זוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 41 |השקפה| קכא-קכג
שיר השירים קכא- קכג שיעור 41
האדם הראשון בג"ע
גן עדן הוא מושג נפשי ולא גשמי.
מבחין כאן בשתי מדרגות נפשיות באדם. גן עדן העליון היא האמת השלמה בפני עצמה שאינה תלויה במעשי האדם. בהכרה העליונה יוכל האדם להשיג הפרטים בגן עדן העליון. בנוסף יש לאדם תודעה נקבית הקשורה לעולם הזה, אך יכולה להיות קשורה לגן עדן העליון כאשר היא שלמה, ואז יכול האדם להרגיש תענוג שלם, שזה תפקיד האדם להגיע לתודעה זו, שזה התענוג הנשמתי אצל כל אחד לפי דרגתו.
הנשמה באה מגן עדן העליון, ממקום השלמות, בינה דאצילות. מכאן באה הרוח למקום שאדם מנסה להרגיש דרך התודעה הגשמית את החלק שלו בשלם. ישנו תהליך רציף, שכאשר אדם מצליח לתקן מידה מסוימת, הוא כבר חי בשלמות את אותו פרט בעולם העליון. כלומר מידה שאדם מתקן, שמורה אצלו עד שיתקן יתר המידות, בהתאם לאותו פרט בעולם העליון.
אדם שסר מהדרך, במקום להגיע לתענוג הנשמתי, שהוא בחינת גן עדן, מציע לו היצר הרע תענוג מזויף שנקרא אשת זנונים, שאז הוא עלול ליפול למקרה החולף, במקום לתענוג הנצחי העליון. במצב זה הוא מאבד את הלבוש, כלומר את הרוח שבאה מהעולם העליון, ואז הוא מנותק.
עיקר העבודה היא כוונת הלב הפנימית, אך עליו לקבל סיוע מהמעשים החיצוניים, שכל פעם מוסיפים עוד פרט כדי להחזיק את הכוונה.
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה דרכו נוטריקון דר כ"ו, כלומר מקום בו גר שם הויה שהוא כ"ו בגמטרייה. כלומר שהנער ידור בגן עדן ויוכל להשתעשע עם הקב"ה, וגם כשיזקין לא תסור ממנו רוח הקודש. כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו בצורה עליונה, עצמותיו ואבריו כולם היו בסוד עליון. הורידו לארץ לגן העדן התחתון, שבראו הקב"ה בארץ במקום סתר ומכוסה, שהוא בצורה וציור של גן העדן העליון.
ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, שג"ע התחתון שוה לגמרי לג"ע העליון. ואין לחלק ביניהם. ונשמות הצדיקים לאחר פטירתן, היו צריכות לעלות למקורן לג"ע העליון, להיותן מאור הבינה, אלא מתוך שהיתה מלובשת בגוף בעולם הזה ברצון לקבל לעצמו, הוכן בעדם גן עדן התחתון, שהוא בעקרו מבחינת מלכות, שיש לו יחס עם הגוף, כאשר לגן עדן עליון אין יחס עם הגוף.
כשאדם נפטר עולה הנשמה, אם הוא צדיק לגן עדן, למלכות שהתכללה בבינה, אך עדיין הוא קשור לעולם הזה, וכל זמן שהוא בגן עדן התחתון הוא מודע למה שקורה בעולם הזה, יש מקום לומר קדיש
שיר השירים קכא- קכג שיעור 41
האדם הראשון בג"ע
גן עדן הוא מושג נפשי ולא גשמי.
מבחין כאן בשתי מדרגות נפשיות באדם. גן עדן העליון היא האמת השלמה בפני עצמה שאינה תלויה במעשי האדם. בהכרה העליונה יוכל האדם להשיג הפרטים בגן עדן העליון. בנוסף יש לאדם תודעה נקבית הקשורה לעולם הזה, אך יכולה להיות קשורה לגן עדן העליון כאשר היא שלמה, ואז יכול האדם להרגיש תענוג שלם, שזה תפקיד האדם להגיע לתודעה זו, שזה התענוג הנשמתי אצל כל אחד לפי דרגתו.
הנשמה באה מגן עדן העליון, ממקום השלמות, בינה דאצילות. מכאן באה הרוח למקום שאדם מנסה להרגיש דרך התודעה הגשמית את החלק שלו בשלם. ישנו תהליך רציף, שכאשר אדם מצליח לתקן מידה מסוימת, הוא כבר חי בשלמות את אותו פרט בעולם העליון. כלומר מידה שאדם מתקן, שמורה אצלו עד שיתקן יתר המידות, בהתאם לאותו פרט בעולם העליון.
אדם שסר מהדרך, במקום להגיע לתענוג הנשמתי, שהוא בחינת גן עדן, מציע לו היצר הרע תענוג מזויף שנקרא אשת זנונים, שאז הוא עלול ליפול למקרה החולף, במקום לתענוג הנצחי העליון. במצב זה הוא מאבד את הלבוש, כלומר את הרוח שבאה מהעולם העליון, ואז הוא מנותק.
