הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת האזינו צד-צו | מתקדמים | שיעור 4

האזינו צה- צט 4

ואף גם זאת - לה' תגמלו זאת

כאשר אדם בירידה בגלות לאחר שהתרחק מאדונו, גם אז הקב"ה נמצא איתו. הקב"ה נמצא עם כל אחד, בנקודת הרצון של האדם ליחד, לחיבור לשכינה. ולמרות הריחוק, תמיד נשארת נקודת געגוע לקשר.

אם אדם הנמצא בצרה, בקשיים שבדרך, ומאמין שהקב"ה נמצא עמו, זה מה שיוכל להצילו מהצרה, כלומר שמרגיש בעיות בחיים.

דרך האנוכיות והפרטיות לא יוכל האדם למצוא את השם. ומי שמבודד עצמו הוא בחינת עם נבל ולא חכם, כלומר החַיּוּת מסתלקת ממנו.

האדם בונה נכון את ההבנות שלו, את כל התולדות הנובעים ממנו, רק דרך בחינת השמים והארץ. כך כל המחשבות והרגשות צריכות להגיע מתפיסת הבורא והיחד, אחרת הוא חי במציאות מדומה.

רטו) ר"א פתח ואף זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' אשרי הם ישראל על כל העמים עכו"ם שאע"פ שהכעיסו לפני אדונם, הקב"ה אינו רוצה לעזוב אותם שבכל מקום שגלו בין העמים הקב"ה נמצא עמהם בגלות, ז"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' גם בגלות זוכר עם ישראל את הקב"ה

רטז) רבי אבא אמר, ואף גם זאת בהיותם, בא וראה כמה היא אהבת הקב"ה לישראל, שאע"פ שגרמו להיות בגלות בין העמים, השכינה אינה סרה מהם לעולם, ואל תאמר שהם בלבדם נמצאים בגלות אלא ואף גם זאת שהיא השכינה הנק' זאת נמצאת עמהם, ז"ש אף גם זאת בהיותם וגו

ריז) למלך שכעס על בנו וגזר עליו עונש שיתרחק ממנו וילך לארץ רחוקה, שמעה המלכה ואמרה, כיון שבני הולך לארץ רחוקה והמלך השליכו מהיכלו, אני לא אעזבנו, או ששנינו יחד נחזור להיכל המלך, או שנינו יחד נשב בארץ אחרת. לימים פקד המלך את המלכה ולא מצאה כי הלכה עם בנו, אמר כיון שהמלכה שם שניהם ישובו.

ריח) כך הוא בזמן שיפקוד הקב"ה את השכינה, יפקוד אותה תחילה ובשבילה יפקוד לבניו, ז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' מי גרם שאני שמעתי נאקתם כביכול השכינה גרמה שזכרתי אותה. ז"ש ואזכור את בריתי היי השכינה הנק' ברית וכתוב ויזכור אלקים את בריתו וכשהקב"ה יחזיר את ישראל מהגלות כתוב, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, זו היא השכינה שעליה נאמר ושב וגו את שבותך. ועוד כתוב רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב היי השכינה הנק ארץ השכינה נק זאת, ונקראת ברית. כאשר אדם מגיע לגאולה, את אותה נקודה פנימית שהתעוררה בו רוצה השם.

ריט) אמר רבי יהודה הלהויה תגמלו זאת, הרי אתם דור עקש ופתלתול, אתם גרמתם להגלות א זא בגלות, הלהויה תגמלו זאת הוא הגמול על מה שעשה עמכם בכל אלו המעשים שבמצרים בכל אלו האותות שעשה לכם, זה הוא הגמול שאתם משלמים לזאת הזו, מי גרם לכם את זה הוא משום שאתם עם נבל ולא חכם שאינכם מסתכלים בכל הטוב שעשה לכם עד עתה. אחת הסיבות לגלות היא עזיבת ישראל את האחדות, ובעיקר האחים שמכרו את יוסף, שלא הבינו שהברית היא זו שמחזיקה אותם.

ה בהבראם

רכ) הלוהיה תגמלו זאת, זאת היא השכינה והנה העמדנו הדברים שלמדנו ה דהבראם היא קטנה הרומזת למלכות. ה במילה הלהויה היא גדולה שרומזת לבינה. והנה אמרו שלמדנו א"ר יהודה ה בכל מקום רומזת על הקב"ה ונק אם. אלא ששני עולמות הם שהם בינה ומלכות, שכתוב עליהם מהעולם עד העולם היי מבינה למלכות וזה למדנו בסוד הכתוב בשמן כתית רביעית היין שפירושו אשר יסוד דז"א ממשיך השמן מעולם עליון אל התחתון שהוא מלכות וז"ש הלוהויה תגמלו זאת שזה כולל ג מדרגות יחד שהן עולם העליון שהוא ה גדולה של הלהויה והויה עצמה שהוא ז"א הממשיך ממנה השפע אל זאת שהיא השכינה.

רכא) למדנו רבי יהודה בכמה מקומות הסתכלתי שהקב"ה לא הסיר אהבתו מישראל שבכל מקום שהם היו היה הקב"ה ביניהם שכתוב לא מאסתים ולא גאלתים לכלות להפר בריתי אתם, אתם הוא בדיוק היי שהקב"ה הוא ביניהם עמהם ולא הסתלק מהם לעולם. גם כשמרגישים ריחוק, יש לדעת שהקב"ה מסתתר אך משגיח.

