הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 34 | השקפה| ק-קב

זוהר חדש יתרו  ק – קב  שיעור 34

ארבע החיות שבתוך החשמל

האדם בנוי מפנימיות וחיצוניות ועליו לדעת כיצד לפרש את המציאות במפגשים שלו עם המקרים.

כאשר אומות העולם פוגשים בג' הקליפות הסובבות את נוגה, הם רואים בהם ברכה, ולאחר זמן מקבלים מכות ואינם יודעים למה. כאשר הם באים לתמוך בישראל, הם יכולים לתקן עצמם.

כדי להיות מסוגל לראות נבואה, יש לראות מעבר לחשמל, לעקוף את הקליפות הטמאות שמבלבלות את האדם.

האדם נברא צלם ודמות, ומלמד שכאן סוד עליון הוא, כשאותו הנהר היוצא מעדן שהוא יסוד דז"א פורחות ממנו כל אלו הנשמות, שהן פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח, הנה בשעה שיוצאות מהקב"ה כולן, כל אחת מהן נכנסת בצורה להצטייר באותו מקום שנק דמות שהוא ד החיות.

מגיעים למלכות שצריכה לצייר את הדמות לפי מבנה הנשמה, ובצורה המתאימה לה להתקדם ולתקן.

בזיווג נותן הזכר לנקבה את החַיּוּת, אותה היא מטביעה כחותם לנשמה. כל נשמה יורדת לעולם בדיוק על פי צלם ודמות, המתאימים בדיוק לתפקידה ועבודתה שהיא צריכה לעשות בעולם, כדי להגיע לתכלית, לדבקות בהשם יתברך.

מכאן נקודה חשובה ביותר בעבודת הנפש. עצם זה שהמחשבה הנכונה היא, שבאתי לעשות עבודה כדי לתקן, לפי מה שהוטבע בנשמה, אז אי אפשר יותר לתרץ או להאשים אף אחד בעולם.

התירוץ לא יעזור, למשל אחד האומר לעצמו אני כזה, לא יכול להשתנות בגלל ההורים שלי, אין דבר כזה.

רוצה אדם לדעת למה הוא יצא כזה ? אז לא בגלל מה שקבלתי מההורים שלו, אלא זהו מבנה הנשמה אתה הוא מגולגל, מבנה נשמתי המתאים בדיוק, כדי להגיע לתכלית בלי תירוצים חסרי בסיס.

חייב אדם לקחת אחריות על התיקון שעליו לעשות, ולבוא בברית אמונית להתחיל בעבודה, לעשות נחת רוח לבוראו.

כאן עליו להתגבר על האתגר של קליפת נוגה וג' הקליפות הטמאות, שמעוות את האור שמגיע מלמעלה.

הצלם הוא הזכר שמחתים עם צורה בתבנית, לפיה מציירת ובונה הנקבה שתחתיו.

הגוף הרוחני ( לא הגשמי ) של האדם מצויר לפי תבנית הצלם. מכאן שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לתיקון. נשמה היורדת לעולם מקבלת צלם וכנגד הצלם את הדמות.

יחזקאל הנביא קיבל בנבואה דברים נוספים שלא ניתן לראותם בחיצוניות, בגשמיות, מראה לו דבר שבלתי נודע. מראה לו דרך תמונה שלמה, ולא דרך דבר שאינו שלם. אי אפשר להסביר למשה על מטבע מחצית השקל, אז מראים לו דוגמא, כזה ראה וקדש.

יחזקאל הוא כמו אחד שהסבירו לו ולא הבין, כמו שמשה צריך היה לראות מטבע אש בכדי להבין, אלא שירד לפניו והראה לו דבר בלתי נודע. כש"א וזה מעשה המנורה שמשה היה מתקשה לעשותה, לא הבין איך הנשמה היא מקשה אחת. והראה לו הקב"ה תבניתה, וזה אשר תעשה וגו' אף כאן וזה מראיהן שהראה לו מה שלא ידע את אותן חיות פנימיות.

חוץ ממשה רבינו נביא נאמן, שאר הנביאים לא ראו באספקלריא שמאירה את הדברים הפנימיים. משה זכה לראות באופן ראוי ומסודר.

המציאות שרואים ולא מבינים נקראת קול דממה דקה.

ומראה  הפנימיות שהיא מראה ד החיות, היא מראה בחלש היינו בשליטת החסדים, חסדים בלי חכמה. זו הצורה הכוללת של המראה שלמעלה אותה יכול היה משה לראות. מי שיכול להיות בתוך החסדים המכוסים, אז אפשר שיקבל הארת חכמה, ולצורך כך חייב האדם לבוא בהתבטלות גמורה, ויתור על עצמי כמו הנביאים.

היכולת לראות בדרך אֳמוּנִית, כלומר לקבל חכמה במסגרת האמונה, בהסתר. לעבוד אותה אפשרי, רק לחכם שהגיע לשלמות.

מחשבות מתחילות ממקום לא ידוע שנקרא, קול דממה דקה. הן מגיעות למקום בוא ניתן לראות את המחשבות, אבל לא את מקום הנביעה שלהן, כפי שראה משה.