עיקר העבודה היא כוונת הלב הפנימית, אך עליו לקבל סיוע מהמעשים החיצוניים, שכל פעם מוסיפים עוד פרט כדי להחזיק את הכוונה.
שפח) שחורה אני ונאוה: כתוב, חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה דרכו נוטריקון דר כ"ו, כלומר מקום בו גר שם הויה שהוא כ"ו בגמטרייה. כלומר שהנער ידור בגן עדן ויוכל להשתעשע עם הקב"ה, וגם כשיזקין לא תסור ממנו רוח הקודש. כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו בצורה עליונה, עצמותיו ואבריו כולם היו בסוד עליון. הורידו לארץ לגן העדן התחתון, שבראו הקב"ה בארץ במקום סתר ומכוסה, שהוא בצורה וציור של גן העדן העליון מלכות שעלתה לבינה, היא בצורת בינה, בצורת גן עדן העליון. שכתוב, ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויניחהו בגן עדן, סתם, שלא פירש אם הוא ג"ע העליון או ג"ע התחתון. האם מלכות שבבינה או מלכות שרק התכללה בבינה משום שהכל הוא סוד אחד בסוד בינה, בסוד הרצון להתחבר לעליון. בעניין זה שג"ע התחתון שוה לגמרי לג"ע העליון. ואין לחלק ביניהם.
פירוש. גן עדן הוא לתענוג הנשמות, ויש ב' ג"ע, גן עדן תחתון וג"ע עליון. שה"ס בינה ומלכות. אמנם גם ג"ע התחתון שהוא מלכות, הוא בחינת בינה דמלכות, ונתתקן שתהיה לו צורת גן עדן העליון לגמרי ע"י התכללות. ונשמות הצדיקים לאחר פטירתן, היו צריכות לעלות למקורן לג"ע העליון, להיותן מאור הבינה, אלא מתוך שהיתה מלובשת בגוף בעולם הזה ברצון לקבל לעצמו, הוכן בעדם גן עדן התחתון, שהוא בעקרו מבחינת מלכות, שיש לו יחס עם הגוף לגן עדן עליון אין יחס עם הגוף, ויושבת שם זמן מסוים עד שתטהר מהתרשמות הגוף, ואח"כ עולה לג"ע העליון (כמ"ש בזהר בראשית ב' אות ח'). וכשנברא האדם הראשון, נברא בדיוקנא עלאה, דהיינו בצורת בינה (כמ"ש בזהר ב"ב אות ב' ע"ש) ולא היה לו מהעוה"ז כלום היה לו מרפ"ח ניצוצין ולא מבחינה ד שנגנזה ברדלא (כמ"ש בזהר קדושים אות ס"ב) ולפיכך הניחו הקב"ה בגן עדן התחתון, שהוא ג"כ בדיוקנא עלאה.
וז"ש, כד ברא קב"ה לאדם ברא ליה בדיוקנא עלאה דהיינו בצורת בינה, ולפיכך נחית ליה לארעא גו גינתא דעדן דברא קב"ה בארעא וכו' דאיהו בדיוקנא וציורא דלעילא, שהוא בצורת גן עדן העליון, שהוא בינה.
כשאדם נפטר עולה הנשמה, אם הוא צדיק לגן עדן, למלכות שהתכללה בבינה, אך עדיין הוא קשור לעולם הזה, וכל זמן שהוא בגן עדן התחתון הוא מודע למה שקורה בעולם הזה, יש מקום לומר קדיש.
שפט) ואי תימא בג"ע וכו': ואם תאמר, הרי בגן עדן העליון יש כמה גבולות, כי י"ב גבולות מאירים שם, וכמה חומות מבדילים מכמה מחנות מלאכים קדושים, ורוחות צדיקים קדושים סביב סביב לגן עדן, כי שם עומדות כל הנשמות מטרם שיבואו לעולם הזה, וכאן בגן עדן התחתון הזה, אין בו הגבולות האלו, כי אם תאמר, שמשום שג"ע הוא בצורה עליונה, ע"כ התקין והכין אותו בשביל כמה רוחות ונשמות הצדיקים שיתתקנו כאן, אחר פטירתן מהעולם הזה, כנ"ל בדבור הסמוך, אם כן, מטרם שהיו צדיקים בעולם הזה, לא היה צריך ג"ע התחתון להיות בצורה עליונה, כי לא היה צורך שיתתקן בדיוקנא עלאה, מטרם שהצדיקים שבעוה"ז יהיו צריכים לו.
