תיקוני הזוהר שיעור 44 – הקדמה -עמוד נד-נה

מרכבות יחזקאל שעור 44

פה) ושבע נצוצי דנקודי וכו': ושבע הנצוצים של הנקודות של חמש אלפין הם נגד שבעה ככבי לכת, שצ״ם חנכ״ל, שלשה מכאן ושלשה מכאן, חמה באמצע, רביעית לכל שלשה, ושביעית לששה. והיא בצורת חלם.
פירוש. כמו שיש ז׳ נקודות שהן ז׳ ספירות דז״א כן מאיר אותן ז״א למלכות ויש בה ג״כ ז׳ ספירות ובאותו סדר שהן מאירות בז״א כן הן מאירות במלכות, כמו בחינת חותם ונחתם ולהיות אשר כל האורות שישנם במלכות הם בבחינות ממטה למעלה לכן אומר ושבע נצוצי דנקודי, שזו בחינת המלכות כי הן אור הישר שהוא נגד ז׳ ככבי לכת אשר במלכות, והן אור החוזר שהוא בחי׳ י״ב מזלות הם בבחינת נצוצי דנקודי ז כוכבי לכת אור ישר שבמלכות, וי"ב המזלות אור חוזר ובאותו הסדר שהם בז״א תלת מכאן היינו צירי סגול שבא. ותלת מכאן שהם חיריק שורוק מלופום וחמה שהיא חולם באמצעיתא והיא בחינת פני אדם אשר במקום התפארת אדם הוא בחינת מלכות שעלתה למקום ת"ת היא רביעאה לכל תלת וכשהיא תחת היסוד היא שביעאה לשית. הרקיע הוא מלכות שביסוד שעושה את ההבדלה

פו) באלין חמש וקמץ וכו': באותן חמש הנקודות נאמר וקמץ הכהן משם מלא קמצו, נקודות קמץ בשורשה היא י׳, וזה רמוז כאשר סוגר את כף היד. וכשפותח בחמש הנקודות היא ה', רומזת לחמש אצבעות אשר בהן נפתחת כף היד מקמיצתה שהיא י', לחמישים שערים דחירות.
פירוש. נקודת הקמץ מורה על הקמיצו והיפך לו הוא הפתח, קמץ כנגד הזכר, פתח הנקבה כמו כתר ואו"א בנקודים, שהכתר מקמץ על האור. והפתח בחינת או"א שהם צד הנקבה שיכולה להתפשט לגוף, וזה נקרא פתיחו דעינין כי בחינת פתח מורה על התלבשות בכלים היינו אחר זווג דהכאה הנעשה במלכות של ראש, אשר בכח אור החוזר מתפשטת המלכות ממעלה למטה לע״ס דגוף, הנה אז נפתחו האורות ומאירים בהרוחה תוך הכלים וע״כ נקראת בחינה זו בשם פתח כלומר פתיחת החכמה

הקמץ הוא יוד, מלכות שעלתה לניקבי העיניים, ומקמצת, כלומר סוגרת את המדרגה, בגלל המלכות שהיא בחינת סיום, ולא נותנת למדרגה להתפשט ממעלה למטה. כך זה בקטנות, והאח"פ הכלים לקבלה, לא יכולים לקבל את ההארה.

בעוד שפתח זה פתיחו דעינין, בא אור ע"ב ס"ג הוריד את היוד מהקמץ (היוד היא הנקודה התחתונה באמצע האות)

כלומר יורדת האות ה אחרונה למטה, ואז ניתן לקבל אהרה, כל מדרגה לפי גובהה, לפי הזיווג שניתן לעשות על גובה המדרגה.
וזה אמרו באלין חמש וקמץ וכו': אלו חמש נקודות הרומזות על או״א וישסו״ת, בעולם אצילות, כשהם במצב הקבוע אין שום מוחין מתפשטים אז לזו״ן ולתחתונים 

לא אמר שלא מקבלים אור אלא מוחין. בד"כ מוחין זה אור, וכשאומר אין מוחין, אומר אין גדלות.

כן מתפשט אור של קטנות, שהרי במצב הקביעות של או"א וישסו"ת באצילות, כן מתקבל אור חסדים של אחור באחור, גם לטובת זו"ן, וגם הארה של זיווג תדיר ולא פסיק, הם החסדים שמקיימים את העולם.

