הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא מה-מח | מתקדמים | שיעור 14

האזינו אדרא זוטא מו - מח  ​​​​ 14

זעיר אנפין

על פי הסיפור המקראי של מלכי אדום שמתו, מלמד כאן הזוהר על התפשטות החוכמה בשורשה, ועל השבירה והקלקול כאשר המחשבה נבנית בצורה לא נכונה, שאז אנשים צורכים הנאה לא ראויה ונשברים.

התיקון הנדרש הוא יכולת ויתור על הרצון לקבל לפרטיות כפי שמופיע בטבעו של קו שמאל, כלומר דחיית האור/השפע ממטה למעלה, וקבלת ההארה דווקא מהימין שהוא השפעה, ובכך בונים קו אמצעי, שפירושו שמותר ליהנות רק מהאמת.

משמעות שבירת כלים באה בעת ניסיון לקבל הארה בזמן שמפרשים את המציאות בצורה מעוות בגלל אחיזת הקליפות. במצב זה מבקש האדם לפעול עם רצון הנובע מזכרון של חוויה מהעבר, המעורר בו רצון שאינו מתאים למקום ולזמן הנשלטים ע"י היצר הרע.

ישראל הוא עם סגולה, היינו שמסוגל לוותר על קבלת כל האור, תוך אמונה שאור שאינו ראוי יביא לחושך, כלומר ניתן לקבל רק בהשפעה, בחסדים, כאשר קו השמאל בונה את ההתגברות וגבולות המותר.

קי) א"ר שמעון מסתכל הייתי כל ימי במקרא הזה שכתוב בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו ועתה נתקיים כל הכתוב. בה' תתהלל נפשי ודאי כי נשמתי אחוזה בו לוהטת בו מתדבקת ומשתדלת הזו תעלה למקומה. ישמעו עונים וישמו היי כל אלו הצדיקים וכל בני הישיבה הקדושה והצדיקים שבאו עתה באדרא זוטא עם השכינה כולם שומעים ​​ דברי ושמחים משום זה גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו

קיא) פו"א כתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום ז"ש כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו באיזה מקום הוא בארץ אדום. במקום שהדינים מתאחזים שם מקום שבירת הכלים והקליפות עברו יחדיו היינו שכתוב וימת וימלוך תחתיו נקראים מתים מפני שהם הסיגים, המה ראו כן תהמהו נבהלו נחפזו, משום שלא התקיימו במקומם אלא נשברו ומתו משום שעוד לא התתקנו התקונים של המלך והעיר הקדושה היי המלכות וחומותיה לא הזדמנו. טרם היה תיקון של ג קווים בז"ת דנקודים וכשהתפשטו למקום זה נשברו. מה שאין כן בעולם אצילות שבו נעשה תיקון קווים גם בז"ת עיי עיבור והתפשט אור חוכמה למקום ז"ת. ושכותב עיר, הכוונה לאצילות. חומותיה הכוונה לחיזוק הפרסה בתיקונים שלא מאפשרים אח"פ במקומם אלא רק אח"פ דעליה, שהם מחזקים הפרסה שלא תהיה שוב שבירת הכלים, שזו בחינת חומה השומרת על העיר, אצילות בו כתוב לא יגורך רע.

קיב) ז"ש כאשר שמענו כן ראינו וגו' כי כולם לא התקיימו והיא המלכות מתקיימת עתה בבחינת הזכר ששרה עמה ז"ש וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, מי זהב ודאי כמו שהעמדנו באדרא

כי שבירת הכלים היתה מחמת שז"ס תחתונות עוד לא התקנו בתקון ג קווים היי בעיקר בתקון קו אמצעי המיחד ימין ושמאל ומקיים הארת שניהם באופן כפי שהיה צריך להיות שהימין שה"ס הארת החסד יאיר ממעלה למטה והשמאל שה"ס הארת החכמה יאיר ממטה למעלה וכיון שלא היה עוד תקון זה דקו אמצעי התמשכה הארת החכמה שבשמאל ממעלה למטה מאצילות לבי"ע שעוד לא היו קיימים, אך מדבר על מקום של שליש תחתון דא"ק ששם אמורים להיות מקומם וע"כ לא התקיימו אלא נשברו ומתו, וז"ש בדבור הסמוך דלא אתקיימו באתרייהו בגין דתקונין דמלכא לא אתקנו היי תקון ז"א שהוא קו אמצעי עוד לא התתקן ונמשכה החכמה דשמאל ממעלה לבי"ע וע"כ מתו, לפיכך אח"כ בעולם התקון כשנעשה התקון דקו האמצעי שהשמאל לא יאיר רק ממטה למעלה נבחן שהתקיימה הארת החכמה רב בבחינת אור נקבה שהיא ממטה למעלה ולא באור זכר שהוא ממעלה למטה ונמצא שכל אלו המלכים של עולם הנקודים נשברו ומתו לא נתקנו עוד כמו שהיו מולכים מקודם כי אור זכר לא התקן ע"י קו אמצעי אלא רק אור נקבה, וז"ש שכל המלכים דנקודים ששמשו בהארת חכמה בבחינת אור זכר דהיינו שהשמאל האיר ממעלה למטה לא התקיימו בעולם התקון והמלכות התקיימה בעולם התקון שתאיר בהארת חכמה כדרכה באור נקבה ממטה למעלה דהיינו בכח קו האמצעי שתקן אור השמאל שיאיר כן ממטה למעלה באור נקבה.

