תיקוני הזוהר שיעור 25 – הקדמה -עמוד לא-לב
תיקוני זוהר הקדמה
יחוד ב השמות הויה אדני שיעור 25
כדי להגיע לשלמות, לשלום, יש לאחד שם אדני עם שם הויה. משה רבינו קורא לאליהו הנביא לבוא ולחבר את העם בחיבור זה, בין שם הויה לשם אדני, חיבור כזה יאהדונהי, אחרת הנשמות נודדות בלי להתחבר לקב"ה המציין את המציאות שמעבר למקרה כזה או אחר. חיבור זה מתאפשר על ידי המשכילים, הם יזהירו כזהר הרקיע, הם חכמי הזוהר היודעים לעבוד את ריבונם, כלומר לעבוד עם הנקודה הפנימית שיכולה לחבר את האדם מעבר לחומר.
כל הגשמיות מופעלת ע"י משהו מעליה, משהו פנימי יותר.
מלאכים הם כוחות בנפש, וכאן אלו הם המרכבה, כלומר דרכם ניתן לעשות את התנועה הנפשית, המאפשרת לפרש את המציאות מעבר למקרה, זכות הניתנת למי שמתפלל עם הכוונה הנכונה.
יש לחבר בין העולם הפנימי לעולם החיצוני, בו החוקים שונים. נקודת הדעת שבאדם היא נקודת הקשר ביניהם.
האדם מנותק כאשר הוא מופעל ע"י הצד השמאלי שבנפשו, במקום בימין. כלומר הוא כנוע לחיצוניות, במקום לפעול את השמאל, את הרצון שיהיה כפוף לימין, לאמונה.
כל ברכה או תפלה היא העלאת מ״ן בכדי ליחד הנוקבא שהיא אדנ״י עם ז״א שהוא הוי״ה, שזהו הרצון האמיתי . כדי להיות מחובר על האדם להיות בזכירה עצמית, היא סוג של תפילה בכוונה גבוהה. כלומר המטרה היא לחבר את ההרגשה עם תפיסת המעשה, לנסות להתחבר למקום שהוא מעבר לתפיסה של הרצון העצמי. האדם מרגיש היטב את עצמו בתפיסה הגופנית, ועליו להתחבר ולהרגיש את מה שמעבר אליו. כלומר ישנו סדר מיוחד, אשר בתחילה עליו לעזוב את ההרגש הפרטי, ולנסות לחיות את הדבר העליון, ואז לחזור להרגש העצמי תוך החזקת הדבר שמעליו.
במחלוקת הנפשית בין ימין ושמאל, יש לומר לשמאל, לרצון לקבל, בלי ביטול אתה מנותק מהעליון, תהיה צודק אך לא תקבל חכמה/הארה שכל אור שמגיע לנקודה זו הולך לריק. כלומר הרצון הוא רק אמצעי, בהסכמה לקבלה חלקית בשלב ראשון
תיקוני זוהר הקדמה
יחוד ב השמות הויה אדני שיעור 25
כדי להגיע לשלמות, לשלום, יש להאחד עם שם הויה. משה רבינו קורא לאליהו הנביא לבוא ולחבר את העם בחיבור זה, בין שם הויה לשם אדני, חיבור כזה יאהדונהי, אחרת הנשמות נודדות בלי להתחבר לקב"ה המציין את המציאות שמעבר למקרה כזה או אחר. חיבור זה מתאפשר על ידי המשכילים, הם יזהירו כזהר הרקיע, הם חכמי הזוהר היודעים לעבוד את רבונם, כלומר לעבוד עם הנקודה הפנימית שיכולה לחבר את האדם מעבר לחומר.
כל הגשמיות מופעלת ע"י משהו מעליה, משהו פנימי יותר.
מט) כמה מלאכין דאינון וכו': הנה כמה מלאכים אשר הם חיות המרכבה היינו מרכבת מטטרו״ן שהם: מיכאל, גבריאל, אוריאל, רפאל. ושרפים, ואופנים, וכל עשר כתות מלאכים הכלולים בהם, המשמשים לעשר הספירות, על כולם נאמר ופניהם וכנפיהם פרודות לפיו של אותו המתפלל בכונה, לקבל אותם האזכרות שהם השמות יאקדונק״י, בין בק״ש, בין בתפילה, בין בשירות ותשבחות והודאות. מלאכים הם כוחות בנפש, וכאן אלו הם המרכבה, כלומר דרכם ניתן לעשות את התנועה הנפשית, המאפשרת לפרש את המציאות מעבר למקרה, זכות הניתנת למי שמתפלל עם הכוונה הנכונה.
יש לחבר בין העולם הפנימי לעולם החיצוני, בו החוקים שונים. נקודת הדעת שבאדם היא נקודת הקשר בינהם.
האדם מנותק כאשר הוא מופעל ע"י הצד השמאלי שבנפשו, במקום בימין. כלומר הוא כנוע לחיצוניות, במקום לפעול את השמאל, את הרצון שיהיה כפוף לימין, לאמונה.
