תיקוני הזוהר שיעור 27 – הקדמה -עמוד לג-לד
יחוד ב השמות הויה אדני שיעור 27
יש לקשר ולחבר את זעיר אנפין ומלכות בייחוד אחד בלי פירוד, בעיקר בזמן קריאת שמע.
בלילה יש ללמוד את תורת הנסתר שזו בחינת לאה, זאת לאחר שרחל שהיא בחינת הגילוי, משאילה ללאה את הכלים שלה בכך שמגלה לה את הסימנים, את הסוד שיש לקבל הארת חכמה, שהרי האור שמגיע מחצות לילה הוא אור חכמה, שאין אותו ללאה, לכן שואלת כלים מרחל, הם הסודות של הארת החכמה.
בלילה בחצות לאה עושה את הזיווג, לוקחת אור בשביל רחל שמקבלת השלמת כלים, אך עדיין לא יכולה לעשות זיווג. בבוקר מכינים אותה בתפילה לזיווג שאז עולה רחל לאצילות ולאה נותנת לה כל מה שקבלה עבורה, ויכולה לבוא לזיווג דהולדה.
יוצא שאדם צריך תחילה לעסוק בלילה בתורת הנסתר שזו בחינת לאה, חסדים מכוסים בהם אין לאדם נגיעה. לאחר מכן יש לעורר את צד רחל, כאן כבר יש נגיעה דקדושה, רק כאשר עושים הכנה ראויה.
כל מה שלאה באה לקבל תיקון, זה מפני שלא רצתה את עשיו המייצג את האור שצריך לבוא לגוף, לעשוי, שרוצה את כל האור של ג"ר דחכמה, ובגלל זה הייתה שבירה. לכן יצחק מבקש מעשיו ציד כדי להגיע לגמר תיקון, אך רבקה הצילה אותו, היא תיקנה את תחיית המתים, ובגלל שטרם הגיע הזמן היא שולחת את יעקב לעשות זיווג עדיין במסגרת צמצום ב. לעתיד לבוא צמצום ב לא בטל, אך יעקב קונה את הבכורה ויורש את הכלים של עשיו, כדי שהג"ר דחכמה יבוא במסגרת השפעה.
לכן יושבת לאה על פרשת דרכים ודומעת, היינו מערבת מלכות בבינה ואז יוצא שעושה זיווג עם יעקב בזמן ההסתר, ולא בשבילה, אלא בשביל רחל.
ז"א יצא מבינה כדי לקבל חכמה אותה צריכה המלכות לכן אוהב את רחל.
יחוד ב השמות הויה אדני שיעור 27
יש לקשר ולחבר את זעיר אנפין ומלכות בייחוד אחד בלי פירוד, בעיקר בזמן קריאת שמע.
נג) ואמאי קשרין ליה וכו': שואל ולמה כשקושרים אותו היינו לז״א עמה היינו עם מלכות רחל. אנו מיחדים מקודם לא״ח שהוא ז״א עם ד׳ היינו לאה שהיא כלולה מד' הפרשיות. ומשיב משום שלא יהיה פורח ממנה, ותשאר לבדה כמ״ש איכה ישבה בדד. ומשום זה קושרים אותו עמה בכמה קשרים של תפילין, ובכמה קשרים של ציצית שלא יזוז ממנה.
ביאור הדברים: נודע אשר ז״א הנקרא ישראל נבנה כלו ממוחין דבינה כשהוא לבדו, וכמובן צריך חכמה לתת למלכות וכמו שבינה נחלקה לג״ר וז״ת אשר הג״ר הם חסדים מכוסים ודוחים חכמה והז״ת הם חסדים מגולים בהארת חכמה, כן ז״א הנבנה מאמא הוא בסו״ה ואנכי איש חלק משפיע, אשר מחזה ולמעלה שלו מאירים ג״ר דאמא בבחי׳ חסדים מכוסים. ומחזה ולמטה מאירים ז״ת דאמא שהם בחינת חסדים מגולים במצב הקבוע אין איך להאיר למטה חסדים מגולים, שרק רחל צריכה לקבל רק לאחר השלמת כלים דחיה. ולהיותן ב׳ בחינות כמעט הפוכות, לכן קראו הכתוב איש חלק. מלבד הפירוש חלק על שהוא חלק משערות. ומטעם זח גם בחינת נוקבא שלו נחלקת ג״כ לשנים כי יש נוקבא עליונה מבחי׳ מלכות דג״ר דאמא שהיא בחינת חסדים מכוסים הנקראת לאה מחזה ולמעלה חסדים מכוסים. ומקומה הוא במקום החג״ת שלו עד החזה דהיינו במקום החסדים המכוסים המתקבלים מג"ר דבינה. ויש לו נוקבא שניה מבחינת מלכות דז״ת דאמא שהיא בחינת חסדים מגולים. הנקראת בשם רחל. ומקומה הוא מחזה ולמטה שלו דהיינו במקום החסדים המגולים.