מוחין לא מתפשטים מפני שזו"ן נמצאים בקטנות, אז לא ניתנת הארה לתחתונים.

כד אתפתח בה׳ נקודין היינו כשעולים לראש, ובינה שבה לקבל חכמה בסוד בחכמה פותח שערים אז היא מאירה בחמשים שערי בינה הנקראים נ׳ שערים דחירות. זה כשבינה שבה לקבל חכמה.

התהליך הוא שבא אור ע"ב ס"ג יורדת אות ה אחרונה, והיות וזה אח"פ דעליה ולא אח"פ במקומם, כמו שהיה בנקודים, אז הבינה חוזרת לראש, ולא נשארת במקומה, מפני שכאן זיווג דהכאה יגרום התפשטות ממעלה למטה, כלומר בצורה לא נכונה.

כדי שלא תיקרה שוב אותה תקלה בעולם הנקודים, שבירת הכלים, אז יש התפשטות ממעלה למטה רק באח"פ דעליה. ​​ 

חמישים שערי בינה, הם רק במצב הגדלות. בקטנות אין גישה לחמישים שערי בינה, בקטנות יש קמץ, המורה על קביעות בעולם אצילות, רק לקיום העולמות.

אז יש מצב תדיר של אור לקיום, ויש מצב של פקיחת עיניים, חכמה, אור שבא לשכלול.

בגדלות זה שכלול, ובקטנות בקמיצו.

עניין כוכבים ומזלות שיש במלכות, הם בחינת אור ישר. מזלות בחינת אור חוזר, הם ניזונים כמו שרואים שניזונים הנקודות בז"א בקטנות.

התפתחות הנקבה היא מקמץ לפתח, מקביעות לשכלול.

פז) ואתוון י״ה כחשבן וכו': ואותיות י״ה הן כחשבון חלם, 78 ובגמטרייה קטנה, עולה ט״ו. שהוא אמצעי היינו תפארת וחיריק עולה מספר י״א כחשבון ו״ה, ו' זרועת היד ה׳ כתף. קמץ עולה גימטרייה קטנה י״ד ורומז לי״ד פרקים אשר באצבעות היד.

בעל הסולם לא מרבה להשתמש בגימטרייה קטנה, אצל האר"י כן כתוב. צמצום המדרגה. ​​ 
והנה בכדי להסביר הדברים צריכים לפרש תכונת הידים משרשן, וגם נבין היטב טעם הבדל וסדר השתלשות חלקי הידים, אשר בקביעות הן כלפי מטה, באופן שב' הכתפים הם בחי׳ ראש וחב״ד. וב' הזרועות תוך וחג״ת. וחלקי היד, הכפות והאצבעות הם בחי׳ סוף ונה״י.

ויש בהן מציאות ב׳ של נשיאת הידים למעלה, בסוד שאו ידיכם קדש, אשר עליונים למטה ותחתונים למעלה, אשר הכפות והאצבעות כאשר מרימים את היד הופכות להיות חב״ד וג״ר, וזרועות חג״ת נשארות באותה מדרגה, והכתפים נה״י. (מאמרי רשב״י דף מ״ח). מציאות אחת ליד במקומה, ומציאות חדשה בעת עליה מעל הראש, למעלה מהדעת. ​​ 

מעשה בחינת "נעשה ונשמע" – עשייה למעלה מהדעת.

אסור לאדם להרים ידיו, אלא אם כן הוא בתפילה, ומבקש ליישר את ליבו כדי שיוכל להתקשר עם השם יתברך.

לכן מי שפועל למעלה מהדעת שלא בזמן התפילה, הוא מסתכן בנפשו, מפני שעושה מעשה שטות.

ב המצבים בידיים.

מצב של עשייה, שיכולה להיות בתוך הדעת כשהידיים למטה. ומצב בו העשייה למעלה מהדעת. ​​ 

והנה ידוע שה׳ אברים שבכל ראש : היינו מצח עינים אזנים חטם פה נמשכים מה׳ ראשים של ספירות ושל דגלגלתא ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן דא״ק סופר כאן את חמש הראשים מפני שהם משמשים בראש. שורשים לראשים. בספירות הן כתר, חכמה, בינה ז"א ומלכות שיש בראש. אשר מכל ראש נמשך כלי אחד, כלי דפה מראש הא׳ שהוא כתר. חוטם מראש דע״ב, אזן מס״ג, עינים מב״ן, מצח ממ״ה החדש.

