שיעור 4 – הקדמה -עמודים ג-ד | תיקוני הזוהר

המשכילים יזהירו כזהר הרקיע אות ה חלק שני שעור מס 4

המשך אות ה

הספר נק ספר הזוהר ולא ספר האור, מפני שלא ניתן בזמן תיקון לקבל אור שלם, אלא רק ו"ק דרך ל"ב נתיבות החכמה, ובוסף זוהר לשון זהירות, שיש להיזהר לקבל רק כך והכי חשוב להאמין שבעולמות העליונים מעל הרקיע יש את הבחינה עין לא ראתה אלקים זולתך.

מביא כאן עשרה מדרגות של זוהר שכן ניתן לקבל, בכמה גוונים, זוהר שהוא אור בלי ג"ר, מפני שבנקודים הייתה שבירה בניסיון לקבל ג"ר

זהר טמיר וגניז הוא כתר דאצילות שהוא פרצוף א״א, ומה שאומר טמיר וגניז הכוונה על ב׳ הראשים אשר יש בא״א גלגלתא, ומוחא סתימאה, אשר הראש הא׳ שהוא גלגלתא הוא טמיר ונעלם להיותו קרוב לרישא דלא אתידע והוא בשליטת חסדים כמו רדל״א הוא מלביש על החסד, עליו ישנה טבעת, איזקא דכיא ולא מתקבל בו אור החכמה. לכן נקרא טמיר בלתי מגולה והראש הב׳ שהוא מוחא סתימאה נקרא גניז כמי שיש לו אוצר גנוז וחתום, לא להשתמש ממנו, רק לעתים רחוקות לעת צורך גדול לוקח משהו מן האוצר, כך היא חכמה סתימאה. הראש הג׳ לרדל״א, שהוא הראש לכל החכמות, וכל החכמה המתגלה באצילות היא רק טיפין טיפין מחכמה סתימאה ורק וע״י ז"ת דבינה דא״א שחזרה לראש ונקרא ל״ב נתיבות החכמה כמו״ש להלן בביאור חו״ב. (ועיין באדרא זוטא אות ל״ו ל״ז ובסלם כל ההמשך שם).