קיג) בספר האגדה של רב הנמונא סבא למדנו וימלוך תחתיו הדר, הדר ודאי היי יסוד שנק' עץ הדר כש"א עץ הדר שהמלכות נק' פרי והיסוד עץ הדר ודם אשתו מהיטבאל כמש"א כפות תמרים שהוא יסוד ונק' בלשון רבים תמרים מטעם שכתוב, צדק כתמר יפרח שפירושו שאינו פורח בלי נוקבא כי תמר הוא זכר ונקבה וע"כ כתוב בו ושם אשתו מהיטבאל. זו המלכות שנק' בת מטרד שפירושו שהיא בת מאותו מקום שהכל טרודים להשיג שנק' אב היי חכמה. וכתוב לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא באץ החיים, הרי שהכל טרודים להשיגה. פירוש אחר, בת אל אמא שהיא בינה שמצדה מתעוררים דינים המטרידים הכל, וע"כ נק' בת מטרד, בת מי זהב הוא משום שיונקת מב' צדדים המאירים בב' אפנים בחסד ודין, היי מימין ומשמאל שהימין ה"ס חסד ומי נק' מי, והשמאל ה"ס חכמה שנק' זהב היי מי זהב. אחרי שמלכו שבעת המלכים ונשברו, המלך השמיני ומלכותו התקיימה, עוביות דשורש בעולם אצילות שהתקיימה אחרי התיקונים

קיד) מטרם שנברא העולם לא היו משגיחים פנים בפנים ומשום זה עולמות ראשונים היי ז מלכים דנקודים, נחרבו שנשברו ומתו. ועולמות הראשונים נעשו בלי תקון, ואותו מלך שלא היה בתיקון נק זיקים ניצוצים כלומר שמלכותו ושליטו היה כמו הארת ניצוץ שדועך מיד ואינו, כאותו אומן כשמכה בפטיש בכלי ברזל, מוציא ניצוצין לכל צד ואלו הניצוצים היוצאים, יוצאים להטים ומאירים ומתכבים מיד ואלו נק' עולמות הראשונים ו משום זהה נחרבו ולא התקיימו, עד שנתתקן עתיקא קדישא ויצא האומן לאומנותו, מרזפתא פירושו פטיש טרם שנבנה אצילות לא היה זיווג פב"פ שיכול היה להתקיים, עד שנתקון עתיקא קדישה שתיקן וקבע תיקונים אלו באצילות בצורה מתוקנת.

איך נאצל ז"א מאו"א

קטו) למדנו בבריתא שהמאור הוציא זיקים וניצוצים לשלש מאות ועשרים ש"ך שהם אור העב של הרשימה, שנפלו תחת הפרסה להאיר לכלים השבורים ששם, והם ש"ך מפני שהיו שמונה מלכים כפול ד בחינות ועשר ספירות, שנפלו לבי"ע ונותנים חיות צדדים ואלו הנצוצים נק' עלמות עליונים ומתו מיד, ואח"כ יצא האומן היי עתיקא קדישא א"א לאומנותו ונתתקן זכר ונקבה ואלו הניצוצים שנתכבו ומתו הנה עתה נתקיים הכל, כי מהנר הקשה יצא ניצוץ שהוא הפטיש החזק שהכה והוציא ניצוצים שנתכבו בעולמות הראשונים ומתערב באויר הטהור בחסדים ומתבשמים זה בזה