וכלל הוא אשר כל הכחות אשר בעליונים הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים מהם. ולכן בפרצופי אצילות בריאה יצירה עשיה נמצאים כל חמשת הכלים בכל ראש. גם ענין הזוגות דב׳ עינים, וב׳ אזנים, וב׳ נקבי החוטם וב' שפתיים. ה״ס ימין ושמאל שהושרש בכל ספירה מכח עליית המלכות לעינים בסוד מ״ן. אשר עצם הספירה נבחנת לקו ימין, ומלכות הנכללת בה לקו שמאל, ומובן שלא יתכן להיות כמוהם גם בפה מטעם שעצם הספירה שבה היא מלכות, כי היא עצמה מלכות, הפה שהיא נקודת הצמצום, ואין מה להבחין בה לבחינת ימין.
אכן, כלים דגוף שהם ידים ורגלים הנקראים ו' קצוות, או חג״ת נה״י, מתחילים מז״ת דנקודים, דהיינו בגוף דא״ק, שה״ס ד׳ הגופות שמלכו זה אחר זה, כי תחלה נאצלו ונתפשטו ע״ס דראש או״א וב׳ גופות שלהם הנקראים חג״ת.

והם שורש ב׳ הידים דכל פרצוף עד החזה: ומתחלה נתפשט גוף דאבא בכלי דחסד בג' חלקים ראש תוך סוף, ואז הושרשו ג׳ הפרקים אשר ביד ימין, פרק היד המחובר עם הכפות והאצבעות ה״ס ראש, ופרק הזרוע ה״ס תוך, ופרק הכתפים המחובר בגוף ה״ס סוף. ונודע שעצמות הכתפים השכם מסתיימות בשוה עם החזה כלפי אחור הגוף. ונמצא שסוף גוף דאבא מסתיים בנקודת החזה בצד ימין. וכל אלו ג׳ פרקים של יד ימין ה״ס רת״ס של מלך החסד וגוף דאבא.
ואחר שבירת מלך החסד יצא פרצוף אמא עלאה, וגופה נתפשט בכלי הגבורה ברת״ס, ואז הושרשו ג׳ הפרקים אשר ביד שמאל, ע״ד הנ״ל בגוף דאבא עלאה שהוא יד ימין, אשר היד והכפות נבחנים לחלק העליון, הזרוע לאמצעי, והכתפיים המחוברות לגוף לסוף ונה״י, ומסתיימים כלפי נקודת החזה מאחוריה. וכל אלו ג׳ הבחינות רת״ס מכונות יחד ספירת הגבורה או גוף אמא.
הרי איך תכונת ב׳ הידים דכל פרצוף היא, עד נקודת החזה אשר בשליש העליון של הגוף, התחלתן ממלוכת ג׳ מלכי חג״ת דנקודים וסיומן הוא נגד החזה שהוא שליש עליון של מלך התפארת שיצא על בחינה א . כמ״ש בע״ח שער שבירת הכלים פרק א'. ומובן שתחילת אצילות של ב׳ הידים הללו הן זקופות כלפי מעלה באופן שפרקיהם התחתונים הם ב׳ הכתפים המלבישים ונבנים באחורים של הגוף עד החזה ששם מקום היסודות של או״א ממקום השכם עד מקום החזה. כי הפרקים התחתונים ה״ס נה״י, ולמעלה מהם ב׳ הזרועות שה״ס חג״ת דידים ולמעלה מהן חלק הידים עם הכפות והאצבעות שה״ס חב״ד דידים.

היו אנשים שלמדו מכאן את התורה, ממעלות הסולם, ולצערנו לקחו את זה לדברים חיצוניים מאד, שאז הסכנה היא שמנסים להגשים את הרוח, ומתייחסים בלימוד ליד הפיסית הגופנית הגשמית.

למרות כל התיאורים החיצוניים, לא מדובר כלל על הידיים החיצוניות. ומי שתופס את הלימוד, כאילו אין פנימיות, החיצוניות תוביל לעוד דברים לא טובים, מתפיסה קלוקלת זו.