זוהר הסולם – תיקוני הזהר |הקדמה|שיעור 1|עמוד א אותיות א-ב

תיקוני זוהר עם פירוש מעלות הסולם

המשכילים יזהירו כזהר הרקיע שעור מס 1

א) רבי שמעון אזל וכו': ר״ש הלך לו וברח למדבר של לוד ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא חרוב אחד, ומעיין של מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותו המים, ואליהו ז״ל היה בא אליהם ב׳ פעמים בכל יום, ולמד עמהם ואיש לא ידע מהם. זה כתוב בזהר חדש פרשת תבוא (אות א'). לא מדובר על אכילת חרובים ושתיית מים. מערה היא מצב של קטנות. היות וברחו מהרומיים לאחר שרשב"י אמר את האמת, שבגאוותם לא רצו לשמוע, שהרי כל מה שעשו הרומיים, עשו למען עצמה. כאן הקדושה צריכה לעשות תנועה אשר באה בהתקדמות של מצבי קטנות וגדלות. מדבר של לוד פירושו מדרגת מוחין דהולדה, חוכמה, היא מדרגה הבאה אליה עלו. חרובים פירושו שבאו לתקן את עולם הנקודים שנחרב, "אכלו חרובים" כלומר את זה הם תיקנו, ע"י זה ששתו מימי התורה.

אליהו הוא בחינת ב"ן מעולם החרובים שבא לבשר על הגאולה, כלומר אומר שהגיע הזמן לתקן את הבחינה שמתחת לחזה שהייתה בשבירת הכלים, ואת זה רשב"י ובנו תיקנו. 

מלמד בעל הסולם בפרשת מצורע, בכל מקום שכתוב בזוהר ענין של הליכה בדרך, או סתם הליכה, פירושו הליכה במדרגות עליונות ממדרגה למדרגה. וכאן התוספתא מתארת לנו את הליכת רבי אלעזר ממדרגת ג"ר דרוח וכן השלמת כלים למדרגת מוחין דגדלות. כי אושא רומזת על מדרגת ג"ר דרוח שהוא הארת ג"ר דחכמה בקו שמאל מטרם שנתחבר עם הימין, ועל שם הדינים שבהארת השמאל נק' אושא מלשום אש. והמוחין דגדלות מרומזים בשם לוד מלשון הולדה.

ורבי יוסי חמיו הוא מדרגת נשמה היה עוזרו בדרך. כל עניין המקומות והשמות לא מדבר אלא על מדרגות רוחניות, הליכה ועליה בדרך השם

מוסיף בעל הסולם בפרשת ויצא, כי אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל. אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן.

מכאן שתיאורי הזוהר של זמנים ומקומות הם רק סימנים, כמו חרוב שמסמל את עולם החרובים, עולם שנחרב. עץ הוא ז"א שבא לתקן את הגדלות במערה בלוד. 

רבי שמעון יצא מגדלות של מדרגת נשמה, ובא לקטנות של מדרגת חיה, כלומר חזר למצב התבטלות, מעין עיבור. אליהו מבשר הגאולה, מדרגת ב"ן שהוא עולם החרובים, כלומר מבשר שכאן מתקנים את הגאולה, בחינת הדעת, משיח שהוא גדלות ההשגה, בחינת והשבות אל לבבך.

השבה אל הלב היא התיקון שצריך אדם לתקן היא ההשגה. בזמן תיקון תכלית הידיעה שלא נדע, בגמר תיקון השגה שלמה שידעו אותי מקטנם ועד גדולם. לכן רק בזכות הזוהר הקדוש, בזכות הגילויים של רבי שמעון שלמד בזמן הקטנות שלמד במערה, ובזכות תורת משיח שלימד אליהו הנביא, אז בחינת המשיח שבכל אדם מתעוררת. 

ב) ודא אתקרי וכו': וזה נקרא תקוני הזהר, שהם שבעים פנים לתורה, שפירש ר׳ שמעון בן יוחאי, במלת בראשית, מסתרי התורה. קום ר״ש פתח דברים לפני השכינה. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'. למעשה אומר הרשב"י שניתן לפרש את כל התורה רק בצורת האות ב של המילה בראשית, ואפילו דרך הנקודה שבאות ב. 

שבעים פנים לתורה. אין זה אומר שכל אחד יכול לבוא ולתת פירוש כרצונו, אלא ישנם פירושים נכונים ורק עליהם ניתן להתסמך, אלו שבעים פנים להגיע לדבקות בהשם. שבעים פנים כנגד ז"ת, אותם יש לתקן. שבעים פירושים לתורה, ליראת השם, זוהי מורכבות של דרך המובילה לדבקות בהשם. אצל אומות כל אחד רוצה דבר אחר.

תורת הנסתר באה לעורר את המקום הנסתר שבנשמה, שרק במקום זה ניתן להגיע לאחדות, לשלום. לכן מלמד הרשב"י דרך סיתרי תורה, מקום ההתייחסות הפנימית.