שצ) אלא ודאי בדוגמא וכו': ומשיב. אלא ודאי, שג"ע התחתון, הוא בצורה עליונה כג"ע העליון, מיום שנברא העולם. ומטרם שנברא האדם בעולם הזה, עולמות בי"ע היו עוד לפני שנברא האדם, היו בו כמה חומות וגבולות מהמלאכים העליונים שסובבו אותו, כבג"ע העליון. כי לא היה בלי שמירה, משום שבכל ההיכלות אשר שם, יש שליטים ששומרים אותם. ומטרם שהרוחות נכללו לבא בעולם הזה, וכל הרוחות והנשמות שהיו עתידים לבא בעולם הזה, כולם היו שם מטרם שנברא האדם כולם עוברים דרך גן עדן התחתון.
שצא) ועד יומא עד וכו': ועד היום ההוא, מטרם שיבואו בעולם הזה, כל הרוחות העמידים להנתן בעולם הזה, היו שם. והרוחות והנשמות האלה היו עולות ויורדות, שהיו יוצאות מגן עדן העליון, ויורדות לגן עדן התחתון, ומתלבשות שם בלבושים כעין הגופות של העולם הזה. שהוא מבחינת המלכות הממותקת בבינה. היו בתחילה עם לבושי אור ומשתעשעים עם הקב"ה
שצב) ואתעסקן באורייתא למנדע וכו': והן עוסקות שם בתורה לדעת ולהסתכל על ידי הלבוש ההוא בכבוד אדונם. כל אחד ואחד משיג שם, כמו שעתיד להיות בעולם הזה. כלומר שהעתיד משמש שם כמו העבר, וכל מה שעתיד לזכות ע"י מעשיו הטובים בעוה"ז, כבר הוא זוכה להשיג שם.
שצג) וההוא דתקוניה שפיר וכו': ואותו שהתקון שלו יפה וטוב באותו הלבוש, ואם השתדלותו בתורה ומע"ט בעוה"ז הוא כראוי, מעלים אותו למעלה לפני המלך הקדוש באותו הלבוש שהוא כעין הגוף שבעולם הזה, ועומד לפניו ושמח בו בהקב"ה. ז"ש, חי ה' אשר עמדתי לפניו. דהיינו מטרם שבאתי לעולם הזה כך אומרת הנשמה.
שצד) אית לבושין דמתלבשין וכו': יש לבושים שהרוחות מתלבשות בהם, שהם כעין הגוף שבעוה"ז, שזה נוהג בג"ע התחתון כנ"ל, ואם אותו הגוף, שהרוח עתיד להתלבש בו בעוה"ז, עתיד לעזוב את הרוח הקדוש אם הולך לסור אחר רוח רעה, שעושה מעשים שלא על פי התורה אז, אותו הרוח שבג"ע פורח מאותו לבוש שלו, והלבוש נמשך לחוץ מגן עדן.
שצה) בגין דבכל יומא וכו': ומפרש דבריו. משום שבכל יום ב' ובכל יום ד', הרוח הרעה של אשת הזנונים, הולכת מסביב לגן עדן. ויש לבושים הנמשכים אחר אותו הרוח הרע, ותשוקתו של אותו הרוח הרע היא ללבושים האלו. וכיון שהרוח הקדוש יורד מגן עדן העליון ומתלבש באותו הלבוש, אינו מתישב בו, משום שנמשך אחר הרוח הרע, והוא פורח ממנו ועולה למעלה. לג"ע העליון.
שצו) וההוא לבושא אתמשך וכו': ואותו הלבוש, אחר שהרוח הקדוש פרח ממנו, נמשך אחר הרוח הרע, ומוציאים אותו לחוץ מגן עדן, ויושב שם. עד שבא אותו אדם, דהיינו הגוף שבעולם הזה, אחר פטירתו מהעולם הזה, שמעשיו הרעים גרמו אל הלבוש שבג"ע, שיסור אחר הרוח הרע. כי העתיד משמש שם כמו עבר (כנ"ל אות שצ"ב) ומתלבש בו, ומורידים אותו לגיהנם, ונידון בו בכל יום. המעשה החיצוני הרע של האדם משפיע על הלבוש שלו, וגורם לו להתחבר לאשת זנונים
שצז) וההוא רוחא דקודשא וכו': ואותו הרוח הקדוש, שפרח מאותו הלבוש, עולה למעלה, ונכנס באוצר אחד ויושב שם. עד שיצא מאותו רשע בן, או זרע, שיהיה צדיק, ויוריד אותו הרוח הקדוש לעולם הזה, וישתלם בו כראוי. ואח"כ תהיה לאותו רשע מנוחה, ומצפצף ועולה מגיהנם, ומתלבש בלבוש אחר.
שצח) וקאי אפתחא דג"ע וכו': והוא עומד בפתח ג"ע, ורואה אותו הרוח הקדוש שעזב, שהוא ביקר ובכמה הארות, וחושק אותו, וכן הוא רואה בכבוד יתר הצדיקים, ומתבייש ובוכה על מעשיו בא לחרטה על הבחירה הגרועה והליכה אחרי אשת זנונים.
