הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 35 | מתקדמים| קג-קה

זוהר חדש יתרו ​​ קג - קה ​​ שיעור 35

ארבע החיות שבתוך החשמל

שס אדם הוא זכר ונקבה. האות שהיא סוד הזכר, היא אות ן שה"ס אדם בשלמות, ואות זו שולטת בנקודה זו שהיא ד היינו המלכות שהיא על ד החיות. אדם הוא התכללות של כל הרוחות יחד, צד הזכר שבו ן השולט על צד הנקבה שהיא אות ד

משם הויה זעיר אנפין הוא האות ואו, האלף המחברת שמים וארץ, תכלית ורצון.

שסא ובסוד הזה שהאות ן היא סוד פנימיות הכל, כל אלו המחנות האחרים וכל הצבאות נק בשם הזה, שכתות אלפי שנא"ן ראשי תיבות שור נשר אריה ן במקום אדם ואע"פ שהעמידוהו, למה כתוב שנא"ן אבל סוד זה הוא משום שיוצאים מסוד המוח הפנימי שה"ס ד חיות של המלכות שבכלל הכל נק שנאן שה"ס המוח שבו ד חיות שור נשר אריה, ואדם הכולל שלשתן, שה"ס המלכות שנק אדם, הנכללת מג' קווים אלו שור נשר אריה, ובמקום אדם, כוללת עליהן באות ן שהם ראשי תיבות שנא"ן שור נשר אריה ן שהיא אדם. המוח כולו היינו ד החיות מתחבר יחד בסוד הפנימית שהן סוד שנא"ן ע"כ נק אלפי שנאן. האדם לא יכול לבוא לידי ביטוי מחזה ולמטה, אלא רק בחזה ולמעלה, מלכות שעלתה לת"ת. שנאן הוא ראשי תיבות של שור נשר אריה נוקבא, שנוקבא זה צד האדם ביחס לבורא. ​​ 

שסב וכאשר ד החיות מסתכלות לפי שעה כתוב עליהן ודמות פניהם פני אדם. כי בשעת התכללותם למעלה שפע מז"א החיות נכללות זו מזו ונעשות גוף אחד שנק אדם ושאר ג פנים אינם ניכרים אז, ואח"כ נפרדות הצורות של ג החיות אריה שור נשר, כל אחת ואחת לבחינתה. וכשמתכסות כולן ואינן מסתכלות למעלה, לתוך סוד הנקודה שעליהן, אין נראית בהן צורה כלל חוץ מצורת אדם שבו הן נכללות, שזו היא צורה הכוללת כל הצורות. וכולן סתומות לפני צורה זו. ומשום זה כל הצורות שבעולם כשמסתכלות בצורת אדם, כולן מפחדות וזעות לפני צורה זו של האדם כי הוא הכלל, וזה סימן רע שבעלי חיים לא חוששים מבעלי חיים.

אסור לפרט ג הווים מטרם שנכללו כולם בקו אמצעי הכוללם בסוד חסדים מכוסים, ואחר שנכללו כולם כאחד צריכים לפרט הימין ושמאל, שע"י התפרטות הזו מתגלה ג"כ הארת החכמה הנכללת בקו האמצעי עש"ה. אדם המסתכל ולא רואה את הכלל, אלא פרטים בלבד, הוא יקבל תמונה נפרדת, לכן צריך קודם קו אמצעי כדי לקבל את הפירוט הנכון לקבלת החכמה.

נמצא כאן, צריכים תחילה לכלול כל ד החיות לגוף אחד הנק אדם, שה"ס המלכות המקבלת ג הקווים אריה שור נשר, מבחינת הקו אמצעי שבהם.

ואח"כ מפרטים ג הפנים כל אחת לבדה, כדי שתתגלה החכמה מהארת קו האמצעי, כי אז צריכים ליחדן בדרך כלל מבחינת קו אמצעי בלבד, ואח"כ צריכים להפריט שאז מתגלה הארת החכמה הכולולה בהן. ובשעה שהחיות מתכסות, שאין בהן אלא חסדים מכוסים מחכמה אין בהן אלא צורה כוללת שהיא פני אדם בלבד. צד הרצון לקבל שמושך את החכמה, הוא יכול לפרוט את הפרטים.

