאותו שמברך, ולא כיוון לבו באמן עליו נאמר ובוזי יקלו כש"א לכם הכהנים בוזי שמי. מה ענשו, הוא כמו שלא פתח ברכות למעלה כך אין פותחים לו ברכות ולא עוד, אלא כשיוצא מעולם הזה מכריזים לפניו ואומרים, סגרו הפתחים לפני פלוני ולא יכנס ולא תקבלו אותו, אוי לו אוי לנשמתו.

עניית אמן פירושה שכל מה שקורה טוב, שהרי הבורא טוב ומטיב.