נ) דבכל אזכרה דיפוק וכו': כי בכל שם המוציא מפיו, בכל מקום, ובכל דבור, צריכים לכוון הדבור בשם אדנ״י, והקול בשם הוי״ה, וליחד אותם כאחד, באחדותו של ההוא יחיד נעלם, המחבר אותם ב׳ השמות ומיחד אותם כאחד. ובו צריכים כוונה, שלא שייך לומר בו קול ודבור רק מחשבה.
פירוש הדברים: כל ברכה או תפלה היא העלאת מ״ן בכדי ליחד הנוקבא שהיא אדנ״י עם ז״א שהוא הוי״ה זהו הרצון האמיתי כי זווג זו״ן אינם אלא בשעת התפלה, ואחר התפלה נפסק זווגם וחוזרים לבחינת קטנות. ולכן אנו צריכים בכל ברכה להמשיך להם גדלות מחדש בכדי שיחזרו להזדווג. כדי להיות מחובר על האדם להיות בזכירה עצמית, היא סוג של תפילה בכוונה גבוהה. כלומר המטרה היא לחבר את ההרגשה עם תפיסת המעשה, לנסות להתחבר למקום שהוא מעבר לתפיסה של הרצון העצמי. האדם מרגיש היטב את עצמו בתפיסה הגופנית, ועליו להתחבר ולהרגיש את מה שמעבר אליו. כלומר ישנו סדר מיוחד, אשר בתחילה עליו לעזוב את ההרגש הפרטי, ולנסות לחיות את הדבר העליון, ואז לחזור להרגש העצמי תוך החזקת הדבר שמעליו.
והענין הוא כי אחר שבכח השם מ״ב (המבואר היטב בהסלם פרשת עקב) נתבטלו הפרסאות לשעתם פסק ההרגש הפרטי, יציאה מהקטנות, ובינה ותו״מ שנפלו אל מדרגה שמתחתיהם הוחזרו למדרגתם ונתחברו עם כתר וחכמה שלהם, וישנם כבר ה׳ כלים לקבלת ה׳ האורות נרנח״י, הנה הם נבחנים לימין ושמאל, אשר כ״ח שנשארו תמיד בחסדים ולא נפלו למטה הם ימין הם נקודת ההשפעה ומבקשים לשלוט, לבטל את תוקף הרצון לקבל שעלה מלמטה, ובינה ותו״מ שנפלו ועלו הם שמאל שהם המאפשרים את קיום מטרת הבריאה, וב׳ קוין אלו הם במחלוקת, כי הימין שהם כתר חכמה להיותם שורש לקו השמאל שהם בינה ותו״מ רוצים להשליט את הארת החסדים במדרגה ולבטל את תקפו של קו השמאל ולהכניעו כיחס השרש אל הענף שלו. וקו השמאל להיותו נמשך מבינה שהוחזרה לראש א״א ומאיר בג״ר דחכמה ע״כ כחו רב ורוצה לבטל את הארת קו הימין שהוא חסדים, ואין קו השמאל נכנע להכלל בקו הימין זולת בב׳ ענינים הפועלים ע״י הקו האמצעי הנעשה ממדרגה התחתונה שעלתה ביחד עם הבינה ותו״מ של המדרגה העליונה זו בחינת אחים בכורים, כלומר האח"פ של העליון שירדו לתחתון, מאוחים עם גלגלתא ועינים של תחתון. אשר בעת הנפילה היו מלובשים בה ונעשו למדרגה אחת, ובעת עלותם היא המדרגה התחתונה כבר כלולה בהם ועולה עמהם. פעולה א׳ היא המסך של התחתון הממעט את קו השמאל מג"ר לו״ק, בדינים שבו מנעולא שבא ומראה שבצורה זו לא מקבלים כלום, זה להכנעת קו שמאל. ופעולה ב׳ היא המשכת קומת אור חסדים על המסך הזה, ונודע שקומת חסדים מאירה דוקא ע״י עליית מלכות לבינה, ואחר אשר קו השמאל נטהר מהמלכות, אי אפשר להעלותה אלא ע״י עזר מלמעלה, והיינו כי רדל״א התקין את עצמו שהמלכות שבו לא תרד מבינה שלו לעולם ואין בו בחינת הטהרה של קו שמאל כלל, וע״כ הוא נקרא רישא דלא אתיידע כי לא נודע בו הארת חכמה שומר ולא נותן למלכות להתגלות והוא כולו ימין שהוא חסדים. וע״י הכונה שאנו ממשיכים את החסדים מרדל״א מקום האמונה בו מוכנים לוותר על הרצון לקבל שהוא בחי׳ אור א״ס יכול הקו האמצעי להכריע את הקו השמאלי אשר החכמה שלו תאיר רק ממטה למעלה ע"י המנעולא שלא מאפשרת לרצון לקבל לפעול, ניתנת שליטה לחסדים, דהיינו ו"ק דחכמה, ואז משקל הימין והשמאל והשמאל שוים זה לזה ומתחברים שניהם ומשגיחים זה אל זה פנים בפנים. במחלוקת זו אומרים לשמאל, ברצון לקבל, בלי ביטול אתה מנותק מהעליון, תהיה צודק אך לא תקבל חכמה/הארה שכל אור שמגיע לנקודה זו הולךלריק. כלומר הרצון הוא רק אמצעי, בהסכמה לקבלה חלקית בשלב ראשון