והנה בחצות לילה כשמגיעים המוחין דאו״א לזו״ן המורידים את המלכות מבינה למקומה אשר אז חג"ת דז״א נעשו לחב״ד ונה״י לחג״ת ויוצאים לו נה״י חדשים הנבררים מבריאה, נמצא שלאה שהיתה מסתיימת בנקודת החזה דקטנות מסתיימת עתה במקום היסוד כי נה״י החג"ת ששם האיר אור הנה"י נעשו לחג״ת ונקודת החזה ירדה למקום עטרת יסוד שמקודם לכן, אשר עמהם ירדו רגלי לאה עד סיום ז״א. ונבחן אשר לאה שאלה כלים דרחל כי נה״י הם מקום רחל. ורחל יורדת לבריאה ולכן עליה לקבל את הכלים האלו. ונבחנת בלשון שאלה משום שאין זה רק לשעתו בלילה כדי להמשיך בחינת כלי ורוחא לצורך רחל. ובבוקר היא חוזרת למקומה ומחזירה המקום לרחל. בלילה יש יתרון זמני, הושאלו כלי רחל ללאה, שגילתה לה את הסימנים, את הסוד שיש לקבל הארת חכמה, שהרי האור שמגיע מחצות לילה הוא אור חכמה, שאין אותו ללאה, לכן שואלת כלים מרחל, הם הסודות של הארת החכמה.
אמנם ביום, אחר אשר כבר נשלמו הארת כלים דרחל בלילה הנה רחל עולה שוב באצילות עם ט׳ הנקודות התחתונות דתוספות שנתחברו אליה בבריאה ואז נעשה הזווג דפב״פ עם ז״א בכל קומתו ואז רחל שואלת כלים דלאה בתפילת הבוקר כי גם מקום לאה אשר הוא מחזה ולמעלה נעשה לחסדים מגולים. ולאה נדחית לאחוריים משום שאין זה טבעה ונטייתה כי היא תמיד חפצה בחסדים מכוסים ובלילה מקבלת רק בהשאלה עבור רחל. (עיין בשער הכוונות בשער דרושי הלילה).
וב׳ הזווגים הנ״ל נעשים בעת קריאת שמע בסוד יחוד עליון ויחוד תחתון, אשר ביחוד העליון נעשה הזווג עם לאה בסוד א״ח ד׳ ולאה כוללת גם את רחל בסו״ה יקוו המים אל מקום אחד שהם ו״ק דז״א ותראה היבשה היא לאה בהתכללות רחל שנק ותיראה היבשה שאצלה שייכת ראיה שהיא הארת חכמה וכוללת כל ד׳ הפרשיות שהן חו״ב תו״מ. ואח״כ בברוך שם וכו' יורד ז״א למקום רחל, ורחל עולה לאצילות בסוד ויקרא אלקים ליבשה ארץ ומה שנהייתה יבשה אתעבידת ארץ מוציאה פירות ואבים, ועולה מבי״ע לאצילות עד הזווג דפב״פ דשמונה עשרה. שזה שיא המהלך, שהמלכות רחל מקבלת זיווג דהולדה בשים שלום.
בלילה בחצות לאה עושה את הזיווג, לוקחת אור ע"ב ס"ג בשביל רחל שמקבלת השלמת כלים, אך עדיין לא יכולה לעשות זיווג. בבוקר מכינים אותה בתפילה לזיווג שאז עולה רחל לאצילות ולאה נותנת לה כל מה שקבלה עבורה, ויכולה לבוא לזיווג דהולדה.
יוצא שאדם צריך תחילה לעסוק בלילה בתורת הנסתר שזו בחינת לאה, חסדים מכוסים בהם אין לאדם נגיעה.
לאחר מכן יש לעורר את צד רחל, כאן כבר יש נגיעה דקדושה, רק כאשר עושים הכנה ראויה.