שסג צורה עליונה היוצאת מתוך סוד עליות תוך אותיות רשומות, שהן ם ד א הוא סוד אדם, והכל כלול בו. אדם הוא כלל הכל בחינת האדם הבחירי שבכל אחד הוא הכלל המחליט כיצד לחלק זכויות. בסוד הכתוב, מקצה השמים עד קצה השמים, השמים הוא ז"א היינו מבינה שהיא קצה השמים למעלה עד המלכות, שהיא קצה השמים למטה מבינה עד ז"א דאצילות, שם הויה במילוי אלפין = אדם. וה"ס אמצעי ולמטה ולמעלה, הכל בכל אחד. ם סתומה היא למעלה שהיא בינה הכוללת הכל שלמטה, כי בינה כוללת ז"א ומלכות שהם למוטה ממנה. ד היא למטה שהיא מלכות שהיא דלה ועניה שמתחת ז"א שהיא כוללת כמה מרכבות ומחנות יחד. א הוא סוד הכל באמצע, היינו ז"א שהוא באמצע בין בינה למלכות וצריך לחבר בין עליונים לתחתונים בקו אמצעי, הלוקח לכל הצדדים, שהוא כולל בתוכו ימין ושמאל ביחד. משום זה אדם הוא סוד הכל מצד אחד, בינה, לצד אחד, מלכות, חוץ מהסוד העליון העומד במחשבה ורצון עד שעולה לאין סוף.

שה"ס הויה במילוי אלפין גימ' אדם, שה"ס מחשבה דז"א היינו חכמה שהיא ר"ת כ"ח מ"ה ונק אדם.

ורגליהן רגל ישרה

שסד סוד זה הוא, כי אחר שביאר סודות גופי החיות שהן בבחינת שליטת החסדים, חזר וירד למטה לבאר ברגלים וטלפים של החיות, שהם בבחינת שליטת הארת החכמה, כי כשנשלמים נה"י דכלים באים ג"ר דאורות, ונה"י נק רגלים. והנה"י עצמם נחלקים ג"כ לחב"ד חג"ת נה"י אשר הטלפים ה"ס נה"י דרגלים שבה תלוי גילוי החכמה והג"ר והסו"ה וכף רגליהם. יש לראות אם בכלל מותר להשתמש בטלפים אלו, שהם של חיות של עגל, עלולים לרצות לקבל ג"ר דחכמה שאסור לקבל.

שסה אלו רגלי החיות, מגיעות עד ניצוצי החשמל, זהו החשמל שמבחוץ, היינו ד התתנוצציות של החשמל שבד' צדדים ומשפיעות אליהן הארת החכמה. כי מחשמל הזה יוצאים אחרים הנק על שם הזה, היינו חשמלים, על שם אורות החשמל, שהם הארות קו השמאל, וכולם יוצאים באותה שעה שהחיות מכוונות רגליהן שתהיינה ביושר, היינו בהתכללות קו האמצעי המאיר ביושר ואינו נוטה לא לימין לבדו ולא לשמאל לבדו .

ומגיעות היינו שמשפיעות הארת החכמה לניצוצים האלו של החשמל, היינו לד' התנוצציויות של החשמל, אז מלהטים אלו הניצוצות כי הארת החכמה באה עם דינים המכונים אש לוהטת, עולים לקבל הארתם מרגלי החיות ויורדים להשפיע למלכות ואז יוצאים מהם כל אלו הנק על שם החשמל הזה.

שסו חשמל זה מסבב סביב לרגלי החיות וע"כ מקבל מהן הארתם הניצוצים של החשמל יורדים למטה עד אותו מקום הנק קרקע קטנה, ושם באותה קרקע רצים כל מיני אבני בדולח ומרגליות מתנצצות ואבני יקרות. ויש להיזהר שקליפת נוגה לא תיקח אותם

שסז וכאשר מתנוצץ ולוהט אור החשמל ועולה ויורד ואלו ד המתנוצצות שבד' צדדים מתחבקות זו עם זו, אז מאירה אותה קרקע קטנה והאבנים רצות והמרגליות עולות עד שמגיעות לשער שבדרום ושם אוצרות סתומים וארבע מאות ושבעים פתחים שם כחשבון קרקע. והמלאך גליצור ממונה עיהם, מתגפפן פירושו מתחבקים כי על ויחבק לו תרגם וגפיף

כי ידעת שהחשמל מאיר בד' צדדים שה"ס ג קווים ומלכות המקבלת אותם ונודע שאע"פ שג' הקווים מגלים החכמה הפרטים מגלים את הכלל, שאינו ניכר בפרטים, עכ"ז בהם עצמם אין החכמה מגלה, אלא אחר שהם השפיעו החכמה אל המלכות אז היא מתגלית במלכות. וכן כאן בחשמל מקום הגילוי הוא במלכות.

