הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 54 | השקפה | קס-קסב

זוהר חדש יתרו  קס – קסב שיעור 54 סיום

הויה אלקים אלקיך אלקינו

השם אלקים הוא דין, וכשאומר הויה אלקים זה דין, שאלו אותיות שאין בהם חַיּוּת. וכשנברא האדם, מופיעים החסדים, מפני שהאשם הוא זה שמצרף את כל הבריאה.

רק צד האדם שבתוך האדם יכול לצרף את המקרים. כאשר פועל האדם רק את צד העולם שבו, דומם צומח חי בלי צד האדם, אינו יכול לצרף את הפרטים לכלל.

לאחר שנברא האדם כתוב הויה אלקים. אות ם במילה אלקים סותמת את הטבע, כי אין מי שיבא ויפעל, אלא יש הויה אלקים בשמים. בהסכמה במתן תורה, הפכנו לשותפים לדרך שמתווה השם יתברך.

השותפות באה לידי ביטוי שלומדים ומקיימים את התורה, ובאים שותפים לעשות רצונו של הקב"ה.

כפי כמה שמסוגל האדם לקבל שיש אלוקים בשמים, שישנה אמת שאינה מושגת לו, כך יוכל להיות שותף לסודות העליונים.

בוא וראה, הויה אלקים שבסו"ה ביום עשות הויה אלקים ארץ ושמים, הוא שם מלא על עולם מלא, כי מקודם לכן נזכר אלקים בלבד. שכתוב בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. כלומר נזכר שם אלקים בלבד. אלא אחר שנשלם העולם במלואו נזכר הויה אלקים שהוא שם מלא, שהוא נמצא בלבדו והתעטר בתוכו, כי בעת ההיא לא נמצא עם ולשון על מה שיתעטר, ומשום זה היה מתעטר בתוך העולם ונק הויה אלקים סתם. אם אומר אלקים זה לא עולם מלא, כשאומר הויה אלקים זה עולם מלא.

התיקון של עם ישראל, שנקרא הויה אלקיך, או הויה אלוקינו, הוא בכוח התורה.

ועם כל זה כלל עמו כל ישראל, כי לא כתוב הויה אלקים אלא הויה אלקינו, היינו על הכל ביחד להתעטר עליהם וע"כ התעטרו ישראל על הר סיני שהשם השלם יהיה מתעטר עליהם, היינו הויה אלקים כאחד. כי מקודם לכן לא נק הויה אלקיך אלא הויה אלקים. מכאן יש לנו שיוך של קשר שנקרא הויה אלוקינו, ואין זה אומר שאנחנו רוצים זאת לעצמנו, אלא השם הויה אלקים מצד עצמו, אין לנו תפיסה בו ובוודאי אמיתי ונכון. ומה שמשויך אלינו זה אומר שיש לנו גם מקום משותף למקום של היחד, לשכינה הקדושה, כפי שנכרת בברית בהר סיני.

כיון שקבלו ישראל את התורה, אות ם סתומה שהיתה סותמת בתוכה כמו רחם, נפתחה באותה שעה.

הסתובבו הצירים, ונפתחו הדלתות כמו אישה שיושבת על המשבר. ונמשכה להאיר למטה ולהתעטר על ישראל מהאות ם נפתח ונמשך להאיר למטה ונעשתה ך האות ם במילה אלקים הפכה לאות ך היינו שנמשכה למטה.

האות ך סופית נפתחת לתחתונים, לפי כמה שיכול הנברא להכיר כמה היא סתומה.

נודע שבשליטת השמאל נסתמים האורות מהמדרגה ואינה יכולה להאיר לתחתונים, כדי לא לגרום שבירה בתחתונים שאין להם כלים להכיל את האור, עד שבא הקו האמצעי, ומיחד השמאל עם הימין אז נפתחים האורות. כלומר התחתון לא בנה מסכים בכוח עצמו, להיות עצמאי ולבוא לקשר.

שהרגל הארוכה של האות ך היא כשיעור ב דפנות צפון ומערב, שסתמו את ם מטעם שמירה. שלא לקבל את האורות, שלא יתפשטו למטה כשהשמאל שולט. כמה שהאדם מסוגל לייצר סתימה בשמאל, כלומר לדחות את ההשתוקקות כך, יוכל שיפתחו האורות למטה.

והתבאר אשר קול דברים פירושו שהקו האמצעי הנק קול, מלביש הארת החכמה שבאותיות, בחסדים שבימין, אז מצטרפות האותיות לדיבורים וע"כ נק קול דברים לא סתם קול, אלא קול דברים זה זיווג עם התחתון.

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.  אלה הם האותיות בשם אלקים, החסרונות, הרצונות. ואותיות מי משם אלקים, זה קו ימין, השפעה, חסדים. קול דברים אומר שמי ואלה מצטרפים. היכולת שלנו לצרף אומר להוריד את הקליפות. הסיגים לא מאפשרים לצרף, אלא רוצים שהרצון לקבל והתאווה האישית ישלטו.

אנחנו מבקשים להצטרף, כלומר להתגבר על הקו שמאל, ואז אפשר שמשהו יצטרף לרצון לקבל שקבלנו, כמו שצריך בראש השנה לצרף את על הרצונות, ולהתעורר לקול השופר שנוכל לייחד לקול דברים.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן