תיקוני הזוהר שיעור 44 – הקדמה -עמוד נד-נה
מרכבות יחזקאל שעור 44
וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ וגו' מלמד כאן שהנקודה המופיע בצורת הניקוד קמץ, נקודה זו היא בחינת האות יוד, וזה רמוז כאשר סוגר את כף היד. וכשפותח בחמש הנקודות היא אות ה רומזת לחמש אצבעות אשר בהן נפתחת כף היד מקמיצתה שהיא י', לחמישים שערים דחירות.
פירוש. נקודת הקמץ מורה על הקמיצו והיפך לו הוא הפתח, קמץ כנגד הזכר, ניקוד פתח כנגד צד הנקבה שיכולה להתפשט לגוף, וזה נקרא פקיחת עיניים.
הקמץ פועל בקמצנות עם האור במצב שגדלות.
בקטנות ישנה הארה אך לא מוחין, כן מתקבל אור חסדים, הארה של זיווג תדיר ולא פסיק, הם החסדים שמקיימים את העולם.
כדי שלא תיקרה שוב אותה תקלה של שבירת הכלים, אז יש התפשטות ממעלה למטה רק במצב גדלות.
בקטנות אין גישה לחמישים שערי בינה, בקטנות יש קמץ, המורה על קביעות בעולם אצילות, רק לקיום העולמות.
אז יש מצב תדיר של אור לקיום, ויש מצב של פקיחת עיניים, חכמה, אור שבא לשכלול.
בגדלות זה שכלול, ובקטנות בקמיצו. התפתחות הנקבה היא מקמץ לפתח, מקביעות לשכלול.
מלמד כאן על צורה ומבנה של ידיים, ובשום אופן אין לפרש זאת כידיים גשמיות, הזוהר מלמד על הנשמה.
היו אנשים שלמדו מכאן את התורה, ממעלות הסולם, ולצערנו לקחו את זה לדברים חיצוניים מאד, שאז הסכנה היא שמנסים להגשים את הרוח, ומתייחסים בלימוד ליד הפיסית הגופנית הגשמית.
למרות כל התיאורים החיצוניים, לא מדובר כלל על הידיים החיצוניות. ומי שתופס את הלימוד, כאילו אין פנימיות, החיצוניות תוביל לעוד דברים לא טובים, מתפיסה קלוקלת זו.
הידיים, אשר בקביעות הן כלפי מטה, ויש בהן מציאות ב׳ של נשיאת הידיים למעלה, בסוד שאו ידיכם קדש, אשר עליונים למטה ותחתונים למעלה, אשר הכפות והאצבעות
מציאות אחת ליד במקומה, ומציאות חדשה בעת עליה מעל הראש, למעלה מהדעת.
אסור לאדם להרים ידיו, אלא אם כן הוא בתפילה, ומבקש ליישר את ליבו כדי שיוכל להתקשר עם השם יתברך. לכן מי שפועל למעלה מהדעת שלא בזמן התפילה, הוא מסתכן בנפשו, מפני שעושה מעשה שטות.
ב המצבים בידיים.
