זוהר הסולם – תיקוני הזהר |הקדמה| שיעור 2| עמודים א-ב אותיות ג-ד
המשכילים יזהירו כזהר הרקיע אותיות ג – ד שעור מס 2
אין חופש הפרט.
המשכילים: הם ר״ש והחברים. יזהירו, פירושו כי כשנתקבצו לעשות חבור זה, ניתנה להם רשות ועמהם ניתנה רשות לאליהו, ולכל הנשמות שבישיבה לרדת אליהם, ולכל המלאכים במכוסה, ובדרך שכל.
תמיד הכלל הוא הנותן רשות כאשר הפעולה אינה כנגדו.
בחסדים מכוסים בהם מתחיל התיקון. באין סוף האור קודם לכלי, אבל כשבאים לתקן מלמטה הכלי צריך להיות קודם לאורות, החסדים קודמים לאור חוכמה. הם חשובים יותר מצד התיקון, אך במטרה האור קודם. על הנברא להיות שותף, והצד שלו הוא הכלי.
מי שנותן את הרשות לפרט, הוא הכלל. הכלל הגדול הוא השם יתברך. אך מאחר ואין לנו שום תפיסה בעצמותו, לגבינו הכלל הוא מחשבת הבריאה שזה המקום המשותף שלנו עם הבורא, המחשבה של יתר דבקות, לכן האין סוף נותן את הרשות. הפרט לא יכול לקבל רשות, אלא אם הוא פרט שבא להלביש את הכלל ולגלות אותו.
המשכילים יזהירו כזהר הרקיע אותיות ג – ד שעור מס 2
ג) והמשכילים אלין וכו': והמשכילים: הם ר״ש והחברים. יזהירו, פירושו כי כשנתקבצו לעשות חבור זה, ניתנה להם רשות ועמהם ניתנה רשות לאליהו, ולכל הנשמות שבישיבה לרדת אליהם, ולכל המלאכים במכוסה, ובדרך שכל.
תמיד הכלל הוא הנותן רשות כאשר הפעולה אינה כנגדו.
פירוש, כי כל קומה שלימה מתחלקת על החזה שעד החזה הם אורות מכוסים מחכמה, ונקראים אתכסייא, ומחזה ולמטה הם אורות מגולים בחכמה שזהו נקרא אורח שכל חסדים מכוסים באתכסיא וכשיש חכמה יש גילוי לחסדים. תיקון מיוחד באצליות שקודם תופיע היראה, חסדים מכוסים ולאחר מכן ניתן לקבל אור החכמה ואומר שכל אלה המדרגות שנתגלו כאן לר״ש והחברים היו קומתן שלימה. באתכסיא ובארח שכל.
ואין להקשות ע״ז הרי האורות המגולים הם לכאורה יותר חשובים והיו צריכים להיות למעלה והמכוסים למטה אפשר היה לחשוב שדווקא למעלה בחסדים מכוסים, מהם בא הגילוי. אלא ז״ס מה שאנו אומרים בזמירות שבת במלין דסתימין תגלון פתגמים שפירושו אשר כל האורות המגולים המה מסובבים ותולדה מהמלין דסתימין ואין בהמסובב אלא מה שהסבה לא נותנת לו, וברוחניות כל שיש בהמסובב נמצא תמיד בהסבה שלו חוץ מעתיק שלא בא בדרך של שכל. מלמד בעל הסולם שאין שום סיבה מתבטלת שאם כן היה מתבטל עמה כל המסובבות ממנה, ועיין בע״ח שער או״א פ״ב בענין התחלקות או"א וישסו״ת אשר או״א הם אורות מכוסים וישסו״ת הם אורות מגולים ואו״א הם מחזה ולמעלה דא״א וישסו״ת מחזה למטה דא״א. ועי׳ בזהר ב״א אות קל״ד וז״ל חיות דאתגליין אינון לתתא, תחות אלין עלאין דמטמרן, ואתנהרן מנייהו, ונטלן בגינייהו.
לכאורה האורות המגולים חשובים יותר, ואם נמצאים למטה, אך מלמד שחשוב ולא חשוב הוא לעיניין התיקון. חסדים מכוסים בהם מתחיל התיקון. באין סוף האור קודם לכלי, אבל שבאים לתקן מלמטה הכלי צריך להיות קודם לאורות, החסדים קודמים לאור חוכמה. הם חשובים יותר מצד התיקון, אך במטרה האור קודם.
השותף צריך להיות שותף, והצד שלו הוא הכלי.
ד) ועלת על כלא וכו': והעילה על הכל היינו א״ס נתן רשות לכל השמות הקדושים הכלל נותן רשות, מחשבת הבריאה דאין סוף ט ראשונות, הכלל, נותן את הרשות לכלי, למלכות דאין סוף, בכלל, לכל שמות הויו״ת ולכל שמות הכינויים, לגלות להם סודות נסתרים. כל שם במדרגה שלו. ונתן רשות לעשר הספירות לגלות להם סודות נסתרים, אשר לא נתנה רשות לגלות אותם הסודות עד שיבוא דורו של מלך המשיח. שאז נדע את הסודות הקדושים, בהם יש עניין של כוונות.
מי שנותן את הרשות לפרט, הוא הכלל. הכלל הגדול הוא השם יתברך. אך מאחר ואין לנו שום תפיסה בעצמותו, לגבינו הכלל הוא מחשבת הבריאה שזה המקום המשותף שלנו עם הבורא, המחשבה של יתר דבקות, לכן האין סוף נותן את הרשות. הפרט לא יכול לקבל רשות, אלא אם הוא פרט שבא להלביש את הכלל ולגלות אותו.
האורות המגולים חשובים יותר, אך הכלים של החסדים חשובים יותר.
בעולם התיקון, באצילות קודם יש לגלות את ההתבטלות, היראה, את החסדים המכוסים, שעולם חסד יבנה. אך וודאי שהאורות הניתנים מלמעלה קובעים את המדרגה.