שמונה מלכים מלכו בנקודים שהם דעת חג"ת נהי"מ וכל מלך היה כולל ע"ס אשר בכל ספירה ד בחינות חו"ב תו"מ היי שכל מלך כלול מארבעים בחינות. שמונה פעמים מ הרי ש"כ בחינות שעם מיתת המלכים נשברו כל אלו ש"כ ניצוצות שבהם והתפזרו לכל צד. שנחלקו ונתפזרו מהם אלו ש"כ בחינות ואח"כ יצא האומן היי עתיקא קדישא לאומנותו ונתתקן זכר ונקבה שהשמאל נעשה נוקבא לימין שהוא זכר ודינים מבוצינא דקרדינותא הוציאו ניצוץ דהיינו דיני השמאל שבנוקבא שהיא אמא ממנה יצא הנצוץ שהוא הפטיש החזק שהכה והוציא ניצוצין של עולמות הראשונים היי הדינים דחכמה דשמאל שגרמו שבירת הכלים מחמת שנמשכו ממעלה למטה. וניצוץ שיצא מאמא מתערב בחסדים דאבא הנק' אוירא דכיא שה"ס הזכר והתבשמו זה בזה.

אחר שהחכמה משמאל שה"ס נוקבא נכללת ומתערבת בחסדים דימין שה"ס הזכר, הרי היא נמצאת בכל השלמות כי אז החסדים מאירים ממעלה למטה והחכמה מאירה ממטה למעלה שזהו כל המבוקש. כאשר מתעורר רצון לקבל, יש לדחות אותו, זו תנועה שנקראת ממטה למעלה, היינו שאני התחתון מטה בחשיבות כלפי העליון שהוא החשוב. ודווקא הימין שהוא השפעה צריך להתפשט ממעלה למטה.

קטז) עתה מבאר יציאת ז"א מאו"א ואומר כשנתחבר או"א דהיינו זכר בנקבה, ואבא הזה הוא שמרוח הגנוז בעתיק יומין נגנז בו אותו אויר הטהור שה"ס חסדים וכלל את הניצוץ היוצא מהנר הקשה הגנוז בבטן אמא היי הדינים דחכמה דשמאל שבאמא וכשהתחברו שניהם ונכללו זה בזה, שחכמה דאמא נכללה בחסדים דאבא וכן להיפך יצאה גלגלת אחת חזקה היי הראש של ז"א והתפשט בצדדיו זה בצד זה בצד זה כמו עתיקא קדישא ששלש ראשים נמצאו באחד שהם רדל"א כתרא וחכמה סתימאה כך הכל נזדמן בג' ראשים

פירוש אחר שביאר סוד התקון בדדור הסמוך שהוא התכללות הדינים דשמאל בחסדים דימין ביאר כאן שמזווג הזה יצאה גלגלת ז"א בג' מוחין חב"ד, ונודע שחיבור או"א הוא ע"י המ"ן דמסך דחיריק שמעלה ז"א שלולא הגורם הזה אין השמאל מתחבר עם הימין, ע"י ז"א שנעשה לקו אמצעי ביניהם שאז יצאו מכתר ג קווים חב"ד באו"א אז נאצל חב"ד דז"א שהוא ראש ז"א מטעם שכיון שז"א גרם ג מוחין חב"ד וז"ש שהתפשט לג' צדדים ימין ושמאל ואמצע, שה"ס חב"ד שבראש דז"א וכבר ביארתי זה באורך באדרא רבא. ויש הפרש בין ג ראשים דעתיקא שם קו אמצעי למעלה שהוא רדל"א וכאן קו אמצעי מלמטה שהוא ז"א. הטעם הוא כי בג' ראשים דעתיקא שהם גלגלתא מימין וח"ס משמאל ורדלא עליהם באמצע אין דינים אלא כל שהתקן שם היה כדי להאיר שיצא כך למטה, ולפיכך נעשית התכללות ימין ושמאל שם, על ידי העליון שהוא רדל"א שז"ס שכתר נחשב לקו אמצעי, וחכמה ובינה שמתחתיו הם ימים ושמאל משא"כ בשערות רישא ודיקנא ששם כבר יצאו הדינים לא יכולו ימין ושמאל להתאחד ולהתכלל זה בזה אלא ע"י כח המסך דחיריק שבקו אמצעי העולה מלמטה שעל ידו נכנע השמאל ומתייחד עם הימין וכח העליון אינו מספיק להתכללות ימין ושמאל ומטעם זה זכה ז"א לכל ג מוחין דאו"א משום שהוא היה הגורם ליציאתם שלולא המ"ן שלו ממסך דחיריק לא נכללו ימין ושמאל בא"א ומשום שתלת מחד נפקי תלת בחד קיימא כשבאו לברוא את ז"א דאצילות, נבנה בג' קווים שאלמלא כך לא ניתן היה לקבל את ההארה