טמיר זו בחינת אמונה, וגניז אומר שיש, אך לא משתמשים אלא מעט לצורך מיוחד. כל בניית עולם אצילות מתחילה מאמונה, שעתיק מקשר בין א"ק שהוא מעל הפרסא, לבין עולם התיקון. גניז הוא אוצר חכמה גנוז, ולעיתים ניתן להמיר את החכמה דרך מסנן ז"ת דבינה, והאור שיעבור נק ל"ב נתיבות החכמה. זוהר הוא אור שמאיר בזהירות עם גבולים ברורים על פי התיקונים שעתיק עשה בראש דאריך
זהר בהיר בשחקים : זהו חכמה, פרצוף אבא דאצילות, ועיין באדרא זוטא אות ע״ה וז״ל שירותא דא, אב לכלא, התחלה זו, שהיא החכמה דל״ב נתיבות הוא אב לכל פרצופי אצילות. אב לכלהו אבהן אב לכל האבות, האבות הקדושים שהם חסד גבורה תפארת דז״א שנקראים אבות בסוד האבות הן הן המרכבה. אתחברו חכמה ובינה דא בדא ונהירו דא בדא, כד אתחברו אולידו ואתפשטת מהימנותא ע״י החבור של אבא ואמא נולדו זו״ן ואמונה שהיא מלכות נתפשטה. הכוונה היא היות כי מקום המלכות היא בתפארת, ובגדלות כשהיא נקראת חכמה תתאה היא מתפשטת ותופסת כל המקום שמן החזה ולמטה שהוא נצח הוד יסוד, ויונקת מהם כמ״ש בזהר בסוף האדר״ז ומטרוניתא לא מתברכא אלא בכללא דתלתא אלין דאינון נצח הוד יסוד. ונצח הוד נקראים שחקים ששוחקים מ״ן לצדיקים היינו יסוד, ולכן נקרא חכמה זהר בהיר בשחקים אשר הוא מאיר ומתגלה במלכות ע״י נ״ה שנקראים שחקים.
זהר זריק נצוצין. ומבהיק כברק לעיינין. זהו בינה. ותדע שבכל מקום שנזכר בזהר נצוצין רומז על אור חוזר שהוא אור דחסדים. ועינים הן תמיד אור החכמה. ובינה משורשה היא עצם חכמה היינו בחי״א שנתפשטה מן הכתר, בכדי לגלות את בחי״ד שהיא הכלי המשתוקק לקבל את אור החכמה. והיות אשר בכל התפשטות כלולה ג״כ הארת השורש שהוא הרצון להשפיע ולכן נתעורר רצון זה במלכות דחכמה וממנה נעשתה הבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, שהיא בינה. ולכן אומר כאן זהר זריק נצוצין שהוא בינה החפצה באור דחסדים.
ואחר שבינה הוציאה את אור דחסדים לחוץ פנתה פניה לחכמה בכדי להמשיך הארת החכמה שהיא אור חיה. שע״כ בינה נקראת אם בסוד אם לבינה תקרא, אשר כל הצטרכות של התחתונים ממנה באה, או חסדים או הארת חכמה מצד ז"ד דבינה שבה ולכן אומר כאן בספירת בינה ומבהיק כברק לעיינין אשר החכמה הנקראת עינים, הבאה לתחתונים ע״י הבינה היא רק הארה לשעתה, כמו הברק אבל עיקרה היא חסדים. כדי לגלות החכמה יש לגלות את ההשתוקקות. זריק ניצוצים אומר שישנה התנגדות לקבלת כל האור, ואז יכול לקבל כמו ברק שמאיר ואינו מאיר.  עיקר ישסו"ת שייכת לבינה כאשר השימוש שלה עם הרצון לקבל, זה רק על ההכרח וגם לא בשביל עצמה. זוהר זריק ניצוצין בא לבקש את ההארה בשם התחתונים כאשר הם מעלים ביקוש
זהר זהיר חוור כסיהרא זהיר אומר עם גבולות שלא תהיה שבירה  הוא חסד, בסוד חסד דמתגלייא אפומא דאמה שהוא עטרת היסוד ובעת אשר השכינה הקדושה מקבלת את אור החסד הזה אז מאירה בכל שלימותה וזוהי סיהרא באשלמותא שהיה בימי שלמה. לז״א חוור כסיהרא שמתגלה לנו גוון חסד זה ע״י הלבנה במלואה תפקיד הלבנה לקבל אור מז"א או מא"א דרך ישסו"ת, היא מקבלת כחסד שהוא התפשטות בצד הגוף מבחינת אמונה. לבנה שכולו השפעה.
זהר זהיר סומקא כמאדים: זהו גבורה. בסוד אברהם הוליד את יצחק יש גבורה בעולם הנובעת מאמונה שהוא קבלה ע״מ להשפיע (ועיין בהקדמת ספר הזהר אות קפ״ד ובהסולם שם) ובסוד אית רוגזא דאקרי ברוך (זהר וישב אות קי״ב) כעס של תלמידי חכמים, גבורה מצד הקדושה מפני שגבורה היא התנגדות של הרצון לקבל, ולא ברור איך אפשר שמהרצון להשפיע של אברה, יוולד קו שמאל. הפלא הוא שאדם לא תופס את המציאות של יש מאין, כלומר שהמשפיע מוציא רצון לקבל. אומר השם לאברהם, אתה חושב שאתה יכול להבין משהו, לכאורה ממך יושפע ממך רק חסד, וכך הבורא משפיע, מוציא רצון לקבל. יצחק גמטריה אריה, בו יש מצד אחד ראיה שהיא חכמה, וגם מדרגת יראה, מפני שיפעל ממטה למעלה ככעס של תלמידי חכמים.