תיקוני הזוהר שיעור 26 – הקדמה -עמוד לג-לד
יחוד ב השמות הויה אדני שיעור 26
הקול הוא שם הויה והדיבור שם אדני, אותם יש לחבר בכוונה שהדיבור יהיה משולב עם שם הויה, לייחד אותם כאחד, שבעליון אין קול ודיבור אלא מחשבה, זו הנקודה הנפשית אליה יש לכוון.
במהלך היום מחוץ לתפילה, האדם בקטנות, וכאשר בא לברך עליו לצאת מהקטנות והדאגה של הצד הגופני, ולכוון לגדלות ע"י ייחוד שני השמות.
כאשר אומר לכוון, אומר לחבר את הקויים היינו הקול של קריאת שמה שהוא ימין, והוא הארת חכמה בשליטת החסדים, עם דבור שבתפילה שהוא הארת חסדים בשליטת חכמה ולשלב את ב׳ השמות יחד.
כי אור החכמה והחסדים כוללים כל השמות והספירות. ונודע שכל אור חדש בא מאין סוף ב״ה ועובר את כל העולמות עד שבא לזה שהמשיך אותו, וכולם עולים ומתייחדים ע״י ההארה החדשה הזאת. כל אור מגיע מאין סוף, וכל המדרגות בדרך מקבלים עליה, עד המדרגה שמשכה את האור.
לכאורה כאשר התחתון מושך אור, כמו בן השואל שאלה מאביו, אז האבא עולה לרב, והרב לרבו עד אין סוף. כל עליון בדרך מקבל אור יותר גדול, ולתחתון מגיע לפי מה שראוי בלבד. אי אפשר שהתחתונים יקבלו משהו מטרם שמתגדלים כל העליונים על ידם.
התפילה צריכה להיות מכוונת לאין סוף, ואין להתיחד בעליון בדיבור ומעשה, אלא במחשבה, זהו הייחוד.
בני ישראל שומרים ביניהם את הצפור הקדוש, היינו המלכות בהארת חכמה וקוראים ומזמינים בה לישראל היינו ז״א שהוא עמוד האמצע המאיר בשליטת הארת החסדים והיינו שמע ישראל. זעיר אנפין הוא בעיקר השליח של הבינה לתת חסדים, ומתקשר למלכות שצריכה חסדים.
חסדים זה לא אומר רק רצון להשפיע, אלא ביטול גמור וכל כולו נתון לדבר גדול ממנו. בקריאת שמע עם ישראל מקבלים על עצמם עול מלכות שמים, באים להיות משפיעים לייחוד של ז"א ומלכות, ולא לקבל חכמה אלא במסגרת החסדים, שאז אין לקליפה יניקה. הקליפה יכול לינוק כאשר הקדושה אינה מאוזנת, איזון בין חכמה לחסדים. הביטול מאפשר לפתח רוחניות שלא תיפגם. הקדושה צריכה להיות נקיה בלי חיפוש לקבל לפרטיות.
תיקוני זוהר הקדמה
יחוד ב השמות הויה אדני שיעור 26
הקול הוא שם הויה והדיבור שם אדני, אותם יש לחבר בכוונה שהדיבור יהיה משולב עם שם הויה, לייחד אותם כאחד, שבעליון אין קול ודיבור אלא מחשבה, זו הנקודה הנפשית אליה יש לכוון.
במהלך היום מחוץ לתפילה, האדם בקטנות, וכאשר בא לברך עליו לצאת מהקטנות והדאגה של הצד הגופני, ולכוון לגדלות.
הדרך לעליה היא כשמגיע אור ע"ב ס"ג ומעלה את האח"פ למעלה. אך כאן ישנה בעיה שנוצרים ב קווים ימין ושמאל. גלגלתא ועינים נחשבים קו ימין, והשמאל במדרגה הם האח"פ שעלו למעלה.
על השמאל להתכופף לימין ע"י ב פעולות בקו אמצעי מנעולא ומפתחא.
וז״א באות מ״ח דידעין למפלח למאריהון וכו' בכונה היינו לכוון את לבו לא לנטות ימין ושמאל ולא להחשיב קו אחד על השני, ולחברא לון וכו', לחבר את הקוין היינו הקול דק״ש שהוא ימין, והוא הארת חכמה בשליטת החסדים, עם דבור דצלותא שהוא הארת חסדים בשליטת חכמה ולשלב את ב׳ השמות יחד. דבהון כלילן וכו', כי אור החכמה והחסדים כוללים כל השמות והספירות. ונודע שכל אור חדש בא מא״ס ב״ה ועובר את כל העולמות עד שבא לזה שהמשיך אותו, וכולם עולים ומתייחדים ע״י ההארה החדשה הזאת, כי האורות באים מא״ס ב״ה כל אור מגיע מאין סוף, וכל המדרגות בדרך מקבלים עליה, עד המדרגה שמשכה את האור ועוברים דרך פרצופי א״ק ודרך כל פרצופי אצילות עד שבאים לזו״ן אשר מהם מקבלים נר״ן דצדיקים וזה גורם שכל העולמות העליונים נמצאים מתגדלים ע״י העלאת מ״ן של התחתונים, ולא עוד אלא שעיקר המוחין נשארים בעליונים ולתחתונים לא מגיע אלא ענף תחתון.