וזה אמרו דנטרין צפרא קדישא ישראל בינייהו אשר בני ישראל שומרים את השכינה הציפור הקדושה המאירה בחכמה ושומרים אותה שהחיצונים לא ימשיכו את החכמה שבה ממעלה למטה וקראים בה לישראל וכו׳ ומזמינים את ז״א שימשיך את המוחין הגדולים בלבוש היקר דחסדים שלו המתגלים בדינין שבה, הדינים באים מרצון הנוקבא בחכמה, אך אינה יכולה לקבל אותם בלי החסדים שיש בז"א כי אין הדינים נעברים מן הנוקבא אלא אחר שהיא רואה את המוחין הגדולים שהמשיך ז״א ע״י הדינים שלה, וכיון שראתה זאת מתבטלים הדינים והס״א נפרדת ממנה. והיינו שמע ישראל הא נחית לגבה, שיורד ממקומו ז"א, צד ישראל שהוא בחסדים מכוסים למקום הנוקבא המאירה בחסדים מגולים שהוא לוקח את כח היראה ולומד איתה בחסדים מגולים והיינו שמע קול דאשתמע ומתייחדים החכמה בתוך החסדים. צריך לקשרא ליה בהדה וכו' היינו להשליט את החסדים שלו שהחכמה תאיר רק ממטה למעלה כטבע החסדים ואז הם ביחודא חדא בלא פירודא כלל הוא קושר את המלכות ע"י הקדושה שתוכל להאיר רק ממטה למעלה. ושואל ואמאי קשרין ליה בהדה לאה עם ד׳ כלילא מד׳ פרשיות
כיון שעיקר הזווג הוא לרחל למה אנו עושים היחוד העליון עם לאה שהיא בסוד ד׳ כלולה חו״ב תו״מ שהם ארבע פרשיות, לכאורה אם הייחוד הוא עם רחל שהיא השכינה הקדושה, היא האמא של ישראל, למה עושים זיווג עם לאה, למה מכניסים את צרתה לביתה. ומשיב בגין דלא יהא פרח ממנה וכו'. פירוש כי ב׳ מעלות יש ביחוד העליון שהוא א"ח ד': א׳, כי לאה מקומה מחזה ולמעלה שהוא מקום ג"ר דז״א, והג״ר בכל מקום שהן יכולות לקבל חכמה בלי לבוש של חסדים, ולכן בהתגלות בחינת קו שמאל בלאה מהתכללותה בכלים דרחל אין זה פגם כלל. כי החכמה מתלבשת בה בלי לבוש החסדים וקצת קשה, שאם כך לאה לא הייתה בחסדים מכוסים, הכלים שלה הם באחוריים דאו"א הרוצים חכמה, אך לאה לא רוצה להתחתן עם עשיו שהוא בחינת ג"ר דחכמה, אז איך אומר שלאה צריכה לקבל חכמה בלי חסדים.
אלא רק במצב עליה בגדלות היא יכולה לקבל חכמה, אך אין זו חכמה בבחינת ג"ר, אלא רק להשלמת כלים, ולא לכלים שלה. כל מה שלאה באה לקבל תיקון זה מפני שלא רצתה את עשיו המייצג את האור שצריך לבוא לגוף, לעשוי שרוצה את כל האור של ג"ר דחכמה, ובגלל זה הייתה שבירה. לכן יצחק מבקש מעשיו ציד כדי להגיע לגמר תיקון, אך רבקה הצילה אותו, היא תיקנה את תחיית המתים, ובגלל שטרם הגיע הזמן היא שולחת את יעקב לעשות זיווג עדיין במסגרת צמצום ב. לעתיד לבוא צמצום ב לא בטל, אך יעקב קונה את הבכורה ויורש את הכלים של עשיו, כדי שהג"ר דחכמה יבוא במסגרת השפעה.
לכן יושבת לאה על פרשת דרכים ודומעת, היינו מערבת מלכות בבינה ואז יוצא שעושה זיווג עם יעקב בזמן ההסתר, ולא בשבילה, אלא בשביל רחל.
ז"א יצא מבינה כדי לקבל חכמה אותה צריכה המלכות לכן אוהב את רחל.
בקביעות ז"א בקטנות, וכל שכן היא בקטנות וגם החסדים המכוסים שלה בקטנות . וב׳ כי אין החכמה מקובלת בה לצורך עצמה אלא לצורך רחל. ואח״כ אנו מעלים את רחל עצמה וז״א יורד למקומה וממתיק את הדינים שלה עם המוחין הגדולים הממשיך על ידם. וזה אנו לא יכולים לעשות בלי ההכנה של הזווג עם לאה כי אין לז״א שום השתוות עם רחל טרם שממשיך לה החסדים ומלביש הארת החכמה, בסוד ואנכי איש חלק כנ״ל והוא פורח ממנה כי הם כשני הפכים. ובג״ד קשרין ליה בהדה וכו' כי כל הקשרים הם בסוד המשכת חסדים דלא יזוז מינה.
קושרים את ז"א שנק א"ח עם האות ד בקריאת שמע, קושרים אותו עם לאה מפני שרק היא יכולה לקבל מוחין של רחל. רק לאחר שלאה מקבלת בזמן ההסתר בלילה, היא יכולה להעביר לרחל