גם נודע שיש ב מצבים במלכות, מצב א הוא מזמן שהיתה בסוד ב המאורות הגדולים שהיתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, שהיתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, ולא יכלה להתקיים בו משום שאין החכמה מאירה בלי חסדים ומושכת משום זה דינים מרובים. לכן התמעטה לבחינת נקודה שאין היא יכולה לקבל את החכמה אלא בכלים של עצמה תחת יסוד דז"א שה"ס מיעוט הירח ואז נבנתה מחדש על יד ז"א ובמצה הזה אע"פ שהיא בו בכל שלמותה בחסדים ובחכמה לא יחסר כל בה, עכ"ז אינה יכולה לקבל עוד חכמה בכלים של עצמה אלא צריכה לקבל החכמה בכלים של עצמה אלא צריכה לקבל החכמה בכלים במצב א וממצב א מאירה החכמה למצב ב

ונמצא אחר שהחשמל קבל הארת החכמה מרגלי החיות וג' קווים שלו רוצים להשפיע החכמה אל המכלות הנה תחילה הם צריכים להשפיע אל המלכות במצב א ששם מוכנים הכלים דחכמה, ואח"כ יכולים להשפיע אל המלכות במצב ב והמלכות ממצב א מכונה קרקע זעירא כי המלכות מכונה קרקע, כשמגיע האור למצב קרקע זה יש לחדותו, להיות בחסדים מכוסים ומשום שהיא נמצאת במצב הזה עם דינים ואינה יכולה להאיר, ע"כ מכנה אותה זעירא. אע"פ שהיא גדולה, והמלכות ממצב ב מכונה כקרקע דארגוונא מטעם שאז מקבלת האורות מקו אמצעי שהוא ז"א ויש בה האורות מכל הצדדים מימין ושמאל והחכמה שבה מתלבשת בחסדים והחסדים נכללים מחכמה וע"כ היא כצבע ארגמן שכל הצבעים כלולים בו.

חשמל מקיף סחור סחור היינו שמסבב לרגלי החיות ומקבל מהן הארת החכמה היינו ד התנוצצויות של החשמל שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, היינו עד המלכות דמצב א שנק קרקע זעירא. כי רק הכלים דאחורים דמלכות דמצב א ראוים לקבל הארת החכמה מהחשמל

הארת החכמה שבמלכות דמצב א מכונה מרגליות הארת ע"ב ס"ג והוא מטעם כי הארת החכמה מקובלת מרגלים, שה"ס נה"י וכיוון שהמשפיע שהוא זכר נק רגל, נק הנקבה מרגלית. להיותה מקבלת מרגל ואבני הבדלח ואבני ברקת מבוארות להלן ומכונים אבנים, משום שהמלכות בכללה נק אבן, וע"כ כל הפרטים שבה מכונים אבנים, היינו אחר שג' קווים של החשמל מתיחדים זה עם זה וכולם עם המלכות, אז אותה המלכות שמקודם לכן לא היה לה אלא קו השמאל בלי ימין, שמטעם זה פעלו בה כל הדינים הנק בדלח וברקת, והנה עתה, אחר שקבלו הארה מכל ג קווים שבחשמל, התתקנות אותן אבני הבדלח ואבני ברקת, להיות כלים וגורמים להארת החכמה.

ואותן המרגליות שהן הארות החכמה שהיו בה בבחינת שמאל בלי ימין, עולות עתה לשער הדרום, שה"ס ימין, ומתלבשות שם בחסדים ונשלמות בכל זיוון והדרן. וז"ש נהיר ההוא קרקע זעירא, היינו מחמת הארות ג קווי החשמל שקבלו, והאבנים של בדלח וברקת, רצות לגלות החכמה כי כן נתקנו עתה ע"י ג קווי החשמל, היינו הארות החכמה עצמן, היינו שמאירות ממטה למעלה בדרך עליה ולא ממעלה למטה כפי שרצו לפני כן שה"ס קו ימין ששם החסדים, והאורות החכמה מתלבשות בחסדים האלו ונשלמות.

זה מורה שלא כל ה ספירות כח"ב תו"מ שבמלכות שכל אחת כלולה ממאה שהן ה מאות מאירו בה אלא שהספירה החמישית, שהיא מלכות דמלכות חסרה מג"ר ויש בה רק ע ולא מאה והן ת"ע פתחים. והטעם הוא מחמת גניזת המנעולא שהיא המלכות דמדת הדין ומשום זה אין לה רק ט"ר ממלכות דמלכות עד החזה, וע"כ חסר במלכות דמלכות חצי הפרצוף מחזה ולמטה, שהוא נה"י דכלים וג"ר דאורות, ולפיכך אין שם אלא ע ספירות החר ג"ר והם רק ת"ע ולא ה מאות.