רכב) רבי יצחק היה הולך בדרך ופגע בו רבי חייא, א"ל אני רואה בפניך שבמשכן השכינה משכנך, מה כתוב וארד להצילו מיד מצרים, כתוב וארד ארד היה צריך לומר, הרי ו מיותרת, ומשיב, וארד פירושו מתחילה, כי ו מהפכת העתיד לעבר, מתי, הוא כשירד יעקב למצרים ירד עמו הקב"ה ולמה ירד כדי להצילו מיד מרצים, שאם לא היה ביניהם לא היו יכולים לסבול הגלות, כש"א עמו אנכי צרה אחלצהו ואכבדהו. היהודי מחזיק באמונה שגם בעת צרה הקב"ה עמו, שהוא זה הפועל את הכל, ולכן אין סתם מקרים ופעולות, ומכאן שישנו ביטחון בהשגחה.

רכג) א"ל ודאי בכל מקום שישראל שורים הקב"ה ביניהם ובכל מקום שחכמי הדור הולכים הקב"ה הולך עמהם שכתוב, כי מלאכיו יצוה לך. מאין לנו, שכתוב, ויעקב הלך לדרכו, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. עתה התחבר יחד ונלך בדרך שאני יודע שאנו הולכים למקום אחד, לקבל פני השכינה, היי לרשב"י. א"ל ודאי הוא כך א"ר יצחק למדנו שליחי מצוה אינם נזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם ואנו הולכים להתראות לפני הקב"ה ואין אנו יראים. השמירה ממזיקים המעולה בדרך, היא דברי תורה.

רכד) בעוד שהיו הולכים אמר ר חייא, כתוב אלא תולדות השמים והארץ, השמים הוא לכלות את הקב"ה היי ז"א שנק שמים והארץ היא את הקב"ה שהוא המלכות שנק ארץ, וכל מה שלמטה מאצילות היי ג עולמות בי"ע הם נק תולדות השמים והארץ שמהם נולדו היי מז"א ומלכות.

רכה) א"ל אם כן מהו בראהם, ו

למדנו באות ה בראהם היי במלכות, ואתה אומר שהם תולדות השמים וארץ היי גם מז"א. א"ל הכל דבר אחד הוא, כי כשהשמים שהוא ז"א התחברו עם המלכות, אז ה זו שהיא המלכות הוציאה תולדות ואלו נק' תולדות השמים והארץ. א"ל א"כ במה העמדנו שב ה בראם היי באברהם שאותיותיהם שוות ומה עניין אברהם לכאן, א"ל הכל דבר אחד הוא באברהם הוא חסד דז"א שנק אברהם היי הוא השמים שהוא ז"א כי משם מספירת החסד מתחיל ז"א להתפשט כלומר שספירה ראשונה של ז"א הוא חסד.

ונמצא ששמים וארץ נרמזים באותיות בהבראם והכל דבר אחד הוא

רכו) א"ל ודאי כך הוא והנה למדתי שכתוב אלא תולדות השמים והארץ ולמדנו עולם הזה נברא באות ה שהיא המלכות שכתוב בהבראם היי באות ה בראם. ולעולם הבא שהיא בינה נברא באות י שהיא חוכמה שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, שנהר הוא בינה יוצא מעדן הוא חכמה להשקות את הגן, היי ז"א ואומר שנהר יוצא מעדן כולל את השמים שהוא ז"א שנק ג"כ נהר, את הגן כולל הארץ שהיא מלכות, היי שבכלל הפירוש הנ"ל הוא ג"כ שז"א יוצא מחכמה ובינה שנק' שניהם עדן ומשקה את המלכות שה"ס הגן וו זה ז"א, הנהר עצמו זו בינה, עדן חכמה וגן מלכות, מכאן שכל הבחינות בפסוק זה

רכז) והרי העמדנו שכתוב מעין גנים, זה הוא השמים שהוא ז"א הנק נהר שהוא באר מים חיים. שכתוב ויכרו שם עבדי יצחק באר, שכתוב ויעתק משם ויחפור באר אחרת. ונוזלים מן לבנון היי מהחכמה הנק לבנון, שנוזלים מתעטרים למעלה בחוכמה ועולים בראש המלך היי בג"ר דז"א כי גדול מעל השמים חסדך, להיותם נמשכים מהחכמה שהוא ממעל ז"א שנק שמים.

רכח) מן לבנון שהוא חכמה משם יוצאים הנוזלים היי השפע אל הבינה ונוזל ונמשך לכל הזויות היי לד' רוחות חו"ג תו"מ דז"א, עד שאלו המבועים נוזלים ויורדים להתקבץ אל המקום שנק ים הגדול היי המלכות, שכתוב כל הנחלים הולכים אל הים שפירושו שנחלי חו"ג תו"מ דז"א הולכים אל המלכות שנק ים. וכתוב הביטו אל צור חוצבתם וגו שהוא אברהם היי חסד דז"א ואח"כ אחר ונוזלים מן לבנון, כתו גן נעול אחותי כלה וגו שהיא המלכות המקבלת הנוזלים מז"א ומכאן שכתוב באברהם שהוא חסד דז"א שה"ס הנוזלים שמשכים מחכמה עלאה שנק לבנון אל ז"א ומז"א אל המלכות שמהם כל התולדות שבבי"ע א"ר יצחק ואפילו ביעקב ממש שהוא ת"ת דז"א כי ת"ת כולל בתוכו החסד והגבורה והכל הוא דבר אחד. מידת החסד מאפשרת למלכות להביע את החכמה שמקבלת מלמעלה, ועל ידה בעזרת החסד יכולה להוציא מהכח אל הפועל, את תולדות השמים והארץ