לכאורה כאשר התחתון מושך אור, כמו בן השואל שאלה מאביו, אז האבא עולה לרב, והרב לרבו עד אין סוף. כל עליון בדרך מקבל אור יותר גדול, ולתחתון מגיע לפי מה שראוי בלבד.
כי ה׳ פרצופי א״ק נוטלים כל מה ששייך לבחי׳ א״ק ואח״כ הם נותנים את הנשאר לה׳ פרצופי אצילות, וה׳ פרצופי אצילות נוטלים השייך להם ומתגדלים, ואת השאר הם משפיעים לבי״ע, הרי שאי אפשר שהתחתונים יקבלו משהו מטרם שמתגדלים כל העליונים על ידם.
וזה אמרו כמה מלאכים דאינון חיוון דמרכבתא וכו' ופניהם וכנפיהם פרודות לפומוי לקבל את העלאת מ״ן אשר על ידו כולם עולים ומתגדלים בין בק"ש בין בצלותא וכו' וליחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם שהוא רדל״א אשר ב׳ כפות המאזנים מתייחדים על ידו במשקל שוה, ובו לא שייך קול ודבור שהם ימין ושמאל אלא מחשבתא היינו כוונה. התפילה צריכה להיות מכוונת לאין סוף, כאשר מבחינת אצילות רדל"א הוא האין סוף. אין להתיחד בעליון בדיבור ומעשה, אלא במחשבה, זהו הייחוד
נא) כד נחית קב״ה וכו': כאשר הקב״ה יורד בק״ש נאמר בחיות ואשמע את קול כנפיהם, בעשר מיני תהלות, בשיר פשוט שהוא י׳ כתר. כפול שהוא, י״ה, חכמה ובינה. משולש ביה״ו שהוא חג״ת. מרובע בהוי״ה שהוא נצח הוד יסוד מלכות. שהם עשר אותיות ורומזות לע״ס וכנגדם אמר דוד עשרה מיני תהלים כגון אשרי משכיל מזמור ומכתם.
ואל תתמה על מה שאומר אשר הי׳ היא כתר הלא תמיד אנו אומרים שהקוצו של יוד הוא כתר וי׳ חכמה, והתשובה כי זהו אחר שמתגלה הקומה בכל ה׳ הפרצופים שלה אז נבחן קוץ הי׳ לכתר והי׳ לחכמה. מחמת אשר אור הכתר לא חזר אחר הסתלקותו אל הכלי שלו, רק אור החכמה מאיר בכלי דכתר ולכן נקרא הכלי ע״ש האור המלובש בכלי שהוא אור חכמה בכלי הכתר אין לחכמה מסך מספיק חזק כלי להפוך את האור לאור חוזר. אבל בתחלת התפשטות הקומה נחשבת התפשטות הראשונה לכתר והחכמה כלולה בכתר ונקראת י'. וזה מבואר בע״ח שער מול״מ פרק א׳. הכלי נקרא על שם האור שמתלבש בו.
נב) דנטרין צפרא קדישא וכו': בני ישראל שומרים ביניהם את הצפור הקדוש, היינו המלכות בהארת חכמה וקוראים ומזמינים בה לישראל היינו ז״א שהוא עמוד האמצע המאיר בשליטת הארת החסדים והיינו שמע ישראל. הרי יורד אצלה, צריכים לקשר אותו עמה, וליחד אותם ביחוד אחד בלי פירוד כלל. ומשום זה מי שמדבר באמצע קריאת שמע עבירה היא בידו אותה השיחה. ז"א הוא בעיקר השליח של הבינה לתת חסדים, ומתקשר למלכות שצריכה חסדים.
חסדים זה לא אומר רק רצון להשפיע, אלא ביטול גמור וכל כולו נתון לדבר גדול ממנו. בקריאת שמע עם ישראל מקבלים על עצמם עול מלכות שמים, באים להיות משפיעים לייחוד של ז"א ומלכות, ולא לקבל חכמה אלא במסגרת החסדים, שאז אין לקליפה יניקה. הקליפה יכול לינוק כאשר הקדושה אינה מאוזנת, איזון בין חכמה לחסדים. הביטול מאפשר לפתח רוחניות שלא תיפגם. הקדושה צריכה להיות נקיה בלי חיפוש לקבל לפרטיות.